Good Girl Gone Bad
New member
עצבות
שלום לכולם, אספר את הסיפור שלי בקצרה:
שמי ד', בחורה בת 20 מת"א. במשך כל תקופת ההתבגרות שלי הייתי נערה די עצובה ברוב הזמן. היו לי חיי חברה טובים מאוד והייתי מקובלת מאוד, אבל עדיין הייתי עצובה. קשה להסביר למה. (אולי כי נחלתי כמה אכזבות בשנים האלה)
עד גיל 18, עם סיום הלימודים התחלתי לחוש אחרת. התחלתי לעבוד בעבודה חדשה, הכרתי אנשים חדשים ויצאה ממני בחורה אחרת, שמחה, חייכנית, צוחקת, אפילו בדרנית. לא האמנתי על עצמי. אני מגיעה ממשפחה מסורתית אז עשיתי ש"ל, ושם פרחתי עוד יותר עם הנתינה לאנשים שזקוקים לי. זו הייתה השנה הכי שמחה בחיים שלי, למרות שהיא היתה רצופה קשיים.
במהלך הש"ל חזרתי בתשובה, והייתי לפני שנה במדרשייה הרחק מהבית (לימודי תורה). מגמת השמחה נמשכה גם במדרשייה (בחצי השנה הראשונה, בשניה העצבות חזרה) הייתי שם שנה ואז חזרתי למקום מגוריי במרכז, ועכשיו אני בסוג של חזרה לאחור.
הבעיה היא כזאת: אני חשבתי שכל נושא העצבות קשור לעניין הדרך - שהייתי עצובה כי לא הייתי דתיה וכי כביכול לא הייתה לי משמעות, אבל הסתבר לי שגם כשהייתי דתיה העצבות הגיעה אלי. חברה טובה אמרה לי שכנראה העצבות לא קשורה לדרך, אלא למשהו נפשי יותר ופנימי יותר.
אין לי כסף להרשות יועצת\פסיכולוגית אז אני פונה אליכם, לתובנות, עצות, הארות....
תודה ולילה טוב, ד.
שלום לכולם, אספר את הסיפור שלי בקצרה:
שמי ד', בחורה בת 20 מת"א. במשך כל תקופת ההתבגרות שלי הייתי נערה די עצובה ברוב הזמן. היו לי חיי חברה טובים מאוד והייתי מקובלת מאוד, אבל עדיין הייתי עצובה. קשה להסביר למה. (אולי כי נחלתי כמה אכזבות בשנים האלה)
עד גיל 18, עם סיום הלימודים התחלתי לחוש אחרת. התחלתי לעבוד בעבודה חדשה, הכרתי אנשים חדשים ויצאה ממני בחורה אחרת, שמחה, חייכנית, צוחקת, אפילו בדרנית. לא האמנתי על עצמי. אני מגיעה ממשפחה מסורתית אז עשיתי ש"ל, ושם פרחתי עוד יותר עם הנתינה לאנשים שזקוקים לי. זו הייתה השנה הכי שמחה בחיים שלי, למרות שהיא היתה רצופה קשיים.
במהלך הש"ל חזרתי בתשובה, והייתי לפני שנה במדרשייה הרחק מהבית (לימודי תורה). מגמת השמחה נמשכה גם במדרשייה (בחצי השנה הראשונה, בשניה העצבות חזרה) הייתי שם שנה ואז חזרתי למקום מגוריי במרכז, ועכשיו אני בסוג של חזרה לאחור.
הבעיה היא כזאת: אני חשבתי שכל נושא העצבות קשור לעניין הדרך - שהייתי עצובה כי לא הייתי דתיה וכי כביכול לא הייתה לי משמעות, אבל הסתבר לי שגם כשהייתי דתיה העצבות הגיעה אלי. חברה טובה אמרה לי שכנראה העצבות לא קשורה לדרך, אלא למשהו נפשי יותר ופנימי יותר.
אין לי כסף להרשות יועצת\פסיכולוגית אז אני פונה אליכם, לתובנות, עצות, הארות....
תודה ולילה טוב, ד.