עצבים
השעה: 12 וחצי בלילה, יום ראשון (כבר שני) הסיטואציה: צוות הוליוודי מצלם סצנות לסרט בקולג' שלי, אין הרבה שחקנים מפורסמים, זה היום השני לצילומים, עוד שעה והם כבר לא פה. כל הסטודנטים במעונות. העניין: לירז המורעלת צופה בהנאה עד שינוי לוקיישן של הסט המצריך שהייה ליד ביתן האבטחה של הקמפוס. כשהעוצר לסטודנטים הוא 12 בלילה. אחד המאבטחים שמשחק אותה חבר של כולם וסבבה ושוגי בוגי תמיד, ניגש ועם טון שלא מחכה אפילו את אבא שלי כשהוא אוכל סחוג מצווה עליי לחזור למעוני. "קאם און דרו" אני אומרת. "עוד 10 דק' ואני לא פה, זו סצנה אחרונה ואתה יודע שאני מתעניינת בתעשייה ועושה מיינור בתאטרון... נו נו נו..." ריב של עשר דק', חוזרת עם הזנב בין הרגליים ועם דם מרוקאי בטמפ' 120. בסכ"ה רציתי להמשיך לצ'וטט עם הקידו מג'ואן אוף ארקדיה. בן ז***
השעה: 12 וחצי בלילה, יום ראשון (כבר שני) הסיטואציה: צוות הוליוודי מצלם סצנות לסרט בקולג' שלי, אין הרבה שחקנים מפורסמים, זה היום השני לצילומים, עוד שעה והם כבר לא פה. כל הסטודנטים במעונות. העניין: לירז המורעלת צופה בהנאה עד שינוי לוקיישן של הסט המצריך שהייה ליד ביתן האבטחה של הקמפוס. כשהעוצר לסטודנטים הוא 12 בלילה. אחד המאבטחים שמשחק אותה חבר של כולם וסבבה ושוגי בוגי תמיד, ניגש ועם טון שלא מחכה אפילו את אבא שלי כשהוא אוכל סחוג מצווה עליי לחזור למעוני. "קאם און דרו" אני אומרת. "עוד 10 דק' ואני לא פה, זו סצנה אחרונה ואתה יודע שאני מתעניינת בתעשייה ועושה מיינור בתאטרון... נו נו נו..." ריב של עשר דק', חוזרת עם הזנב בין הרגליים ועם דם מרוקאי בטמפ' 120. בסכ"ה רציתי להמשיך לצ'וטט עם הקידו מג'ואן אוף ארקדיה. בן ז***