עצבנית

[אמאעדי33]

עצבנית ../images/Emo46.gif

אולי עקבתם אחרי ההודעות שלי ואם לא ההורים שלי מגיעים לארץ מחר לביקור של כמעט חודש...דיברנו הערב והם פתאום אמרו לי ששניהם היו מאוד חולים...בהתחלה אמרו לי שזאת שפעת ובנוסף הייתה להם גם דלקת מעיים. הרופא אמר להם ששני המחלות מאוד מדבקות...כששאלתי אותם לפני מספר ימים הם נורא התרגזו...איך בכלל אני מעיזה לשאול אותם אם זה מדבק !! עד עכשיו אני לא מבינה מה פסול...הסברתי להם שאני לא שואלת בגללי אלא בגלל הילדים... הערב שאלתי אותם מתי יפסקו השקרים ומתי יפסיקו להסתיר ממני דברים, כי בדרך כלל הם נוטים להסתיר כל מיני דברים...הם עדיין חושבים שאני בת 4...אמרתי להם שזה גורם לי להיות עצובה ועצבנית אבל הם לא מוכנים לשנות את הגישה...הם יודעים שאחת הסיבות שעזבתי את צרפת היא בגלל שהיחסים בינינו היו מאוד לא בריאים ולמרות שהם מודעים הם לא מוכנים לשנות כלום...אני מאוד לא רוצה להתעסק עם כל זה כי יש לי עיניינים הרבה יותר כבדים (לגבי הבריאות של התינוק שלי) להתעסק איתם... מה לעשות איתם ? איך לעבור את התקופה בשקט ? איך אפשר לסמוך עליהם ? הם כל הזמן מסתירים ממני דברים...ולגבי הבריאות שלהם הסברתי להם שמעבר לדאגה שלי כלפיהם (הדאגה שלי מאוד אמיתית) יש בעיה עם הקטן שלי ואסור לו להיות בקרבת אנשים חולים...לאמין להם כאשר הם אומרים לי שזה כבר לא מדבק ?! סליחה שהיה כל כך ארוך...אני כל כך לחוצה בשבועות האחרונים ופשוט אין מי שיודע לגבי הבעיות עם הוריי ואין מי שמבין אותי... תודה שקראתם...ותודה למי שינסה לעזור !!

 

[גלבועא]

תראי, אני ממש ממליץ לך

לשכור להם חדר במלון דירות לשבוע הקרוב, למרות מחאותיהם. את צריכה לשקול עכשיו שיקולים רציונאליים של עלות/תועלת או בריאות/חרדה+לחץ. הבריאות של הבן שלך היא בראש מעיינייך עכשיו, ההנחיה של הרופא שאסור לו להידבק באף מחלה על מנת שהבדיקה תיעשה כיאות היא הקו המנחה של ההתנהגות שלך כלפי הורייך. אז תכיני את עצמך להרבה טרטורים, שאלות וחרדות אמיתיות-מוגזמות עד שבנך יעבור את הבדיקה. בצורה מבזקית: בנך קודם להורייך. אחר כך תוכלי להרפות את הלחץ.

 

[maybesure]

אני ממליצה לך

שהםישכרו לעצמם חדר במלון, ולא חייבים קרוב מידי.. עם כל הכבוד, הורה שלא מספיק רגיש לצרכים של ילדיו/נכדיו - שיישמר ממנו מרחק. בנוסף - הייתי מתייעצת עם רופא מטפל של התינוק לגבי שלבי ההדבקות והמלצות. בעניין התינוק - מותר לך בהחלט להיות אגואיסטית - גם אם הוריך לא מעורים לחלוטין. אבל: לא נראה לך שהגיע הזמן ליידע אותם? ולא לייפות כלל, פשוט לומר להם שברגעים אלו לא רק שהם לא מועילים אלא אף עשויים להיות מכבידים. <<להיעלב זו בחירה של הנעלב>>

 

[maybesure]

הכי הכי חשוב

שהבייבי יהיה בריא!

