עצבות

[shkool]

עצבות

אני מרגיש שאני חי במציאות עם אנשים שטחיים, רדודים, לא חכמים ואגוצנטרים.. אני מרגיש שאני חי במציאות תחרותית, קנאית, שבה אנשים שמים רגליים אחד לשני במקום לתמוך, שבה אנשים פועלים בעיקר מתוך פחד, ולא מתוך אהבה. מציאות בה אנשים לא חושבים, אלה פועלים בצורה אוטומטית והרגלית. מציאות בה אנשים סובלים ולא מבינים למה, ופשוט מקבלים את המציאות כפי שהיא.. אני מרגיש לא שייך, אני מרגיש שאני רואה דברים אחרת מאחרים, שאני מסתכל על דברים מפרספקטיבה שונה, אני מרגיש בעיקר חכם יותר מרוב האנשים, שיש לי את היכולת לראות את הדברים בצורה אובייקטיבית, ולא מתוך דעה קדומה או הרגל כזה או אחר.. וזה לא שאני טלית שכולה תכלת, גם לי יש מעידות, גם אני לפעמים פועל בצורה שיטחית ורדודה, גם אני לפעמים פועל בצורה אגוצנטרית, גם אני לפעמים רואה את הדברים מתוך דעה קדומה או הרגל, ההבדל הוא, שאני יודע שזו לא הדרך, ומשתדל להיות מודע למעשיי אלה ולמגר אותם, בעוד שרוב החברה - לא. אני מרגיש בודד, כאילו אף אחד לא רואה את הדברים כמוני, אני בטוח שיש אנשים(ובמיוחד כאן) שרואים דברים כפי שאני רואה אותם, אבל הבעייה היא שבטווח הגיל שלי, ובחוגים שאני נמצא בהם(צבא, חברים) אין אנשים כאלה.. אז כמובן שיש לאנשים שאני נמצא בחברתם תכונות אחרות שאפשר להתחבר אליהן, אבל לעיתים אני מרגיש סלידה עמוקה מאותם אנשים, ואני לא מצליח להשתחרר מזה.. סתם רציתי קצת להוציא החוצה את מה שיושב לי על הלב, אתם מוזמנים להגיב...

 

[דניאל גליקר]

התחושה תמשיך כל עוד לא יחול שינוי

או בתודעה שלך או בתודעה הקולקטיבית של כלל החברה.

 

[החופשהגדול]

לדעתי

את החברה אתה לא יכול לשנות, וגם לא את כל הערכים המטופשים שמקובלים עליה כמו כסף , תחרותיות, ועוד כל מיני. מה שיש לעשות הוא רק לעבוד על עצמך. יתכן כי אחרי עבודה על עצמך ובכלל כל אחד שעובד על עצמו על מדיטציה ומודעות אפשר להגיע למצב שמבינים את כללי החברה אבל מתעלים מעליה ולא ממש מושפעים ממנה או מתרגזים ממנה. יש את הסיפור המפורסם על איזה מורה שהלך עם תלמידו ברחוב , לפתע עבר מישהו דחף את המורה והפיל אותו לריצפה. המורה קם והמשיך לדבר עם התלמיד בדיוק מהמקום שבו הפסיק. התלמיד ההמום שאל, אולי אתפוס אותו, איך אתה יכול להמשיך כאילו לא קרה דבר ? ענה המורה, לאיש יש בעיות , אבל מה זה קשור אלי ? ככה בערך הסיפור מהזיכרון הסנילי שלי...

 

[shkool]

הבעיה היא כזאת

אני דיי מבין את כללי החברה, לרוב בוחר שלא ללכת לפי כללים אלה, דבר היוצר ריחוק מהחברה - שגם ככה אין לי רצון גדול כל כך להיות משוייך אליה.. אבל בכל זאת אני מרגיש צורך להיות שייך למסגרת חברתית כלשהי, מסגרת חברתית עם אנשים בגיל(21) שלי פחות או יותר, שפחות או יותר חושבים כמוני ומאמינים בדרך הרוחנית(ולא הרוח'ניקית).. אני מוצא את הדבר ככמעט ובלתי אפשרי לצערי...

