עצבות
יושבת כאן ומאזינה לשיר של פורטיס עצבות שבדיוק משקף את המצב שלי... לא מאמינה בבני אדם, לא בוטחת באף אחד ולא רוצה להרגיש אי פעם שוב את טעמה המר של האהבה. אני רק רוצה להיעלם. לברוח כמה שיותר רחוק למקום שלא יכירו אותי, שלא יזהו אותי. אני רוצה חיים חדשים, לא זהות חדשה כי זה סתם סיפור מהת** עם כל הבירוקרטיה... אני רק רוצה חיים חדשים, להתנתק מכל מי שהכרתי ולחיות חיים חדשים בלי שום רבב וזיכרון מר. אני לא רוצה למות כי אני בטוחה שהחיים יפים וכשאני הולכת ברחוב ושואפת את האוויר שהוא לא כל כך נקי, אבל למי אכפת, אני נהנית מזה, רואה את האנשים שכל אחד הוא בנאדם אחר ושומעת צלילים לפעמים צורמים ולפעמים יפים אני מרגישה שהחיים יפים. אבל אז כשאני חוזרת לכאן, ללב שלי הכל שחור ולא יפה וכל מה שעשיתי בחיים הקצרים מאוד שלי זה טעות ואני מאכזבת את עצמי. אכזבתי, אני מאכזבת עכשיו ואני לא רוצה להמשיך לאכזב. יותר מדי שורש כ.ז.ב. חברים... מי שאמור להיות לצדך ולפרגן לך ולעשות עבורך ה-כ-ל, זה שיהיה הראשון שיושיט לך יד לעזרה ויעודד אותך בזמנים קשים. זה שיתמוך בך וינסה להעלות לך את הביטחון ולא ההפך. אבל כנראה שאני לא בקיאה בדרכי העולם- אין חברות אמת... אין לי אמונה יותר באף אחד. ולי רק נותר לומר לך, חברתי "הטובה מכולן"-תודה. תודה מקרב לב... והלב שלי, לא רק שהשחיר אלא גם נשבר. אני לא מבינה איך אפשר לאהוב מישהו או להתאהב, אתה נעשה כל כך פגיע והגאווה שלך נרמסת וכל מה שאתה מאמין בו נדרס ביחד עם הגאווה שלך, הכל הולך ישר לפח רק בגלל דבר מטופש שנקרא אהבה. שונאת אותך אלדד! שונאת! למה שברת לי את הלב? ואתה אפילו לא יודע... אתה לא יודע מה שאני מרגישה כלפיך ואיך שאתה הורס אותי לאט לאט... לא רוצה להראות את הפרצוף שלי בחוץ, לא רוצה שיידעו מי אני. רק רוצה לברוח מכאן. לעוף... וכתבתי הרבה שטויות אני יודעת. לא מתחבר לכלום, אבל הייתי חייבת לפרוק מה שיושב לי על הלב. הייתי חייבת. "זה לא עושה לך כלום זה לא אומר לך כלום כמה שאני אוהב" רמי פורטיס
יושבת כאן ומאזינה לשיר של פורטיס עצבות שבדיוק משקף את המצב שלי... לא מאמינה בבני אדם, לא בוטחת באף אחד ולא רוצה להרגיש אי פעם שוב את טעמה המר של האהבה. אני רק רוצה להיעלם. לברוח כמה שיותר רחוק למקום שלא יכירו אותי, שלא יזהו אותי. אני רוצה חיים חדשים, לא זהות חדשה כי זה סתם סיפור מהת** עם כל הבירוקרטיה... אני רק רוצה חיים חדשים, להתנתק מכל מי שהכרתי ולחיות חיים חדשים בלי שום רבב וזיכרון מר. אני לא רוצה למות כי אני בטוחה שהחיים יפים וכשאני הולכת ברחוב ושואפת את האוויר שהוא לא כל כך נקי, אבל למי אכפת, אני נהנית מזה, רואה את האנשים שכל אחד הוא בנאדם אחר ושומעת צלילים לפעמים צורמים ולפעמים יפים אני מרגישה שהחיים יפים. אבל אז כשאני חוזרת לכאן, ללב שלי הכל שחור ולא יפה וכל מה שעשיתי בחיים הקצרים מאוד שלי זה טעות ואני מאכזבת את עצמי. אכזבתי, אני מאכזבת עכשיו ואני לא רוצה להמשיך לאכזב. יותר מדי שורש כ.ז.ב. חברים... מי שאמור להיות לצדך ולפרגן לך ולעשות עבורך ה-כ-ל, זה שיהיה הראשון שיושיט לך יד לעזרה ויעודד אותך בזמנים קשים. זה שיתמוך בך וינסה להעלות לך את הביטחון ולא ההפך. אבל כנראה שאני לא בקיאה בדרכי העולם- אין חברות אמת... אין לי אמונה יותר באף אחד. ולי רק נותר לומר לך, חברתי "הטובה מכולן"-תודה. תודה מקרב לב... והלב שלי, לא רק שהשחיר אלא גם נשבר. אני לא מבינה איך אפשר לאהוב מישהו או להתאהב, אתה נעשה כל כך פגיע והגאווה שלך נרמסת וכל מה שאתה מאמין בו נדרס ביחד עם הגאווה שלך, הכל הולך ישר לפח רק בגלל דבר מטופש שנקרא אהבה. שונאת אותך אלדד! שונאת! למה שברת לי את הלב? ואתה אפילו לא יודע... אתה לא יודע מה שאני מרגישה כלפיך ואיך שאתה הורס אותי לאט לאט... לא רוצה להראות את הפרצוף שלי בחוץ, לא רוצה שיידעו מי אני. רק רוצה לברוח מכאן. לעוף... וכתבתי הרבה שטויות אני יודעת. לא מתחבר לכלום, אבל הייתי חייבת לפרוק מה שיושב לי על הלב. הייתי חייבת. "זה לא עושה לך כלום זה לא אומר לך כלום כמה שאני אוהב" רמי פורטיס