 

[pf26]

מצטרפת להמלצות של חברי

להודיע להם מה מצבו של התינוק. להגיד שאסור שיהיה בקרבת אנשים חולים (אם צריך תקציני את זה, כדי שיבינו כמה הדבר חמור), ולמצוא להם מקום אחר למגורים בשבוע הקרוב. הייתי מתיעצת שוב עם הרופא - אולי אסור בכלל שיראו את התינוק, כדי שלא ידבק. הולכת להיות לך שיחה לא קלה עם הורייך, אבל חשוב שיהיה ברור לכולם שהבריאות של הבן שלך קודמת לכל. תרגישו טוב ותעדכני בבקשה מה מצבו של הילד אחרי הבדיקות.

 

[alona 9]

ומוסיפה

מצב נפשי רעוע שלך עקב המצאותם בסביבתך יכול רק להזיק לתפקוד ולהחלמה, אני הייתי בפירוש מספרת להם על הבעיה,ומבקשת מהם להתרחק|בעדינות כמובן) להאמין או לא להאמין אם מדבק או לא זה לא הנושא כרגע, בהודעה הקודמת סיפרת על מצבם הנפש,היסטריה,וחוסר שינה בלילות, עכשיו תגידי,האם את צריכה לטפל בעוד שניים נוסף לתינוק? לבקש או לדרוש ,מה שתחליטי, הם מחוץ לתמונה כרגע, עדיף ובריא יותר.

 

[jonatan11]

מאחלת קודם כל בריאות לעולל, כי הוא

הכי חשוב... מצתרפת לכותבים ומבקשת ממך לנסות לא להתעסק בהם ואיתם יותר מידי, לומר להם שהילד חולה ושחשוב שהוא לא ידבק ואם הם יפגעו... אז שיפגעו... אני יודעת שהם מקשים וזה כואב.. ברור לי שדווקא עכשיו את מאוד צריכה אותם אבל.. הם עסוקים בעצמם.. (זה חדש?)וזה צובט לב... אבל... בתוך תוכך, מלבד תקווה שקרה איזשהו נס או שמישהו עשה אוקוס פוקוס והצליח לו... באמת ציפית שהם יגלו אמפטיה, סימטיה, יתעניינו, יתמכו, ישנו גישה, יקשיבו ...? אמא.. לגיטימי בהחלט לירצות ולחלום שמשהו יקרה ושהם ישתנו, אבל, נראה לי שבשלב מסויים כדאי להפסיק לצפות ..כך תפגעי פחות... אני לא מכירה את היחסים בניכם, אני אומרת את הדברים מהמעט שקראתי, מניסיוני בחיים, בכדי להשתנות, יש צורך לפעמים בהתערבות חיצונית, אוביקטיבית, כלומר טיפול. בכדי להבין שטיפול או שינוי יכול להביא אותם למימדים אחרים בחיים צריך להיות קודם כל מודע לכך שאתה צריך ורוצה... אני לא בטוחה שהוריך נמצאים במצב מודע לעצמם, להתנהגות שלהם ולהשלכות על הסובבים אותם, כך שעם כל הקושי, בניך צריך את כל המשאבים שאת יכולה לגייס כרגע, אז שימי את הוריך בצד (זה לא מה שהם עושים לך?)ואל תתרמי להם אף משאב (חבל לבזבז), השקיעי כל טיפת אנרגיה בנך, במשפחתך ובך, כי אתם הכי חשובים כרגע!!! בהצלחה. ושוב, מאחלת שב"ה תינוקך יחלים מהר. אמן, אמן, אמן,אמן, אמן, אמן, אמן, אמן, אמן, אמן, אמן, אמןאמן, אמן, אמן.............

 

[אמאעדי33]

תודה לאיחולי בריאות

לגבי טיפול אני כבר שומעת מעל 20 שנה שאמא שלי הולכת לטיפול...(לפי אבא שלי) האמת היא שכבר הפסקתי לקוות. ברור שאני מתרכזת בבריאות של הילד שלי אבל קשה לי להתמודד עם ההורים שלי שממשיכים להתייחס אליי כאל ילדה בת 4... ואני כל כך מקנאה בחברות שלי שמסתדרות נהדר עם הוריהן...משהו ענק חסר לי בחיים...חלל גדול...

