תראי
לשגרה יש את המחיר שלה. שום דבר לא נשאר ב-ד-י-ו-ק כפי שהיה כשרק מתחילים. אבל מה שאת מתארת זה דפוס (אם הבנתי נכון) ולא סיטואציה בודדת, או רק כמה כאלה. אני מניחה שאם בשאר המקרים המצב היה טוב, אז לא היית מרגישה כזה תסכול. אבל אתם עדיין נורא צעירים, עוד לא נישאתם, עוד אין ילדים, עוד אין צרות של פרנסה והמשכנתא וארנונה וכו' וכו'...למה שזה יגיע למצב כזה? אני עם זוגי כבר שנה וחצי (אוטוטו), ואנחנו גרים ביחד כבר שנה ו-4, זאת אומרת שנכנסו לשגרה יותר מהר מזוג ממוצע. ואני יכולה לומר לך שזוגי די לא יוצלח בקטע ההפתעתי (למרות שיש שיפור לאחרונה)...אבל הרצון שם. והוא מתרגש מדברים קטנים (פעם הזמנתי פיצה, סתם ככה, ובזמן שהוא היה בחדר סידרתי שולחן במרפסת עם קצת נרות, שמתי את המגשים של הפיצה, ואכלנו. זה היה דבר כזה קטן, כל כך לא "מושקע" והוא עדיין התלהב מזה במשך שעה).. מה שאני מנסה לומר, זה שהזמן הוא לא תירוץ לחוסר התרגשות. ואני לא מסכימה עם מי שיאמר אחרת. כן, הזמן יכול להפחית את התדירות, יכול להפחית את הכוח לעשות ולא תמיד יש גם כוח לקבל. אבל זה אף פעם לא צריך להגיע למצב שזה לא עושה לך כלום מבפנים.
לשגרה יש את המחיר שלה. שום דבר לא נשאר ב-ד-י-ו-ק כפי שהיה כשרק מתחילים. אבל מה שאת מתארת זה דפוס (אם הבנתי נכון) ולא סיטואציה בודדת, או רק כמה כאלה. אני מניחה שאם בשאר המקרים המצב היה טוב, אז לא היית מרגישה כזה תסכול. אבל אתם עדיין נורא צעירים, עוד לא נישאתם, עוד אין ילדים, עוד אין צרות של פרנסה והמשכנתא וארנונה וכו' וכו'...למה שזה יגיע למצב כזה? אני עם זוגי כבר שנה וחצי (אוטוטו), ואנחנו גרים ביחד כבר שנה ו-4, זאת אומרת שנכנסו לשגרה יותר מהר מזוג ממוצע. ואני יכולה לומר לך שזוגי די לא יוצלח בקטע ההפתעתי (למרות שיש שיפור לאחרונה)...אבל הרצון שם. והוא מתרגש מדברים קטנים (פעם הזמנתי פיצה, סתם ככה, ובזמן שהוא היה בחדר סידרתי שולחן במרפסת עם קצת נרות, שמתי את המגשים של הפיצה, ואכלנו. זה היה דבר כזה קטן, כל כך לא "מושקע" והוא עדיין התלהב מזה במשך שעה).. מה שאני מנסה לומר, זה שהזמן הוא לא תירוץ לחוסר התרגשות. ואני לא מסכימה עם מי שיאמר אחרת. כן, הזמן יכול להפחית את התדירות, יכול להפחית את הכוח לעשות ולא תמיד יש גם כוח לקבל. אבל זה אף פעם לא צריך להגיע למצב שזה לא עושה לך כלום מבפנים.
