כתוב
בספר ירמיהו (כב, טז): הֲלוֹא הִיא הַדַּעַת אֹתִי
המקור הנטוי "הַדַּעַת" משמש כאן כשם עצם (ולכן היידוע) ואעפ"כ הוא גורר אחריו מעין מושא ישיר "אֹתִי".
ונלע"ד שכך גם בביטוי "עץ הדעת טוב ורע" - המילה דעת היא מקור נטוי בצורת הנפרד, וה"טוב ורע" הם כמושא ישיר (ואילו היו מיודעים היה נכתב "ועץ הדעת את הטוב ואת הרע").
[האם זה מה שהתכוון יאקים בתגובה שמעליי?]
ומהמפרשים הקדמונים (רד"ק, ראב"ע) יש שביארו בדרך אחרת, ולפי דרכם המילה "הדעת" בפסוק היא אכן צורת נפרד ואחריה בא כתמורה צירוף סמיכות שהנסמך שלו חסר (מכיוון שהוזכר קודם לכן), וכאילו נכתב "ועץ הדעת, (דעת) טוב ורע".