קצת מעצבן אותי לקרוא את הסיפור שלך
בעצם עברת לפרסקופיה אבחנתית כשהיית צריכה לעבור לפרסקופיה ניתוחית (מה שאומר ניתוח די מיותר שסתם הוסיף לתסבוכת). נראה לי שהמקרה שלך נופל במסגרת המקרים בהם חבל שלא הגעת למנתחים היותר טובים והיותר וירטואוזים... הרי בעצם ביצוע הניתוח היה סיכון של החמרת המצב ואם כבר נכנסים תחת הסכין עדיף שכבר יעשו משהו כדי לעזור... בכל מקרה אין הרבה מה לעשות עכשיו בנוגע לניתוח הזה וצריך לראות מה לעשות הלאה. מה גודל הציסטות שיש לך. האם הן ציסטות שוקולד (עכורות) או ציסטות הורמונליות (צלולות)? במקרה שלך נראה שאכן כדאי לפנות ל - IVF, אבל אולי כדאי לך לבדוק אופציה של דיכוי ארוך לפני כן ולו כדי לצמצם קצת את הציסטות. רומיה מרכזת את כל סיפורי ההצלחה של הפורום שהתרבו מאוד מאז פתיחת הפורום (והם אכן מעודדים). אם את רוצה זריקת עידוד תחפשי אותם בסרגל הכחול (אין לי זמן לעשות קישור כרגע). לגבי התהליך של הטיפולים - נכתב הרבה מאוד על הנושא גם כאן בפורום וגם בפורום פוריות. מדובר באינסוף חוויות אישיות חלקן פשוטות יותר חלקן פחות. זה תהליך מאוד לא קל לא על הגוף ולא על הנפש, וגם מאוד אינטנסיבי. ההצעה שלי היא פשוט לקרוא כמה שיותר כדי להיות כמה שיותר מוכנה. הקושי בזריקות ובבדיקות הוא קושי, אבל לדעתי חלק ניכר יותר מהקשיים כרוך בתהליך שעוברים באינטנסיביות של ההתעסקות, בחוסר הוודאות, בתגובה הלא צפויה של הגוף, בהשפעה ההורמונלית החריפה יותר. זה נשמע אולי מוגזם כי מדובר בכ - 3 שבועות של זריקות (לפעמים יותר לפעמים פחות) ועוד שבועיים של המתנה, אבל כשנכנסים לזה קשה מאוד שלא להיסחף (בטח אם הטיפול לא עובר חלק או שיש תופעות לוואי לא קלות). המלצה - לא מכירה את המחלקה באסף הרופא, אבל אם את מרגישה אפילו קצה קצהו של חשש שלא מתייחסים לחומרת המצב שלך במלוא הרצינות (מכל סיבה שלא תהיה) כבר משלב קביעת הפרוטוקול - תחשבי פעמיים לפני שתתחילי את הטיפול עצמו. תבדקי את הרופאים בשבע עיניים ותשאלי מיליון שאלות (כדאי להכין רשימה מראש), כי יש סיכון בטיפול. עלול להיגרם נזק לגוף מהשילוב של אנדו' וטיפולים הורמונליים. חלק מהסיכון את ככל הנראה מוכנה לקחת על עצמך (כי הרי את פונה לתהליך של טיפולים), אבל המטרה העיקרית היא לצמצם את הסיכון למינימום ההכרחי. אני לא הייתי מתביישת לשאול אם יש להן מטופלות עם אנדו' ומה סיכויי ההצלחה שלהם עם אנדו', ומה המדיניות שלהם בטיפול (במחלקה ציבורית כל יום הרופא התורן מחליט כיצד להמשיך עם הטיפול, אם את רוצה קו מנחה מוביל אז הוא חייב להופיע במפורש בתיק). אם הציסטות הן עכורות תבדקי את האופציה של שאיבת הציסטות תוך כדי הטיפול (יש יתרונות ויש חסרונות), ותקבלי החלטה ביחד עם הרופא מה לעשות איתן (אל תסכימי להצעות בעיניים עצומות. תקבלי החלטות מעמדה של ידע), חשוב לוודא שההחלטה תירשם במפורש בתיק. תשאלי על מדיניות של מתן אנטיביוטיקה לאחר השאיבה במקרים של אנדו (שוב יש יתרונות ויש חסרונות). תוודאי שההחלטה תירשם בתיק, כי לא בטוח שבזמן השאיבה יהיה לך את הראש לזה. עקרונית אני לא חסידה של פניה לרופאים פרטיים בכל דבר ועניין. תמיד נתתי צ'אנס לרפואה הציבורית. אבל את חייבת לבדוק אחריהם (צריך לבדוק גם אחרי רופא פרטי אבל שם זה יותר קל). דווקא בגלל הסיכונים - אין לך אפשרות לתת להם לעשות יותר מדי טעויות איתך. זה מה שהצלחתי לרשום עכשיו, בטח יש עוד המון דברים. אני יכולה להגיד לך שאצלי המאמץ והקושי השתלמו. אני לא מצטערת על מה שעברנו (קצת חבל לי על חלק מהתהליך שיכול היה להיחסך), ואני מאוד מרוצה מהתוצאות (ואני מאוד אובייקטיבית...), אבל חשוב שתדעי שיש נשים שלא הצליחו להרות בדרך הזו ובחרו להגשים את ההורות שלהן בדרכים אחרות וכאן בפורום לומדים לראות עד כמה כל ההחלטות האלו הן מאוד נכונות, כל אחת ומה שנכון ומתאים לה. המון הצלחה טשומפי.