 

[jonatan11]

אמא עדי, את החוסר הזה הם לא יכולים

למלא (לפחות לא בשלב הזה של החיים שלהם/שלך....מי יודע אולי ייפתח להם ערוץ פעם). ולכן, מה שנותר זה לנסות ולמלא את החלל ממקום אחר, כמו מהסובבים אותנו, הבעל, הילדים,עצמנו, העבודה, החברים. נכון, זה נהדר ונפלא להסתדר עם אמא, אבל.. התסריט שלנו שונה מהפנטזיה המקובלת ומה שנותר לנו זה לבנות לו סוף "ולביים" את חיינו כפי שאנחנו רוצים שהם יראו(ככל שניתן, כי הרי החיים טומנים לנו הפתעות לכאן ולכאן). אין לי מושג במערכת היחסים בינכם ואני מאוד מקווה שאני לא משליכה מידי מהיחסים שלי עם הורי על הסיטואציה שלך בחייך, אך באופן כללי אני בטח יכולה לנחש, שאת בתהליך שגם אני עברתי ועדיין עוברת, גם אני רדפתי אחר מילוי החוסר הענק שהרגשתי, גם אני חשבתי שאת החלל הזה אני רוצה ויודעת שהם צריכים למלא, כי אני הילדה והם אוהבים אותי ויהיו שם בשבילי בכל מחיר ומצב.. לקח לי המון שנים להבין שזה לא כך ושמה שאני לא אעשה, איך שאני לא אפעל או אומר, שום דבר לא יעזור.. ומכאן, אני צריכה להמשיך עם מה שיש לי (יש לי משפחה מדהימה, טפו, טפו, טפו) זה לא קל, תהליך ארוך, מייגע ואני לא רואה את סופו, אבל אני שמחה שהתחלתי בו ואשמח אם תתחילי בו גם את ואולי החלל הגדול יצתמצם...

ד"א- גם אבא שלי בטיפול כבר יותר מ 20 שנה (לא מהלם שואה אלא הלם אחר), אני יודעת שהוא מתמיד בביקורים שבועיים, אני יודעת גם שהמטפלת מאוד תמכה בו והוא מאוד העריך אותה על כך, תמיד תהינו איך זה שהיא לא עלתה על איזה אדם הוא באמת, מעולם היא לא זימנה אותנו "הילדים האיומים" להכרות או שיחה (אימי דווקא כן ביקרה איתו אצלה)... ???? לא יודעת

 

[ה ר מ י נ ה]

אני הייתי תמיד מאוד רגישה ומתחשבת

בקשר עם הורי. אף פעם לא סרבתי כשהודיעו על ביקור, גם אם היה לי מאוד לא נוח. היוצא מן הכלל היה כאשר היתה בעיה רפואית. אז העזתי להודיע שלא יבואו, שלא ישארו וכו'. כשמדובר בענין רפואי שבו יש סיכון כלשהו לבריאות הילד מחד ורגשות ההורים מאידך, כמובן שהבריאות חשובה ועומדת במקום הראשון. רגשות אפשר לשנות, לא כך בענין בריאותי. כדאי לך להבהיר להוריך במה דברים אמורים והציג להם את הבעיה: האם אתם מוכנים לקחת על עצמכם סיכון שתפגעו בבריאותם של הנכדים"?

 

[אמאעדי33]

תודה לכולם על התגובות

אני שמחה שיש אנשים שמסוגלים להבין אותי... אני מקווה שאקבל את הכוחות הנחוצים כדי להתמודד איתם...מוזר שיש לי כוחות להתמודד עם הבדיקות של הבן שלי אבל מול ההורים שלי אני מרגישה מרוקנת...

 

[גלבועא]

תסריט אימה

מה יקרה לו בגלל ההורים שלך... וגו'? ככל שזה ישמע "אכזר" מצדי, נראה לי שכאשר תרחיש/תסריט זה יעמוד לרגע מול עינייך לא תהיה לך ברירה אלא להפוך לגדולה ולעצמאית ולעומדת על זכויותיה מול הורייך. בהצלחה

 

[מהנדסת סביבה]

איזה מן אנשים לא איכפת להם להדביק

תינוק קטן? אל תסכימי וזהו! הרופא אמר שאסור!