עצב כאב

[10RIRI]

עצב כאב

אני אלמנה כ 10 חודשים. אני מוצאת את עצמי בוכה לא מעט עד כדי שהעיניים שלי אדומות קבוע. מהגעגוע מהסטטוס( אלמנה) וחששות מה יהיה בעתיד , האם אני ישאר לבד כל חיי? ומצד שני אני לא רואה את עצמי עם מישהו אחר. ואז אומרים לי הרבה אנשים שאחרי שנה משתחרר משהו יש תחושה של שחרור. נראה מוזר .אך רציתי לדעת האם נכון הדבר ? האם החיים הופכים לשיגרה וכך זה מקל ? אשמח לתגובות ומקווה שאולי זה יראה לי נקודת אור.

 

[li 3 האחת]

היייי...

קוראת אותך ונזכרת בעצמי גם אז שחלפו להם רק 10 חודשים הכאב היה עצום והדמעות זלגו בלי סוף כאילו היו אדון לעצמם (גם עכשיו עדין בוכה ולא מעט) אבל עכשיו שחלפו להם שנה וארבע חודשים יכולה להגיד לך שאכן אחרי שנה משהוא משתחרר משהוא כאילו מרפה ממך.אבל זה לא אומר כלום כל אחד לגופו לנפשו ולדרך שבה הוא בוחר להתמודד..כן אישה יקרה גם אני כמוך נורא פחדתי מה יהיה בעתיד האם אשאר לבד?איך אוכל להכיר גבר אחר? כן אחרי 10 חודשים זה מפחיד. ממש הבהיל אותי.ועכשיו יכולה לומר לך שמשהוא אכן קרה מקץ השנה לקחתי את עצמי בידים התחלתי ללמוד במימון ביטוח לאומי.חזרתי לעשות כושר,חזרתי לצאת עם חברות ולבלות ללכת לאירועים אם כי בהתחלה הכל לאט הרי איך יכול להיות שאני נהנת והוא איננו?התחלתי סדנא של התמודדות והיא עוזרת מאוד(ממליצה בחום) עשיתי אי אלו שינויים במראה וכן יכולה להגיד בגאווה חזרתי לחיות כי הרי את הנעשה אין להשיב ואם לי טוב לילדי טוב להורי ואחיי טוב ולכל הסובבים אותי טוב..החיים אכן ממשיכים והשיגרה חוזרת אט אט למסלול.הכאב והצער מלווים אותנו יום יום אך החוכמה לדעת לזקוף ראש וללכת לצד הכאב..לעולם לא נשכח והגעגועים רק מתעצמים ועם כל ציון דרך בחיים אני בכל אופן נופלת לזמן מה.אבל מתאוששת כמו גדולה ומחזירה את החיים למסלול...מאחלת לך אישה יקרה המון כוחות נפש,המון אושר ושלווה..מי יתן ומהר תחזרי לעצמך ותהיי מאושרת.. ~לי

 

[הים רגוע]

אחרי שנה משתחרר משהו?../images/Emo4.gif

אנשים שלא חוו למזלם את שאנו חוווים לא יודעים את העובר אלינו ,ואין כפתור שאחרי שנה רגשותינו משתנים ...כל אחד בקצב שלו ובדרכו ... אצלי אחרי שנה היתה נסיגה רצינית ... אבל אני יכולה להבטיח לך שברגע שבחרתי לחיות , שסלחתי , שהבנתי שהחיים הם סרט ואת התסריט איני יכולה לשנות אבל את יחסי אליו אני קובעת ..ובחרתי להשלים עם האין להסתכל על היש ולחפש ממה להנות , וממה לשמוח ...ובחרתי לא לשקוע , וללמוד לחיות מחדש חיים יפים , חיים שונים אבל טובים . זכרי חיים פעם אחת אז כדאי לעשות אותם הכי טוב שאפשר ..מציעה ל לך נסות להצטרף לאחת מקובוצות לתמיכה ועיבוד השכול ..(במאמרי הפורום תמצאי מידע על הקבוצות ) בהצלחה טלי .

 

[חופים05]

הזמן העובר מקל ומרפא

אך, אכן כל אחת ואחד בקצב שלו חווה את התהליכים של עיבוד האבל. התחושות שאת מתארת מוכרות לי ולכל מי שאיבד את היקר לו, אך עוצמת וכמות הבכי, העצבות והדכאון פוחתות עם הזמן עבור רובנו. לי לקח יותר משנה של בכי מגעגוע בכל יום (כשהייתי לבדי ולא ליד הילדים או בעבודה), אח"כ הבכי פסק ונשארה העצבות, לאחר כשנתים גם הייתי מסוגלת לשמוח ולעבור תקופות מבלי לחשוב על בן זוגי שאיננו עוד. והיום ( בשבוע הבא נציין 8 שנים לפטירתו של בעלי) אני יכולה לדבר עליו ועלינו ועל האובדן מבלי לחוש מחנק בגרון או קושי כלשהו. יחד עם זאת - כמו בתחומים אחרים, יש תקופות ושעות שהכאב העצבות והקושי חוזרים וממלאים את הנפש: כמו אירועי בר המצווה של הבנים,ללא אביהם. או להבדיל - כשאני זקוקה להיעזר ולהתיעץ אייך לנהוג בעבודה בנושאים מהותיים שונים. חשוב מאד לכן, לבחור בחיים ולמצוא עניין, חברה, בן זוג חדשים. חשוב מאד להיות עסוקים, ולא רק לשבת ולחשוב על האובדן ,על הפחד מהעתיד ועל בן הזוג שאיננו כי זו הדרך בסופו של דבר לחיות יותר בנעימים ולצמצם את שעות הקושי.

 

[לירס]

הזמן העובר מקל ומרפא

אני אלמנה שנתיים, אצלי הזמן לא מרפא, אני מרגישה כיום הרבה יותר רע

 

[חופים05]

עצוב לשמוע,

במה זה מתבטא? רק בגעגועים או גם בתפקוד היומיומי? האם אין פעילויות שחששת לעשות לאחר התאלמנותך ועכשיו את עושה אותן? למשל, אחרי שהתאלמנתי היה לי מאד קשה ללכת למקומות שעד אז הלכתי רק עם בן זוגי (כמו לקנות כלי עבודה לבית). אחרי שעשיתי זאת מס' פעמים בקושי לאחר תקופה כבר היה יותר קל. בעיני זו היתה התקדמות וחשתי טוב יותר בהקשר זה. כך כל פעם ציינתי לעצמי עוד ועוד דברים שאני עושה ללא קושי רגשי. אם את לא במצב זה אולי כדאי לנסות לקבל עזרה מקצועית? תמיכה רגשית ממישהו? רוב הכותבים בפורום וגם אני קיבלו עזרה כזו או אחרת בשלב מסויים שלאחר האובדן.

 

[לירס]

מה זה? מי משתמש בניק שלי?

אני לא כתבתי את ההודעה הזאת, ולא שייכת לפורום זה!

 

[Utopia86]

אני כל כך מבינה אותך

המילים שלך מתארות את מצבי בדיוק. גם חלפו 10 חודשים, גם מסביבי כל הזמן רוחש דיבור על השנה וכו'.. זה נותן לי ציפיה לא הגיונית לכך שהשנה תשנה את זה שהחיים שלי לא מאושרים יותר ולא יכולים להיות טובים יותר משהיו איתו. אין לי תשובות לשאלותייך, רק הזדהות עמוקה. הלוואי ויש דרך שהזיכרון והכאב יטמעו בחיים ובאושר חדש. משתתפת בצערך, לירז