רוני אדמוני
New member
עצבות.
היי שמי רוני אני בת 23, משוחררת שנתיים. חזרתי לפני 3 חודשים מטיול מהנה ביותר בחו"ל של חצי שנה. לפני הטיול נרשמתי ללימודים אך במהלכו החלטתי לדחות את הלימודים בשנה, כדי שאני אוכל לחסוך כסף(כדי שאוכל לצאת מהבית ולשכור דירה במהלך הלימודים) וגם כדי להיות בטוחה שזה מה שאני רוצה ללמוד. אז כרגע אני עובדת. ההתלמדות היא כחודש וחצי. ולכן יצא שבמשך חודשיים שהייתי בארץ לא עבדתי ועכשיו אני עובדת כבר חודש ובגלל ההתלמדות יצאה לי משכורת די עלובה. אני מאמינה שמשכורת הבאה כבר תהא יותר סבירה ואחרי כבר תתחיל לעלות ולהתייצב. אני לא יודעת אם זה קשור לעבודה- אבל אני פשוט מרגישה תחושת עצבות המון לאחרונה. ונורא נורא קשה לי עם זה. אני חושבת שאולי הייתי צריכה למצוא עבודה אחרת עם פחות אחריות והתלמדות קצרה יותר-אבל אז מעודדת את עצמי בכך שבעבודה הזו יש הרבה שעות וזה מה שאני צריכה כדי לחסוך כסף. ואז אני חושבת שאולי חבר שלי כבר לא כל כך אוהב אותי כמו פעם(עברנו תקופה קשה לאחרונה). ואז אני חושבת על כך ששני ההורים שלי נכים ואני מחזיקה את עצמי מגיל קטן מאוד-עושה קניות בסופר, מבשלת, עושה את כל ההחלטות הגדולות (כמו עבודה, לימודים, דחיית הלימודים וכו'..) בעצמי, כי הם אינם יכולים לייעץ לי. אם אני לא אעשה קניות בסופר ולא אבשל פשוט לא יהיה לי מה לאכול. אני יודעת שאני כבר ילדה גדולה והכל-אבל באיזשהו מקום חסרה לי הדאגה הזאת והלהתייעץ עם ה"מבוגר האחראי". ונראה לי שכל הדברים האלו ביחד פשוט גורמים לי למועקה ולבלבול ולעצבות. אני לא יכולה להרשות עלצמי טיפול פסיכולוגי כי דרך הקופת חולים זה עולה בסביבות 160 למפגש וזה נורא יקר בשבילי כרגע. אשמח לעצה.. תודה רבה
היי שמי רוני אני בת 23, משוחררת שנתיים. חזרתי לפני 3 חודשים מטיול מהנה ביותר בחו"ל של חצי שנה. לפני הטיול נרשמתי ללימודים אך במהלכו החלטתי לדחות את הלימודים בשנה, כדי שאני אוכל לחסוך כסף(כדי שאוכל לצאת מהבית ולשכור דירה במהלך הלימודים) וגם כדי להיות בטוחה שזה מה שאני רוצה ללמוד. אז כרגע אני עובדת. ההתלמדות היא כחודש וחצי. ולכן יצא שבמשך חודשיים שהייתי בארץ לא עבדתי ועכשיו אני עובדת כבר חודש ובגלל ההתלמדות יצאה לי משכורת די עלובה. אני מאמינה שמשכורת הבאה כבר תהא יותר סבירה ואחרי כבר תתחיל לעלות ולהתייצב. אני לא יודעת אם זה קשור לעבודה- אבל אני פשוט מרגישה תחושת עצבות המון לאחרונה. ונורא נורא קשה לי עם זה. אני חושבת שאולי הייתי צריכה למצוא עבודה אחרת עם פחות אחריות והתלמדות קצרה יותר-אבל אז מעודדת את עצמי בכך שבעבודה הזו יש הרבה שעות וזה מה שאני צריכה כדי לחסוך כסף. ואז אני חושבת שאולי חבר שלי כבר לא כל כך אוהב אותי כמו פעם(עברנו תקופה קשה לאחרונה). ואז אני חושבת על כך ששני ההורים שלי נכים ואני מחזיקה את עצמי מגיל קטן מאוד-עושה קניות בסופר, מבשלת, עושה את כל ההחלטות הגדולות (כמו עבודה, לימודים, דחיית הלימודים וכו'..) בעצמי, כי הם אינם יכולים לייעץ לי. אם אני לא אעשה קניות בסופר ולא אבשל פשוט לא יהיה לי מה לאכול. אני יודעת שאני כבר ילדה גדולה והכל-אבל באיזשהו מקום חסרה לי הדאגה הזאת והלהתייעץ עם ה"מבוגר האחראי". ונראה לי שכל הדברים האלו ביחד פשוט גורמים לי למועקה ולבלבול ולעצבות. אני לא יכולה להרשות עלצמי טיפול פסיכולוגי כי דרך הקופת חולים זה עולה בסביבות 160 למפגש וזה נורא יקר בשבילי כרגע. אשמח לעצה.. תודה רבה