עצבות היא סתם מילה.
אפשטניים יקרים
יש דבר כזה שאני אוהבת לעשות - לכתוב הרבה. כשאני בפורומים שאני לא כותבת בהם כ"כ על דרך קבע, אני אוהבת לצוץ מידי פעם, לכתוב, לכתוב לכתוב, ללכת, ולחזור שוב
אני לא חותמת כאן על איזו פינה שאעלה כל שבוע, אבל זה יכול לקרות מידי פעם, אז.. היכונו
והפעם.. "הבלדה על אושר ועצב"
אושר בא לעצב, הזמין אותה לצאת. מה?
זו רק אני או שמשהו כאן לא ברור? טוב, הוא בטח יסביר את זה עכשיו, בשורה הבאה. לא לא, הוא ממשיך עם המשחק. וממשיך, וממשיך, וככה השיר בנוי. וואלה? מגניב, אז בואו נקשיב שניה. אושר בא לעצב, הזמין אותה לצאת. מקסים "הוא עשה פרצוף שמח אמר לה: תיהי עצמך, אמרה לו: אני לא יודעת איך" כאן מתחיל כל הקסם. אושר - בחור שרמנטי, רגיש, קייצי ולבבי הגיע אל עצב, שכבר מאסה בחיפוש אחרי השמחה. הייאוש והכאב שבליבה גברו על כל תקווה שהייתה יכולה עוד לצוץ. והנה, הגיע האושר הזה, ובפשטות בלתי נסבלת הוא אומר לה בדיוק את מה שהיא הייתה צריכה לשמוע, ושאף אחד עוד לא הצליח לומר. את לא יודעת איך? חכי, זו רק תחילת השיר:] "כנראה שיש גם עצבות באהבה" הם ניסו, עם כל הרצון הטוב לאפשר את האהבה הזאת. האושר והעצב האלה, שהמסגרת שלהם הייתה כ"כ בנויה פתאום התפרקו, והנה - האושר נהיה עצוב. אחרי שאמר לה שיאהב אותה, ויצחיק אותה, ומה לא, הוא נכנס לדיכאון. אבל למטבע הרי יש שני צדדים - העצבות והאהבה. אז רגע, יש עוד מקום לתקווה. "תראה בחיים הכל עובר, עובר. ולפעמים האושר גם חוזר" והנה מבצבצת פה תחושה של התחלה חדשה. העצב הזו, שלא ידעה להיות עצמה, שלא ידעה להיות מאושרת, רק הייתה צריכה שיעמידו מולה את המראה הבלתי מתנשאת הזאת, הבלתי מזויפת. מראה לא יקרה ולא מבריקה, מראה שמבטיחה לה שהיא אוהבת אותה, ומתאמצת, ומנסה, והנה - גם היא עצובה. המסקנה - אפשר להיות שמחים. מוזר? ממש ממש לא. "מידי פעם נתחלף בתפקידים" מ-ה-ה-ה-ה-ה?! והתשובה: ג-א-ו-נ-ו-ת. התחלנו את שיר הילדים הזה בתחושה של "כפיר וכינרת מתכננים תינוקת?! אז למה הוא כותב שיר ילדים כ"כ חמוד?!" והמשכנו עם הקסם והחמידות ששובה את לבבות כולנו. לאט לאט הרגשנו שמשהו כאן נשבר, אבל זה היה נורא נורא עדין. ועדיין, בעדינות הזו, כפיר שובר לנו עוד מיתוס שחור-לבני. יש גם אושר שעצוב, יש גם עצב ששמחה, והם מתחלפים ומשתנים כשכל זה תחת פיקודה של ה-אהבה. "עצבות היא סתם מילה מהאגדות" כששמעתי את השיר הזה לראשונה הרגשתי מאוהבת. פתאום באה אליי כל האהבה הזאת שאנשים נותנים לי. פתאום הרגשתי איך אנשים נתנו לי להיות עצמי, להיות מאושרת במי שאני. הכל הגיע אליי בבום. הקול של כפיר, הגברי, האמיתי, יחד עם הפריטה הכ"כ יפה על הגיטרה עושה את השיר למשהו ממוגג. המילים שלו עושות אותו כ"כ כ"כ חכם, ויחד עם זאת כ"כ יפה ומקסים. השיר הזה הוא מהשירים שכיף לשמוע ושנותנים לך להבין עוד משהו על החיים, על מי שאתה ועל האנשים סביבך. ותודה לכפיר על השיר הזה.
