רקדנית דבקה
New member
עצה בקשר לידיד
זה כמה חודשים שיש לי ידיד מאד טוב בעבודה שאיתו באופן די קבוע משוחחת כמעט על הכל בין אם זה בזמני קפה או צהריים.
יחסים חבריים לחלוטין, שום דבר/עניין רומנטי.
בפעמים שיוצא לנו להיות לחלוטין לבד, אנחנו מדברים גם על חיי הזוגיות שיש לשנינו ופה מתחילה הדילמה שלי.
מצד אחד אני לא מתערבת אף פעם בחיים הזוגיים של אחרים דווקא בגלל שאני מכירה את המורכבות שבהם מחוויה אישית, מצד שני אני אומרת - זה ידיד שלי,איכפת לי ממנו, אני רוצה שיהיה לו טוב.
כשאנחנו מדברים, אני מבחינה בחוסר הדדיות ביניהם ומאד צורמת לי.
אני מבחינה בכמה היא דואגת לו ואוהבת אותו, הוא מצדו לוקח את הדברים כמובן מאליו ולא רק זאת, הוא אפילו מזלזל פעמים בהוויה שלה. לא משקיע בה ואפילו מזניח את כל מה שקשור בה רגשית. "נו, לקחתי אותה שמה כמה דקות, אני לא משקיע, נראה לך?!".
בקיצור, ככל שזה נוגע אליה - הוא מוציא מעצמו משפטים והתנהגויות של שייח' סעודי שרואה בכל אישה אובייקט/עוזרת/משרתת מה שזה לא יהיה.
לפעמים ממש ברמה של צחוק עליה.
כשהוא מעלה את הדברים בצורה הזו אני מבהירה לו שזה מכעיס אותי לשמוע את זה, שזה לא הוגן כלפיה ודי מאכזב אותי לשמוע את זה דווקא ממנו. (כשאנחנו לבד, בלי אנשים לידנו כמובן).
הוא מקבל את הביקורת בהבנה ומודה בפניי לפעמים שיצא לא בסדר, רק שהוא לא מתקן את עצמו, כאילו שזה יותר חזק ממנו.
ליד אנשים הדברים לא מקבלים ביקורת חריפה כזו כי אני מקפידה לשמור על החברות בינינו ולא להציב אותו בעמדה מביכה (בדיוק כמו שהוא לא מעמיד אותי) ולכן, אם מדברים על הדברים אז אני יש יותר הומור ועצה קלילה, בדיוק כמו אתמול שאמרתי לו :"למה שלא תקח אותה ל...X, זה יסב לה הרבה אושר, אתה תראה", ואז הוא עונה לי "כן, זה רעיון".
בכל אופן, ככל שהזמן עובר, מבחינה חברית אמנם הדברים זורמים ויפים אבל כשאני שומעת ורואה איך הוא תופס אותה מנטאלית ושומעת פידבקים לאיך הוא מתנהל מולה, אני מזדעזעת וכואבת עד לרמות שאני מסוגלת לקום ולא להמשיך לדבר איתו בכלל.
לא מגיע לה אדם כזה! וכאישה בעצמה, אני יכולה להבין מה היא מרגישה עם גבר כזה.(אני אקסטרא-רגישה לנושא כי אני בעצמי עוברת תקופה לא סימפטית במישור הזה, אז יוצא שאני מזדהה עם האישה שבה או באופן כללי יותר מדי קופצת כשזה נוגע ליחסים/רגשות בין אנשים).
הוא מאוד חשוב לי ואני כן מעוניינת שהשיחות שלנו יתרמו לו באמת בנושא. נכון, זכותו להכל ומתפקידי לא להתערב,
אבל אכפת לי ממנו ואני יודעת שאם הוא ימשיך בדרך הזו, הוא ישאר לבד! וגם ככה עצובה לו כל ההוויה האישית שלו.
איך אני ניגשת אליו בשיחות שלנו כדי שהוא באמת יפנים שהדרך שלו מחסלת לו את הזוגיות?
