עצב

תחשבי על באהבה

תתרכזי באהבה שחלקתם היא זו שתתן לך כוחות תחשבי על אנשים שכמוני שלא זכו צלהקים משפחה וללדת ילדים או תחשבי על האנשים שחיים גרוע או גרושים וכואבים את השבר ומזה תצמח הכח להמשיך לגדל את הילדים שהם חצי שלו שממשיך לחיות אצלך ותחת קורת ביתך חבקי אותם בקשי מהם אהבה ומשם תצמחי הלאה לחיים בריאים בלי כאבים כי שאת כואבת פה הוא שם סובל , כי הקשר הפיזי ניתק אבל האהבה לא הוןא מביט בך וכל דמעה פה גורמת לעצב בשמים , תהקשי את הילדים לחבק אותך ותשמחי איתם תגדלי אותם באותה אוירה שמחה לילדים יש דרך להתאושש מהר תלמדי מהם
 

שיבולת7

New member
נסיכה יקרה,הדברים שלך נכונים,אבל..

השכל והלב אינם בהכרח מתואמים. אני בהחלט אסירת תודה על שזכיתי לחלוק מחצית מחיי עם אדם נפלא,ועל המשפחה הנפלאה שחלקנו,אך כל זה אינו מקהה את כאב האובדן. הבית שלנו מלא צחוק ושמחה,חברים של הילדים מבלים כאן כל יום, אנחנו נוסעים ,מטיילים בדיוק כמו קודם,ואולי אפילו יותר..(זה עתה שבנו ממדורה עם כל המשפחות של החברים לכיתה..). האמיני לי,מי שלא יודע מה עברתי,לעולם לא יוכל לנחש . ובכל זאת.. כשהילדים ישנים, ובייחוד בערב שבת,כשאני נשארת לבד..החוסר מורגש ביתר שאת. אילו היו השעות "שלנו". הגעגוע לשיחות,לאינטימות,למגע מתגבר,ואיתו הכאב עולה וצף,וזהנראה לי טבעי והגיוני. (מה גם שהוא נפטר בערב שבת..). כדי להתאושש,צריך קודם להתאבל. אני עדיין שם. מתאבלת בדרכי שלי, ולא מרגישה צורך להתנצל על כך. מחר יום חדש. שבוע חדש. אנרגיות חדשות. חזרה לשגרה מבורכת. שבוע טוב לכולם.
 

hani31

New member
עצב

מרגישה את העצבות והכאב שוב משתלטים עלי בשבוע הבא אזכרה 11 חודש ליקירי ובעלי ז"ל. לא נעכלת איך התחלתי פה טריה וכואבת והנה עברה כמעם שנה , שנה קשה עצובה וכואבת על האובדן הנורא שלנו על היקר לי מכל שהלך לבלי שוב . מקווה ומנסה איכשהו להרים ראש כי יודעת שזה מה שהיה רוצה אבל קשה קשה.....
 
אני כל כך מבינה אותך

אני בלילות שבת מטפסת על הקירות , קשה לבד בשקט של השבת לכן בניגוד לאמונתי אני במחשב נמצאת בצט שם מדברת עם אנשים שמכירה ושאני הולכת לישון מחבקת חזק את הכרית , והדמיון שלי עובד קשה בהתחלה ישנתי רק ביום אחרי תקופה למדתי לישון לצלילי הרדיו כתחליף לקול האנושי , בשעות הללו שאת לבד עם עצמך אז בא הקושי , שבוע שעבר דברתי עם ידיד קרוב שגם הוא אלמן שמתקשר להגיד לילה טוב כי כמוך הוא רוצה מענה למחשבות ומחפש קצת שקט לנשמה החלפנו מילותיים ושקעץתי בשינה מלאה בחלומות , וברגע שלך ההרדמות היה נדמה לי שידד שלו על גבי לרגע הרגשתי את חום ידון שוב הכל דמיוני לפעמים יש חלומות שאני מדברת אם אמי ז"ל בחלום , ואני מתעוררת מהקול שלי גיליתי שאני מדברת בשינה, אני בהחלט מבינה על מה את מדברת ,, שולחת לך מפה חיבוק ענק ומבין , מניחה שאת לא משוחחת בטלפון בערב השבת אחרת הייתי מציעה לך לשוחח עמי שקשה לך
 
חיבוק ענק לך לקראת ה-11 חודש וזוכרת את עצמי

בשנה הייתי אדם אחר יותר מרוסקת מהיום ... עברתי עם עצמי ומשפחתי שינוי נמצאת במקום אחר עדיין עם כל הכאב שנושאת אותו בקירבי ובמחשבותיי ... מאחלת לך יקירתי שתהיי חזקה לקראת וביום זה כי זה לאפשוט הכל מציף ועולה שבעתיים ובאמת כל כך קשה עם זה אבל תזכרי שאחרי זה החיים מממשיכים וצריך לראות את האור בקצה המנהרה כי יש אור להיות חזקה .
ממני צביה שבת רגועה וטובה לך
 

