עצה

[בחורמסובך]

עצה

שלום לכולם, אני בחור בן 21. יש לי כמה בעיות. הבעיה העיקרית שלי, היא שאין לי חברים. עד התיכון הכל היה בסדר, אבל מהתיכון, נשארו לי חברים, אבל לא חברים טובים, וחברים שאני נפגש/מדבר איתם פעם בכמה זמן... עד התיכון תמיד היה לי את"החבר הכי טוב", שתמיד היינו תקועים אחד בתחת של השני, אבל מהתיכון זה הפסיק. אני בן אדם עם לב מאוד גדול, אני מוכן לעזור לאחרים, אני אוהב להיות בחברת אנשים. אבל בצבא לא הכרתי חברים, והחברים שהכרתי לא שומרים על קשר תמידי (מדברים בטלפון פעם בכמה זמן ולא נפגשים), ועם החברים מביה"ס אני נפגש אחת לכמה זמן, וגם זה מתוך אינטרס הדדי (שלשנינו יש את החשק לצאת לאותו מקום). אמרו לי שאני משדר חוסר ביטחון, אבל זה לא נכון, כי אני מאוד חברותי, וגם אם זה נכון, זה מה שגורם לאנשים להתרחק? חוסר ביטחון? אני מצד שני גם לא חושב שיש לי אובר-ביטחון, זה לא שאני נדחף לאנשים... תודה

 

[hilabarak]

שלום לך,

ראשית אני חושב שאם מספר אנשים אמרו לך שאתה משדר חוסר ביטחון עלייך להתייחס לכך ברצינות (אלא אם כן כן כוונתך ב'אמרו לי' זה שמישהו אחד זרק הערה). חוסר ביטחון יכול להתבטא במספר אופנים, ולא בהכרח בחוסר חברתיות. היה לי חבר באוניברסיטה שכל פעם אמר "וואי איך אתה כל כך מצליח ? איזה כיף לך, כל כך קשה לי ..." הוא אמר זאת לגביי לימודים ולגביי חייו החחברתיים ובסוף זה מתחיל קצת לייאש, כי אנשים רוצים לשמוע חוות דעת ולהחליף רעיונות וקצת אולי גם לריב. לא כל הזמן לשמוע מישהו מתאר בדרך זו או אחרת את קשייו. וזו התשובה לשאלתך השנייה - האם חוסר ביטחון גורם לאנשים להתרחק . בהחלט. אם זה הופך אותך לחד מימד, לאדם שכל פעם דן בצורה זו או אחרת בחוסר הביטחון שלו. חשוב לי לציין, חוסר ביטחון יכול להופיע בהרבה צורות - לפעמים כמו אצל חברי מהעבר, לפעמים זה פחד לדבר מול קהל, לפעמים אדם סתם נמנע מהבעת דיעה. אם אמרו לך ובפועל גם אין לך חברים, אז כנראה שזה מתבטא אצלך בדרך כלשהיא.

 

[בחורמסובך]

כפי שרשמתי ל"עננית"

אולי חוסר הביטחון הוא לא הבעיה... אני מאוד נחמד לאנשים, ויכול להיות שאני משדר שאני רוצה להיות בחברת מישהו, ובגלל שאני משדר את זה, יכול להיות שבתת-מודע זה משום מרתיע אנשים להתקרב אלי...

 

[עננית נוצה]

שלום לך בחור

לטענתך, "עד התיכון הכל היה בסדר" אתך מבחינה חברתית. אם כך, כבר יש ברשותך חוויה מוצלחת ברכישת חברים, ולכן אין מניעה שתוכל לשוב ולשחזר את ההצלחה הזאת. ימי התיכון חלפו להם וכך גם ימי שירותך הצבאי... מטבעו של עולם הוא שקשרים נשמרים, אך ורק כאשר יש רצון הדדי והשקעה הדדית בקשר. מדבריך משתמע כי גם אתה אינך ממש טורח להשקיע בחיזוק הקשרים החברתיים שלך... האם הבנתי נכון? כמו כן ציינת, כי גם פגישות עם חבריך מתקופת ביה"ס הם מתוך "אינטרס הדדי"- חברה לשם בילוי. מדבריך, קבלתי את הרושם כי אתה אדם חברתי וחברותי- עובדה שאתה עדיין שומר על קשר (גם אם לא אינטנסיבי) עם חברים מהעבר- יוצא אתם, משוחח בטלפון... האם יש, מבין אותם החברים, מישהו שאתו אתה רוצה להדק יותר את הקשר? האם אתה יכול לחשוב על דרך לעשות זאת- ואפילו בהדרגה? דבר נוסף- האם אתה יכול לחשוב על הזדמנויות, בהן תוכל להכיר אנשים חדשים? היכן?- בעבודה? במקומות בילוי? מקומות אחרים? באשר ל"חוסר הביטחון" אותו אתה, לכאורה, משדר... ראשית, אני רואה שהאמירה הזו מקוממת אותך- וזאת מתוך ההיכרות שלך עם עצמך (ומתוך ניסיון העבר שלך, כמי שכבר חווה חברויות מספקות). שנית, הבט סביבך... כמה רבים הם האנשים חסרי הביטחון שסביבנו (רבים מהם מסווים זאת ב"אובר" ביטחון עצמי, לכאורה)... האם אין להם חברים? האם הם סובלים מבדידות? לאו דווקא! חוסר הביטחון בא לידי ביטוי באופנים אחרים- לא בהיעדר חברים. ושוב- אני מתרשמת שיש לך בסיס מצויין לשנות את מצבך החברתי, על-פי התוצאה הרצויה עבורך. בהצלחה רבה...

