עץ האדרנלין
בגינה של השכן גדל עץ אדרנלין. גם לי זה היה נשמע מוזר, כי אני מכירה המון עצים. עצי נוי ועצי פרי. עצים נשירים ועצים ירוקי עד. אני מכירה אפילו עצים שלא גדלים בארצנו. מעולם לא שמעתי על עץ אדרנלין. אבל יום אחד כשחציתי את גינת השכנים בדרכי לאנשהו , הבחנתי בעץ המוזר. יותר נכון הרגשתי אותו, ואז הבטתי למעלה לראות מנין באה התחושה. ממבט ראשון העץ נראה סתם עץ רגיל. גזעו חום, מחוספס. אך מקרוב קרוב אפשר לחוש ביציבותו המיוחדת ובזה שהוא באמת, אבל באמת נטוע עמוק . אפילו בשורשיו החזקים ניתן לחוש. צמרתו רגילה למדי. מזכיר מעט את הצאלון המפורסם. מין צמרת רחבה שכזו, מסוככת, מצלה. כשעוברים מתחת לעץ הזה ניתן לחוש בטיפות אדרנלין שנקוות במורד הבטן. גם הריח מיוחד למדי. מין שילוב של שושן וחרוב. בסוף החורף, כשעצי הפרי מתחילים לפרוח, גם עץ האדרנלין מתכסה במין פריחה לא מוכרת. מעט סגול כמו הצאלון, ומעט ורוד לבן כמו השקדיות. פה ושם ניתן להבחין אפילו בניצנים שחורים שנראים כמו פרי אך הם אינם פרי. הם פרח. לילה אחד, ישבתי בגינתי לבד, כוס יין על השולחן לידי ואני מקשיבה ללילה. לפתע החלו לנשב רוחות מזרחיות ערות ויבשות. עץ האדרנלין רקד ברוח ונטה לכיווני. יכולתי לחוש בטיפות הנוטפות ממנו, וחודרות למורד בטני, רוחשות ומרגיעות כאחד. עלי הפרחים העדינים נשרו מסביב לגינה, והחתולים ברחוב החלו לילל בלי להיראות. חלק מהפריחה נשר לכוס היין שלי, כמו פרפרים. הרוח המזרחית געשה גם בתוכי, רק שהיא כבר לא היתה פתאום כל כך יבשה. הרגשתי צורך בלתי נשלט לעזוב את הגינה ולהיכנס הביתה. שעה אחר כך, כבר ישנתי כמו תינוקת עם חיוך של חתול שבע על שפתי. כל הלילה חלמתי על עץ האדרנלין המוזר. כשעברתי תחתיו בבוקר למחרת, כבר חייכתי לכל העולם סביבי, ופרפרי הפרחים שנשרו מהעץ געשו בי שוב.
בגינה של השכן גדל עץ אדרנלין. גם לי זה היה נשמע מוזר, כי אני מכירה המון עצים. עצי נוי ועצי פרי. עצים נשירים ועצים ירוקי עד. אני מכירה אפילו עצים שלא גדלים בארצנו. מעולם לא שמעתי על עץ אדרנלין. אבל יום אחד כשחציתי את גינת השכנים בדרכי לאנשהו , הבחנתי בעץ המוזר. יותר נכון הרגשתי אותו, ואז הבטתי למעלה לראות מנין באה התחושה. ממבט ראשון העץ נראה סתם עץ רגיל. גזעו חום, מחוספס. אך מקרוב קרוב אפשר לחוש ביציבותו המיוחדת ובזה שהוא באמת, אבל באמת נטוע עמוק . אפילו בשורשיו החזקים ניתן לחוש. צמרתו רגילה למדי. מזכיר מעט את הצאלון המפורסם. מין צמרת רחבה שכזו, מסוככת, מצלה. כשעוברים מתחת לעץ הזה ניתן לחוש בטיפות אדרנלין שנקוות במורד הבטן. גם הריח מיוחד למדי. מין שילוב של שושן וחרוב. בסוף החורף, כשעצי הפרי מתחילים לפרוח, גם עץ האדרנלין מתכסה במין פריחה לא מוכרת. מעט סגול כמו הצאלון, ומעט ורוד לבן כמו השקדיות. פה ושם ניתן להבחין אפילו בניצנים שחורים שנראים כמו פרי אך הם אינם פרי. הם פרח. לילה אחד, ישבתי בגינתי לבד, כוס יין על השולחן לידי ואני מקשיבה ללילה. לפתע החלו לנשב רוחות מזרחיות ערות ויבשות. עץ האדרנלין רקד ברוח ונטה לכיווני. יכולתי לחוש בטיפות הנוטפות ממנו, וחודרות למורד בטני, רוחשות ומרגיעות כאחד. עלי הפרחים העדינים נשרו מסביב לגינה, והחתולים ברחוב החלו לילל בלי להיראות. חלק מהפריחה נשר לכוס היין שלי, כמו פרפרים. הרוח המזרחית געשה גם בתוכי, רק שהיא כבר לא היתה פתאום כל כך יבשה. הרגשתי צורך בלתי נשלט לעזוב את הגינה ולהיכנס הביתה. שעה אחר כך, כבר ישנתי כמו תינוקת עם חיוך של חתול שבע על שפתי. כל הלילה חלמתי על עץ האדרנלין המוזר. כשעברתי תחתיו בבוקר למחרת, כבר חייכתי לכל העולם סביבי, ופרפרי הפרחים שנשרו מהעץ געשו בי שוב.