 

[החופשהגדול]

ככה

אם אתה מחפש מיסגרת כלשהי פשוט תחפש .. לא יודע מה מעניין אותך או מה מתאים לך..יש את האתרים של עמותת תובנה- ושם כל מיני פעילויות שלהם, נמסטה ניוזלטר וטנטרה סי.או.איי.אל עם הרבה מידע ופעילויות, יש את הודיה, שגם להם יש אתר, מקום שבו יש כל מיני פעילויות מענינות. תחפש, תסתובב וכנראה תמצא אנשים שפחות או יותר בראש שלך, או איזה מיסגרת מתאימה. (כמה פעמים כתבתי פעילויות... לא נורא..)

 

[barak001]

אבל הם

באמת יותר רוחניקים. זאת בעייה עם רוחניות, הרבה פעמים האנשים הפחות רציניים, הקלילים, המסתחבקים נמשכים אליה. איפה כל החנונים?

 

[כנרת יפה שלי]

צעד ראשון כבר עשית.../images/Emo39.gif

העלית את הדברים בפורום שאולי תמצא בו חברים מתאימים. ויש עוד פורומים כאלה. אני מאמינה שיש עוד אנשים כמוך. . הרי יש מי שדואג להעלות את רמת התודעה של אנשים בעולם. כך שיש אנשים כאלה. ואתה תמצא אותם. כי זה מה שאתה מחפש. ובעקר, תמצא את מקומך בעולם. גם כשהעולם לא בדיוק מושלם. אתה תמצא בו את דרכך. ו-כן. גם תהיה מאושר.

 

[eyola]

עזוב אותך התנשאות מעל

ככה לא נשנה כלום רק נקח את כל הרצון שלנו בהבנה והתעלות והתחזקות ואהבה ושקט ונפריד אותו מכל המקומות שהכי זקוקים לו ואז נתפלא איך ולמה אנחנו לבד עם זה? אני מבינה אותך ואפילו מזדהה איפשהו ואז אני חושבת אני צריכה לעבוד בדיוק ע המקומות האלו בעצמי ההפרדה מהחברה הנתפסת כ"מסויימת" אתה בטח גם רוצה שאחרים יביאו את השינוי ואתה תהנה ממנו מה לעשות זה לא עובד ככה

נצטרך ללכלך תידיים ולהינות מהבוץ או ה... ולהרגיש שעכשיו אנחנו מדברים עכשיו כשאנחנו עומדיםפ בתוך הבועה ולא מחוץ לה בבועה משל עצמנו יש הרבה כיוונים לראות את הדברים אני מזדהה גם אם חלק מהדברים שאמרו לך ומסכימה איתם אבל אני חושבת שיש כאן גם משהו מאד בסיסי בראייה שהיא בעצמה קצת אטומה לתוך "אור" "אהבה" "חוכמה" ועליונות מסויימת אולי לא הבנתי אותך נכון אבל מהנקודות שאני מזדהה איתך אני לא אוהבת אותם אצלי כי הן לא מי יודע מה תורמות לי ואני יודעת שאם רק אבחר ואך ורק מבחירתי אל הפכים כמו אל דומים נפשי תמצא חיבור ואהבה ואיפשהו שם היא תמצא את עצמה ותבין את עצמה גם דרך החוסר סבלנות או ההתקוממות שלה אל המנגד. אם חלק מהדברים שלי נשמעו לך קצת אגרסיביים תדע שהרגש הזה מופנה בעיקר אל עצמי ומתוך אהבה

אני גם מחפשת כמוך ומקווה שאנחנו לא היחידים. אני מקווה לא לחפש בעתיד אחרי שאמשיך לצמוח אלא אמצא מה שנקרה בדרכי ואדע שיש שם מספיק ואפילו המון ממה שאני מחפשת אם זה מה שמצאתי לרגע. מחכה להגיע רגע הזה שאסתפק במה שיש ואשאף ליותר תמיד יותר טוב, אהבה.