מיק41

New member
חני יקרה

הזמן עובר מהר.... מבינה את מה שאת עוברת. שולחת לך חיבוק לקראת יום זה..... לפני ובאותו היום הרגשות חזקים יותר, הכל עולה..... קשה. מחזקת אותך.
מיכל
 
הכאב והעצה והגעגוע

בהתחלה יש כאב נוראי אחר כך זה מתחלף לצער ובסוף נשאר הגעגוע כי החייןם נמשכים בשגרת היום יום אבל שיש אזכרה הכאב והצער עולים מהזכרון ומציפים את הנשמה איך שהוא עוברים את ימי הזכרון הללו עם המשפחה הקרובה בשנה הראשונה יש את הקימה מהשבעה ואז מנסים לבנות משהו של שגרה ואז מגיע החודש ההלב זוכר וכואב והזמן חולף מהר ומגיעים 11 חודש ולא יכול להיות שחלפו להם חודשים הללו בלעדיו , כי את זוכרת היטב ובאזכרה הצער והכאב מציף אותך ולא תמיד אפשר לדבר אבל הטריק הוא לזכור באהבה , זה מחזק מבפנים ועוזר לעבור את הימים הללו
 

אתי161

New member
עצב.....עצוב......

חני יקרה, אין לי מילות עידוד לכתוב לך, אני רק יכולה להגיד לך שאני מבינה היטב את הרגשתך. אני - שנה ושלושה וחצי חודשים, מאז היום הנורא מכל, וזה נעשה קשה יותר ויותר מיום ליום...... המילה - קשה - לא מספיקה, כדי לתאר את החסר הנוראי הזה , את ה-לבד בו אנו נמצאות, עקב האובדן של האדם הקרוב ביותר, של החבר הכי טוב, שהיה לצידנו בכל מצב, כל הזמן. (אצלי 40 שנים). נכון , אני ממשיכה לחיות - לנשום.....אבל - טעם החיים - אבד ......ולעולם לא יחזור........... ואני חושבת, שזה לגמרי נורמלי להיות עצובה וכואבת, החיים שהיו לפני ....לעולם לא יחזרו......... וזה עצוב - וכואב - וקשה !!!!!!!!!!!! מאחלת לך ימים טובים יותר חיבוק, אי
 
מבינה ללבך ומחזקת אותך

עצוב וכואב וכל הרגשות צפים ועולים ואיתם הגעגוע התסכול וחוסר היכולת לשנות את המצב...אבל למדתי שזו תקופה שיש לה התחלה וסוף . ולומדים להוכיר את הזכות שהיתה להיות חלק בחייו, וכן ,יש חיים חדשים ואחרים אחרי התאלמנות .ויש את ה" נפילות" והן חלק מחיינו ... מחבקת . טלי
 

פשו שי ת

New member
חני יקרה

איתך ברגעים קשים יודעת שלא קל ושולחת לך חיבוק מכל הלב אוהבת חגית
 

yamkachol

New member
../images/Emo201.gif כן חני, כשקשה, אז קשה,

וכשקשה נורא - אז נורא קשה. וכמו שלעיתים עוצמת האובדן אינה נתפסת, כך גם עוצמת כאב האובדן אינה נתפסת. עברת כברת דרך, בפרק הכי קשה בהתמודדות באובדן, כך שנשאר לך - מהתקופה הכי נוראית ואיומה - כבר פחות. כל הכבוד לך על ההתמודדות.
 

em0854

New member
חיבוק גדול

שולחת לך חיבוק גדול של תמיכה . שבועיים לפני ה-11 חודש של בעלי, הודעתי במקום עבודתו ולחברים ומשפחה . אך נסראלה שינה לנו את התוכניות והתחיל להפגיז את איזור חיפה. בסוף באזכרת ה- 11 חודש היינו כמניין חלקם מהדרום שלא הבינו מה קורה בחיפה ובצפון המופגז ובאו שלא אהיה לבד עם הבנות. לכן ב12 חודש לבעלי עברנו שידור חוזר , השקט כבר חזר לאיזור, וערכנו אזכרה באו חברים ומשפחה. מכל המצב הדאגה בתקופה זו לבנות שנסעו לעבודה וחברים, ולבית ששיפצתי על מנת שנוכל לגור בו. השכיחה ממני את המועקות הפרטיות הנילוות לתאריכים הכאובים.
 
למעלה