גילת א.

 

[בחורמסובך]

קודם כל תודה על התגובה ../images/Emo13.gif

את האמת, עם חברים מהתיכון (לא הרבה 2-3 חברים), יש חבר אחד שאנחנו יחסית קרובים, אבל הכל רק דרך הטלפון, מכיוון שהחבר הזה עדיין בצבא, וכשהוא לא בצבא הוא עובד, יש לו לו"ז מאוד צפוף.... ואת האמת, גם לפעמים שיש לו זמן, הוא מעדיף לצאת עם חברים אחרים(אני יכול להצטרף אליו, אבל אני לא מתחבר לאנשים האלה...). יש לי עוד 2 חברים מהתיכון, שהם ממש אינטרסנטים, מטלפנים אלי רק כשצריכים משהו/ חסר להם מישה לצאת. בלי שום קשר, אני גם לא ממש מתחבר אליהם כבני אדם (בכל זאת עברתי צבא והתבגרתי, והראש שלי השתנה, בתיכון דיברתי איתם כי הם היו ה"בחירת מחדל" שלי), אני יודע שקשה/נדיר מאוד למצוא חברים טובים מאוד שבאמת יהיו שם בשבילי, ושהקשר יהיה אמיתי... יכול להיות שהציפיות שלי גבוהות מדי... יש לי חבר מהצבא, שאני ממש מתחבר אליו, ואנחנו בקשר, אבל אנחנו נפגשים פעם בחודש בערך(וגם את המפגש הזה אני הוא זה שתמיד יוזם), אנחנו מדברים בערך פעם בשבוע בטלפון, והייתי רוצה לפתח את זה... אבל הוא גם עסוק כל השבוע ובזמן הפנוי שיש לו הוא נפגש עם חברי ילדות שלו (אנחנו גם לא גרים באותו עיר), אני כבר לא יודע איך אפשר לפתח איתו את הקשר, כי אני חושב שאם הוא באמת היה רוצה-היינו נפגשים יותר.... הגישה שלי היא שאם בן אדם יכיר אותי ויתחבר אלי, אז גם אם יש לו אלף חברים, הוא ידאג לשמור על קשר ושנפגש... הבעיה בגיל הזה היא שכבר לכולם יש את ה"קבוצות" שלהם, להרבה יש חברות, אז המעגל החברתי מתחיל להצטמצם.... צריך להיות "קליק" בין אנשים, וזה יכול להיות בכל מקום(עבודה/מקומות בילוי). את צודקת לגבי החוסר ביטחון, שהוא באמת לא אמור להוות מכשול, כי סה"כ זה לא שהבטחון עצמי שלי קבור...

 

[עננית נוצה]

שלחתי לך מסר

 

[סינתטית אפריורית]

שאלה

ברשותך. אתה טוען שעברת את הצבא כך שלמעשה הינך מתחיל מסלול חיים שונה, מסלול חיים האמור למעשה להיות אגוצנטרי מה: פיתוח עצמי, ריצה "מטורפת" סביב עצמך כשלמעשה, בפועל מעגל החברים אמור (לא בהכרח) להיות כנלווה לאותו מסלול שהינך בפתחו. כך שאני תוהה: מדוע הגדרת את הבעיה העיקרית שלך שאין לך חברים? מדוע זה כה חשוב לך כעת? משהו בנוגע להתפתחות האישית שלך ולזהות שלך קשור ביצירת קשרים חברתיים ודווקא כעת?

 

[בחורמסובך]

זאת לא בעיה חדשה

זה לא משהו שפתאום נהיה לי חשוב, זה משהו שמהתיכון כבר היה לי חשוב, ועד עכשיו הוא לא נפתר. כשהייתי בצבא עוד הייתה "תקווה" שאולי שם אני יוכל למצוא חברים, אבל לקראת הסוף, כבר הבנתי שלא מצאתי שם... ההתפתחות האישית שלי/הזהות שלי קשורות ביצירת קשרים חברתיים, כי אני בן אדם מאוד חברותי, שאוהב להיות עם אנשים, אוהב לתת מעצמו...ויש כאן קונפליקט מסויים, אם אני בן אדם כזה, אז למה אין לי?

