עצבים מיותרים...

[ayeletush 10]

עצבים מיותרים...

שלום לכולם.... אני פשוט חייבת קצת לפרוק מתחים אם לא אכפת לכם.... יש לי חבר כבר חצי שנה ועוד חודש אנחנו אמורים לעבור לגור ביחד... אחרי כמה עליות ומורדות עניינים סופסוף יציבים ולכאורה הכל טוב... אז למה אני מתעצבנת עליו כל הזמן??? למה כל דבר הכי קטן שהוא עושה מעלה לי את הטמפרטורות? למה אני מרגישה צורך ודחף להתווכח איתו על כל דבר קטן?? ולמה לעזאזל אני גורמת לו ולעצמי להרגיש רע אחרי ריב מיותר שאף אחד לא יודע איך לצאת ממנו... למישהו יש תשובות??? ממש טוב לי איתו ואני מאוד מאוד אוהבת אותו ואני יודעת שגם הוא אוהב אותי... אחרת הוא לא היה מוכן לסבול את כל השטויות שלי.. חשבתי שאולי זה נובע מאיזשהו חוסר ביטחון... לא היה לי קשר כל כך רציני בעבר... בכל מקרה.. אני מפחדת להרוס אותו אם אני אמשיך ככה... אבל אני פשוט לא מצליחה להפסיק... למישהו יש עצות,/רעיונות/מישהו חווה את זה....? תודה, פרקתי

 

[דמעה חמה]

למה?

כי בלא מודע הוא כנראה קצת נמאס עליך. קחי ממנו קצת אוויר לפני שאתם עוברים לגור יחד. תני לעצמך להתגעגע אליו מעט. ואז את תראי שבכל פעם שהיית רוצה לריב איתו ולהתווכח איתו - את תרצי לנשק ולחבק אותו.

 

[ayeletush 10]

נקודה למחשבה...

תודה, אולי באמת את צודקת... לא חשבתי על זה שאולי אני צריכה קצת מרחב... הרבה פעמים הוא אמר שזה הוא זה שצריך את המרחב, אף לא אני.. מקווה שדברים ישתפרו.

 

[אדם אוהב וחושב]

יום טוב

אולי יש בעיה, שגורמת לעמותים ביניכם. נסו לערוך דיונים הגיוניים ושלוים, למצוא את הבעיות ביחד ולפתרן ביחד. אם אתם אוהבים, השתדלו להשאר ביחד. השקיעי בקשר בעקר במעשים טובים והפחיתו ככל האפשר במעשים רעים ולא נעימים.

 

[MaybeLyn]

נראה לי שאת פשוט נלחצת מהמעבר ביחד

אם הגיל בכרטיס שלך נכון, אז את נורא צעירה, אולי צעירה מדי בשביל לעשות צעד כזה משמעותי עם מישהו שאת איתו בסה"כ חצי שנה, שזה ממש מעט ובעיקר שזאת אמורה להיות התקופה ההתחלתית שלכם שאתם אמורים להתלהב ולהיות מאוהבים ומאושרים ולא לריב ולהתעצבן על כל דבר. אז אולי את צריכה קצת להתבגר וללמוד לשלוט בעצמך ולתקשר בצורה בונה ולא ילדותית ואימפולסיבית, לנסות להבין עם עצמך למה את מתנהגת ככה וממה את באמת חוששת. מצד שני אולי הוא פשוט לא הבן זוג המתאים לך אבל את מעדיפה לומר "אבל אני אוהבת אותו" כי זה מה שאת מכירה ואת לא יודעת איך זוגיות רצינית צריכה להיראות, ואת מעדיפה לעצום עיניים לעובדה שאת לא באמת סובלת אותו, את הבנאדם עצמו עם האופי שלו והדברים שיוצאים לו מהפה ולא רק הגוף שמחבק אותך והשפתיים שאומרות מילות אהבה בין הסדינים. אני הייתי אומרת שאל תזדרזו לגור ביחד. אם הייתם יותר מבוגרים ומנוסים והיו לך יותר כלים ויותר ניסיון להחליט מי יהיה הבנאדם שתחלקי איתו את החיים, ואם הייתם ביחד יותר מכמה חודשים שבמהלכם אתם בקושי מסתדרים - או לחילופין אם היית יודעת לנהל זוגיות יציבה ובריאה ולא, כמו שאת אומרת, לפעול על פי דחפים לריב על כל דבר ולעשות "שטויות" - אז אולי זה היה הצעד הנכון, אבל ממה שאת מתארת מגורים ביחד רק יזרזו את הסוף של הקשר הזה, הרי מגורים ביחד זה יהיה הרבה מאוד זמן ביחד, הרבה מאוד שגרה שוחקת והרבה מאוד התמודדויות משותפות עם בעיות ומכשולים שהחיים מציבים ואם את לא מספיק מוכנה נפשית לעמוד באתגר הזה והשותף שלך לחיים ואת לא מצליחים לעבוד ביחד בלי להתעצבן... בואי נגיד שאחרי שתגורו ביחד יהיה הרבה יותר קשה וכואב לפרק את החבילה אם תביני שעשית טעות ואת לא מוכנה לזה.