 

[eyola]

לא הייתי הכי מסודרת

מקווה שהבנת משהו ממה שכתבתי

בכל אופן הפאונטה היתה שאנחנו צריכים להסתדר כי זה כבר המון ואפשר למצוא בתוך הכל נקודות חיוביות (אבל קשה לרצות לחפור בעמל ולהוציא טוב כשהרע והאטום כולו מוצץ על פני השטח.. ואפשר להגיע אליו בקלות. מי רוצה לחפור להזיע ולהתלכלך?!) עם מה שיש ולנסות לשאוף ליותר ולנסות להשתפר בעצמו לא להתבדל לא להתנשא להבין ואני חושבת שהרוב פשוט לא מוכנים עדיין להתמודד עם השדים של עצמם ולמצוא את עצמם מי יודע איזה אשליות יתנפצו וכמה זה יהיה גדול בשביל לבלוע יש מספיק שיעורים ויעדים להגיע בדרכנו אנו אני אומרת נעשה את הטוב ביותר שלנו וזה יהיה הכי טוב גם לחיים ליקום ולחברה והחברה בפני עצמה, כחלק נפרד, שהיא תעמוד ביעדיים שלה כל אחד לגופו אין לנו ברירה אלא להתמודד עם המצ ולנסות להפיק את הטוב.

 

[Shuye]

אגו

זה המון המון אגו הרצון להתרחק מהחברה, השאלה היא האם באמת יש סיבה מוצדקת לכך? כל הנבדלות הזאת יוצרת רק הרגשה של ייחודיות, שהיא בסיס ההתרחקות. והמציאות היא שאנחנו מאוד מאוד שייכים, ואנחנו צריכים ללמוד מכולם ולא רק ממי שהיינו רוצים ללמוד ממנו. אני לא אכתוב כאן יותר מדי ממחשבותיי, רק אכניס כאן קטע מדהים שקראתי לפני כמה ימים בספר של שי טובלי שאני חושב שמאוד קשור לכאן, על התנסות רוחנית שקרתה לאסטרונאוט אמריקאי בזמן שהתקלקלה לו המצלמה בזמן שהוא טס למשימת צילום

: "אתה מביט לאחור על הזמן שבו שהית מחוץ לחללית ועל אותם רגעים ספורים שהודות למצלמה שהתקלקלה, ניתנו לך לחשוב על מה שקורה. ואתה נזכר כיצד צפית שם במחזה שהשתרע לנגד עיניך, מפני שכעת כבר אינך סגור בתוך משהו עם חלון, מביט באיזושהי תמונה. כעת אתה נמצא לגמרי בחוץ, ואין מסגרות, אין חציצות, אין גבולות. אתה באמת לגמרי שם, נע במהירות של שבעה עשר אלף מייל בשעה, טס במהירות מסחררת בחלל, בריק. ואין שום רחש. ישנה דממה בעומקים שבהם מעולם לא התנסית קודם לכן, ודממה זו עומדת בניגוד כה חד לחיזיון שאתה רואה ולמהירות שבה אתה יודע שאתה נע. ואתה חושב על מה שאתה מתנסה בו ומדוע אתה זוכה להתנסות הזאת. האם אתה ראוי לה, להתנסות הפנטסטית הזאת? האם הרווחת אותה באיזושהי דרך? האם אלוהים בחר לגעת בך באופן מיוחד? האם נועדת לעבור התנסות כה מיוחדת שאחרים לא נועדו לה כלל? ואתה יודע שהתשובה לכך היא "לא". אין שום דבר שעשית שהפך אותך ראוי לחסד הזה. זהו לא דבר שקורה במיוחד בשבילך. אתה יודע בבהירות רבה באותו הרגע, וידיעה זו מכה אותך בעוצמה, שאתה איבר החישה של האדם. אתה מביט למרגלותיך ורואה את פני השטח של כדור הארץ, אותו כדור שבו חיית עד כה, ואתה מכיר את כל האנשים שנמצאים שם למטה, ואתה יודע שהם לא נפרדים ממך, שהם א ת ה, ובדרך כלשהי אתה מייצג אותם. אתה מרחף כאן למעלה בתור איבר החישה שמצביע על קצה הגבול של החיים הידועים לנו, וזוהי תחושה ממלאת ענווה. זוהי תחושה שאומרת לך שיש לך אחריות. זה לא קורה בשבילך. העין שמסרבת להביט אינה עושה צדק עם צורכי הגוף כולו. זו הסיבה שבגללה זה קורה, זו הסיבה שבגללה אתה שם, ובאופן מסוים מתחוור לך שאתה חלק משלמות זו של חיים. ואתה מרחף שם בחזית, בקצה הגבול של החיים האלה, ואיכשהו אתה חייב להביא את זה איתך חזרה, מה שהופך את כל העניין לאחריות יוצאת דופן וגם מספר לך משהו על כל מערכת היחסים שלך עם הדבר הזה שאנו מכנים "חיים". כך שזה שינוי של ממש, זה כבר חדש לגמרי. וכאשר אתה חוזר, משהו שונה בעולם, משהו שונה במערכת היחסים שבינך ובין הפלנטה הזאת, ובינך לבין כל צורות החיים האחרות שעל פני הפלנטה, מפני שלך קרתה ההתנסות הזאת. היא שינוי משמעותי, והוא יקר מפז." אני בטוח שהוא לא חזר והתנשא בפני כולם שהוא היה בחלל והם לא, אבל היחודי שבו לעומתנו זה שהוא זכה לתמונה השלמה של כדור הארץ, של האנושות כולה, ובאותו שנייה שהוא היה בחלל במרחק של מיליוני קילומטרים מכדור הארץ, הוא הרגיש כל כך שייך לכדור הארץ ולאנושות. כך שכל עוד אנחנו מבדילים את עצמנו בסובייקטיביות אנחנו מחמיצים את הרעיון האמיתי, והוא שאנחנו שייכים למשהו הרבה יותר גדול מאיתנו. לילה טוב.