 

[hilabarak]

אני לא בהכרח רואה קונפליקט

אדם שאוהב לבשל, לא בהכרח מוציא אוכל טעים. תחשוב שמישהו אומר "אני יודע לבשל, אני נורא נהנה, אני מערבב ובוחש ומוסיף וטועם, רק משום מה אף אחד לא אוכל" התשובה הסבירה היא "כנראה שהאוכל לא טעים. כנראה שמשהו בתהליך לקוי, אולי הכמויות אולי החומרים לא מתאימים ואולי .....העובדה שאתה אוהב לבשל לא יוצרת אוטומתית תהליך בישול נכון" לגבייך, כנראה שיש איזה שהוא כשל במערכת יצירת החברויות שלך. אולי יותר מידי ממשהו אולי פחות מידי ממשהו. אולי חוסר טקט אולי עודף התחשבות. ורדה רזיאל ז'קונט היתה אומרת בפשטות "מדוע שלא תלך לסדנא ליחסי אנוש ותקבל פידבק מדוייק ומקצועי על הבעיות בתהליך ?" אני אצטרף לדעתה (למרות שהיא לא ממש הביעה אותה) במקום לדון ולשאול בתיאוריה, יש כלי מעשי פשוט מאוד שייתן תשובה.

 

[נטע523]

להילהברק-

אתה חושב שאפשר להתגבר לחלוטין על חוסר בטחון? לי נגיד יש את זה קצת,אבל בעיקר אני כשאני עם אנשים אני מרגישה שקשה לי להתחבר למה שקורה ואני לא מוצאת את עצמי בסיטואציות חברתיות ולכן אני מתרחקת מהן,כמובן שיש לי גם כמה תירוצים אבל בגדול אני כל פעם נשארת לבד אז אני בטח עושה משו לא נכון... אבל איך בעצם מתגברים על כל הדברים האלה?

 

[hilabarak]

אני חושב שיש בעיה בהגדרת 'חוסר ביטחון'

בדרך כלל כשאנשים אומרים "יש לי חוסר ביטחון" הם מתכוונים ל"יש לי פחד מאנשים" 'חוסר ביטחון' הוא בעיני ביטוי חסר משמעות. אני למשל חסר ביטחון בבואי להתמודד עם ציור. אני מצייר כהגדרת אשת מקצוע כ"ילד בן 3". אז מצד אחד יש לי ביטחון עם אנשים מצד שני אני חסר ביטחון בציור. קשה לי להאמין שיהיה נכון להגדיר אותי כ'בעל ביטחון' - עובדה שיש תחומים שבהם אין לי ביטחון (ציור הוא רק אחד מהם) קשה להגיד שאני 'חסר ביטחון' כי יש תחומים בהם אני בטוח בעצמי - אנשים זה אחד התחומים. אם תשאלי אותי "האם אפשר להתגבר על פחד מאנשים ?" אני אענה בטח שאפשר לשפר. הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה יודעים להתמודד היטב עם התחום (תחת הנחה שאדם באמת רוצה לשפר). אולי יש עוד מקצועות ייעוץ שיודעים לעשות זאת, אני לא מכיר מהתנסות אישית. אם תשאלי אותי "האם אפשר להגיע למצב שבו אני בטוחה בכל תחום בחיי החל מיכולתי לנקות היטב וכלה ביכולת לצור קשרים עם אנשים ?" א ני אענה לך "זה לא הכי רציני, נכון ? אין בטח אדם שיכול להתמודד היטב גם עם אנשים רגישים וגם עם אנשים שיכליים וגם עם קבוצות וגם במצבים של גילוי רגשות ......"

 

[סינתטית אפריורית]

אכן

אריסט צדק: האדם הוא יצור חברותי (במילים אחרות ואני מאמצת ניסוח שאינו שלי, אלא של מכר וירטואלי חכם: אנחנו זונות תצומי ) . טוב, עוד שאלה ברשותך: מהו האידיאל החברתי מבחינתך? מהו התסריט האידיאלי? מהו הרצוי?

 

[xXxDbZxXx]

../images/Emo26.gif כנס ../images/Emo13.gif

היי, אני הייתי ממליצה ברמה הפרקטית לקרוא ספרים... אין לי ספרים להמליץ לך בשפה העיברית... הייתי אומרת שהספר צריך להיות משהו כמו "איך לרכוש חברים", וכו'.. מקווה שעזרתי.