שלכם/ן
עמית.
אפשטניים יקרים
אני לא חותמת כאן על איזו פינה שאעלה כל שבוע, אבל זה יכול לקרות מידי פעם, אז.. היכונו
"הוא עשה פרצוף שמח אמר לה: תיהי עצמך, אמרה לו: אני לא יודעת איך" כאן מתחיל כל הקסם. אושר - בחור שרמנטי, רגיש, קייצי ולבבי הגיע אל עצב, שכבר מאסה בחיפוש אחרי השמחה. הייאוש והכאב שבליבה גברו על כל תקווה שהייתה יכולה עוד לצוץ. והנה, הגיע האושר הזה, ובפשטות בלתי נסבלת הוא אומר לה בדיוק את מה שהיא הייתה צריכה לשמוע, ושאף אחד עוד לא הצליח לומר. את לא יודעת איך? חכי, זו רק תחילת השיר:] "כנראה שיש גם עצבות באהבה" הם ניסו, עם כל הרצון הטוב לאפשר את האהבה הזאת. האושר והעצב האלה, שהמסגרת שלהם הייתה כ"כ בנויה פתאום התפרקו, והנה - האושר נהיה עצוב. אחרי שאמר לה שיאהב אותה, ויצחיק אותה, ומה לא, הוא נכנס לדיכאון. אבל למטבע הרי יש שני צדדים - העצבות והאהבה. אז רגע, יש עוד מקום לתקווה. "תראה בחיים הכל עובר, עובר. ולפעמים האושר גם חוזר" והנה מבצבצת פה תחושה של התחלה חדשה. העצב הזו, שלא ידעה להיות עצמה, שלא ידעה להיות מאושרת, רק הייתה צריכה שיעמידו מולה את המראה הבלתי מתנשאת הזאת, הבלתי מזויפת. מראה לא יקרה ולא מבריקה, מראה שמבטיחה לה שהיא אוהבת אותה, ומתאמצת, ומנסה, והנה - גם היא עצובה. המסקנה - אפשר להיות שמחים. מוזר? ממש ממש לא. "מידי פעם נתחלף בתפקידים" מ-ה-ה-ה-ה-ה?! והתשובה: ג-א-ו-נ-ו-ת. התחלנו את שיר הילדים הזה בתחושה של "כפיר וכינרת מתכננים תינוקת?! אז למה הוא כותב שיר ילדים כ"כ חמוד?!" והמשכנו עם הקסם והחמידות ששובה את לבבות כולנו. לאט לאט הרגשנו שמשהו כאן נשבר, אבל זה היה נורא נורא עדין. ועדיין, בעדינות הזו, כפיר שובר לנו עוד מיתוס שחור-לבני. יש גם אושר שעצוב, יש גם עצב ששמחה, והם מתחלפים ומשתנים כשכל זה תחת פיקודה של ה-אהבה. "עצבות היא סתם מילה מהאגדות" כששמעתי את השיר הזה לראשונה הרגשתי מאוהבת. פתאום באה אליי כל האהבה הזאת שאנשים נותנים לי. פתאום הרגשתי איך אנשים נתנו לי להיות עצמי, להיות מאושרת במי שאני. הכל הגיע אליי בבום. הקול של כפיר, הגברי, האמיתי, יחד עם הפריטה הכ"כ יפה על הגיטרה עושה את השיר למשהו ממוגג. המילים שלו עושות אותו כ"כ כ"כ חכם, ויחד עם זאת כ"כ יפה ומקסים. השיר הזה הוא מהשירים שכיף לשמוע ושנותנים לך להבין עוד משהו על החיים, על מי שאתה ועל האנשים סביבך. ותודה לכפיר על השיר הזה.