 

[eyola]

אין מילים

זה היה במקום יפה יפה יפה נהניתי

 

[Shuye]

שמח שנהנית, גם אותי זה הדהים ../images/Emo13.gif

 

[alissa]

../images/Emo13.gif נהניתי מהסיפור תודה.

גם צחקתי כהוגן.

 

[Levinci]

מילים חזקות...

היורשה לי לנסות להפוך אותם לשיר? תודה.

 

[shkool]

be my guest

 

[barak001]

היי

לא קל להיות שונה. תמיד הרגשתי ממש כמוך. אבל אחרי שתצא מאותה מסגרת עממית (צבא), תוכל להשתלב במסגרת אחרת שתתאים לך, ויהיה לך הרבה יותר חופש בחירה. למשל, באוניברסיטה אני בטוח שתמצא אנשים מהסוג שאתה מחפש (גם שם, האנשים החושבים והליברליים לא יהיו הרוב), אבל נראה לי שזה יספק אותך. אז יש לך סיבות טובות להיות אופטימי...

 

[מיכל הלוי]

זה הזמן בדיוק לחפש קבוצה

קבוצה כזו שתעזור לך להחזיק ביכולות וברצונות שלך. שתקדם אותך. יתכן שיש קבוצה כזו קרוב אליך ואינך רואה או פוחד להצטרף שמה תאבד את הכח שיש לך על הקבוצה שבה אתה נמצא כעט.. הכח של הגדלות.. מנסיוני .. חבל לבזבז זמן .. כי אח"כ כשמבינים זה כואב מאוד ולאורך זמן.. זו דרכך שלך כמובן ולא שלי ובכל זאת אני ממליצה לפתוח עיניים!! בהצלחה

 

[שובטמה]

תגובה לעצבות ........

לכל אחד יש את היחוד שלו וכולנו נולדנו שווים. בכל אחד יש את יחודו ולכל אחד יש את הביטוי שלו במציאות שלנו. נסה להפנים את זה , פתח גישה של אהבה לעצמך ולמציאות, ותראה שההרגשה משתנית. מי יתן וכל בני האדם יהיו מאושרים.