עץ הגלידה של שועי
כבר סיפרתי לכן על החלומות שחוזרים על עצמם. על התינוק ששוכב ליידי במיטה עם העיינים המפחידות ועושה פיפי. הפרושים שלכן גרמו לי לחשוב הרבה ואתמול בלילה אחרי שראיתי סרט על פרידות החלטתי שאני צריכה להתחיל להפרד. כבר הרבה זמן שאני חושבת לקבור את תמונות האולטרסאונד מההריון והוידאו של שועי (כך נהגנו לקרוא לו כשהוא היה בבטן). אתמול בתוך הבכי שתקף אותי בלילה, החלטתי שאני רוצה לשתול עץ ומתחתיו לקבור גם את כל התמונות. קמנו היום ולא הלכנו לעבודה וחיפשנו באינטרנט עץ מתאים, חשבנו על אגוז מלך או מקדוניה ואולי על תות אבל אף אחד מהם לא הרגיש ממש מתאים, עד שפתאום נתקלנו בעץ ששמו "שעועית הגלידה". ברגע שראיתי את השם הזה ידעתי שזה העץ שלנו. נסענו קילומטרים רבים עד שמצאנו משתלה שבה עצי שעועית הגלידה בוגרים מספיק. מסתבר שהפרות של העץ הזה נראים כמו שועית ירוקה וארוכה מאוד ובתוכם, בתוך מעין צמר גפן לבן, שוכבים פירות קטנים בטעם גלידת וניל. לפני ששתלנו את העץ נסענו לשילב (כן, כן, נכנסתי לשילב), וקנינו שמיכה כחולה וחמודה. עטפנו את הקלטות והתמונות בשמיכה, חפרנו בור גדול ושתלנו את העץ של שועי. את העץ אני יכולה לראות מחלון חדר השינה, בדיוק בזוית שבה בחלום אני שוכבת ליד התינוק. אפשר גם לראות את העץ מהחדר השני, שאמור מתישהוא להיות חדר ילדים. כשקברנו את הדברים של שועי התערבבו הדמעות שלנו באדמה שירדה למטה והן המשיכו לזול עוד הרבה זמן. נפרדנו משועי אבל נשאר לנו עץ חי, מדהים ביופיו, עם טעם וריח של גלידת וניל. עץ הגלידה של שועי. זה היה בשבילי סוג של סגירת מעגל, סוג של פרידה אבל נשארתי בכל זאת עם משהו חיי שיזכיר לי אותו תמיד. אז זהו שועי, אני אוהבת אותך, אני מתגעגעת אליך, בבקשה, תניח לי לנפשי.
כבר סיפרתי לכן על החלומות שחוזרים על עצמם. על התינוק ששוכב ליידי במיטה עם העיינים המפחידות ועושה פיפי. הפרושים שלכן גרמו לי לחשוב הרבה ואתמול בלילה אחרי שראיתי סרט על פרידות החלטתי שאני צריכה להתחיל להפרד. כבר הרבה זמן שאני חושבת לקבור את תמונות האולטרסאונד מההריון והוידאו של שועי (כך נהגנו לקרוא לו כשהוא היה בבטן). אתמול בתוך הבכי שתקף אותי בלילה, החלטתי שאני רוצה לשתול עץ ומתחתיו לקבור גם את כל התמונות. קמנו היום ולא הלכנו לעבודה וחיפשנו באינטרנט עץ מתאים, חשבנו על אגוז מלך או מקדוניה ואולי על תות אבל אף אחד מהם לא הרגיש ממש מתאים, עד שפתאום נתקלנו בעץ ששמו "שעועית הגלידה". ברגע שראיתי את השם הזה ידעתי שזה העץ שלנו. נסענו קילומטרים רבים עד שמצאנו משתלה שבה עצי שעועית הגלידה בוגרים מספיק. מסתבר שהפרות של העץ הזה נראים כמו שועית ירוקה וארוכה מאוד ובתוכם, בתוך מעין צמר גפן לבן, שוכבים פירות קטנים בטעם גלידת וניל. לפני ששתלנו את העץ נסענו לשילב (כן, כן, נכנסתי לשילב), וקנינו שמיכה כחולה וחמודה. עטפנו את הקלטות והתמונות בשמיכה, חפרנו בור גדול ושתלנו את העץ של שועי. את העץ אני יכולה לראות מחלון חדר השינה, בדיוק בזוית שבה בחלום אני שוכבת ליד התינוק. אפשר גם לראות את העץ מהחדר השני, שאמור מתישהוא להיות חדר ילדים. כשקברנו את הדברים של שועי התערבבו הדמעות שלנו באדמה שירדה למטה והן המשיכו לזול עוד הרבה זמן. נפרדנו משועי אבל נשאר לנו עץ חי, מדהים ביופיו, עם טעם וריח של גלידת וניל. עץ הגלידה של שועי. זה היה בשבילי סוג של סגירת מעגל, סוג של פרידה אבל נשארתי בכל זאת עם משהו חיי שיזכיר לי אותו תמיד. אז זהו שועי, אני אוהבת אותך, אני מתגעגעת אליך, בבקשה, תניח לי לנפשי.