זה כמה חודשים שיש לי ידיד מאד טוב בעבודה שאיתו באופן די קבוע משוחחת כמעט על הכל בין אם זה בזמני קפה או צהריים.
יחסים חבריים לחלוטין, שום דבר/עניין רומנטי.
בפעמים שיוצא לנו להיות לחלוטין לבד, אנחנו מדברים גם על חיי הזוגיות שיש לשנינו ופה מתחילה הדילמה שלי.
מצד אחד אני לא מתערבת אף פעם בחיים הזוגיים של אחרים דווקא בגלל שאני מכירה את המורכבות שבהם מחוויה אישית, מצד שני אני אומרת - זה ידיד שלי,איכפת לי ממנו, אני רוצה שיהיה לו טוב.
כשאנחנו מדברים, אני מבחינה בחוסר הדדיות ביניהם ומאד צורמת לי.
אני מבחינה בכמה היא דואגת לו ואוהבת אותו, הוא מצדו לוקח את הדברים כמובן מאליו ולא רק זאת, הוא אפילו מזלזל פעמים בהוויה שלה. לא משקיע בה ואפילו מזניח את כל מה שקשור בה רגשית. "נו, לקחתי אותה שמה כמה דקות, אני לא משקיע, נראה לך?!".
בקיצור, ככל שזה נוגע אליה - הוא מוציא מעצמו משפטים והתנהגויות של שייח' סעודי שרואה בכל אישה אובייקט/עוזרת/משרתת מה שזה לא יהיה.
לפעמים ממש ברמה של צחוק עליה.
כשהוא מעלה את הדברים בצורה הזו אני מבהירה לו שזה מכעיס אותי לשמוע את זה, שזה לא הוגן כלפיה ודי מאכזב אותי לשמוע את זה דווקא ממנו. (כשאנחנו לבד, בלי אנשים לידנו כמובן).
הוא מקבל את הביקורת בהבנה ומודה בפניי לפעמים שיצא לא בסדר, רק שהוא לא מתקן את עצמו, כאילו שזה יותר חזק ממנו.
ליד אנשים הדברים לא מקבלים ביקורת חריפה כזו כי אני מקפידה לשמור על החברות בינינו ולא להציב אותו בעמדה מביכה (בדיוק כמו שהוא לא מעמיד אותי) ולכן, אם מדברים על הדברים אז אני יש יותר הומור ועצה קלילה, בדיוק כמו אתמול שאמרתי לו :"למה שלא תקח אותה ל...X, זה יסב לה הרבה אושר, אתה תראה", ואז הוא עונה לי "כן, זה רעיון".
בכל אופן, ככל שהזמן עובר, מבחינה חברית אמנם הדברים זורמים ויפים אבל כשאני שומעת ורואה איך הוא תופס אותה מנטאלית ושומעת פידבקים לאיך הוא מתנהל מולה, אני מזדעזעת וכואבת עד לרמות שאני מסוגלת לקום ולא להמשיך לדבר איתו בכלל.
לא מגיע לה אדם כזה! וכאישה בעצמה, אני יכולה להבין מה היא מרגישה עם גבר כזה.(אני אקסטרא-רגישה לנושא כי אני בעצמי עוברת תקופה לא סימפטית במישור הזה, אז יוצא שאני מזדהה עם האישה שבה או באופן כללי יותר מדי קופצת כשזה נוגע ליחסים/רגשות בין אנשים).
הוא מאוד חשוב לי ואני כן מעוניינת שהשיחות שלנו יתרמו לו באמת בנושא. נכון, זכותו להכל ומתפקידי לא להתערב,
אבל אכפת לי ממנו ואני יודעת שאם הוא ימשיך בדרך הזו, הוא ישאר לבד! וגם ככה עצובה לו כל ההוויה האישית שלו.
איך אני ניגשת אליו בשיחות שלנו כדי שהוא באמת יפנים שהדרך שלו מחסלת לו את הזוגיות?
