עננה.
לפני כשבוע, השכמתי לעבודת הבורא. בסוף נסעתי לעבודה. בחוץ היה די חשוך. הגשם חזר וזה שימח אותי. באזור הפארק לא שמתי לב לדרך, חלמתי. הסתכלתי על מתעמלת עם גופיה לבנה וטרנינג אדום לגופה. היה נדמה לי שעליתי על משהו. עצרתי בצד וירדתי לראות. היא שכבה על המדרכה, בהתה בשמים. ניגבתי לה את הטיפות מהמצח עם השרוול, וזה לא עזר. הפעלתי וישרים. הסתכלתי לה בלבן של העינים שהתברר כענן. ביצעתי החייה והרגשתי שוב את הדופק. היא לחשה את ברכת הגומל. אמרה שהיא מצטערת כי היא חלמה ולא שמה לב לדרך, הסתכלה על המתעמלת האלוהית. הרמתי אותה על הידיים והנחתי אותה על המרבד הרך. נשקתי לה בעדינות והיא הביטה בי במבט מוזר. ביקשה שאני אמזוג לה כוס וויסקי בלי קרח. מזגתי. ביקשה שאני אשתה איתה. מזגתי לי וודקה ושתינו. "מה עוד אני צריכה לעשות או להגיד שתבין שאני רוצה שתזיין אותי? בעיה אתכם אתם, כל הזמן חולמים על זיונים וכשבא לכם אחד אז אתם מתנהגים כמו עכבר במבוך. רבאק, נשכבתי לך על הכביש!!" הורידה ממני את הבגדים והשכיבה אותי על המרבד הלבן. רוקנה את יתרת הוויסקי לאורך גופי והחלה ללקק כל תא בגופי. השפתיים הבשרניות שלי חפנו את פטמותיה החלביות. התנתקתי והבטתי נפעם בשד שחולץ לו. פיטמה ארגמנית חומה, זקורה מול עיני בשיא תפארתה. קוטר הפיטמה התאים לגודל השד החצוף ששיווע למגע. מוללתי את צמד העופרים באצבעותי וראשה נזרק לאחור. גלשתי לאורך הבטן השטוחה אל מערת הנטיפים שרק ייחלה לעולה הרגל שיעלה לה זבח. הזבח כמהה להתייחד עם בוראו, נכנס באון ובשאון אל תוך קודש הקודשים. והיא, שעמדה לאבותינו, עומדת גם לנו, ננעצת עלי במלוא הדרה ומחזירה עטרה ליושנה. והעטרה בוערת. פעם למעלה, פעם למטה, ואיך שהגוף מסתובב. האגן שלה ניתך בי בקולות רועמים, וברקים נוצצים מציפים אותנו. עוד חזיז והנה עוד רעם ואני מרבה את זרעי כחול על שפתיה. הוציאה את התפילין והידקה לי על הזין שתוכל להספיק עוד שאכטה לפני שידום. העבירה עלי את לשון הקודש כבת אלוה. "ווואאווו... היה שווה לחכות לך. אם סקס היה מקצוע אולימפי, אין לי ספק שהיינו לוקחים את המקום הראשון, בשכיבה ובידיים קשורות." וואחד יציאה דפקה. חייכתי לי בתוכי ומזגתי לה עוד כוס של וויסקי,הפעם עם קרח. נשכבתי לצידה. ירדנו יחד על שארית הבקבוק. ככה, אחרי שקצת נפתחה,שאלתי "תגידי, בחיית, לא נשבר לך קצת מהאנשים?" התגלגלה מצחוק, מאוד יפה לה, יש לה את זה הבת זונה. פתאום דפקה מונולוג, בקושי הצלחתי להשחיל מילה. "קצת? לא יודעת איפה טעיתי איתכם. באמת שהיתה לי כוונה טובה, אבל איכשהו יצא שכולם סקפטים כל הזמן. רוצים הוכחות וקופצים לכל מיני מסקנות מוזרות. לא קולטת אותכם. בוא אני אספר לך סיפור. מזמן, בא אחד אברהם (קראו לו אברם אבל בישראל לחצו עליו לעברת, לא משנה), בא נעמד לי אומר 'אם יש אלוהים אני חותך ת'זין'. עכשיו אני כאילו מה כ'פת לי מהזין שלו? למרות שהיה לו כלי כלי. כושים אתה יודע. מה לא ידעת אברם היה שחור? לא חשוב, הקיצר הלך חתך. מילה של גבר. אז מילא הוא, אחרי זה כל החברה שלו הפכו את זה למסורת כאילו מה אכפת לי? והקטע שהיום הם רצים להגדיל, אז למה חתכת מההתחלה? או תיקח את כל הנודניקים שיש להם כל הזמן בקשות. תני לי זה, תעשי לי זה. די רבאק, מה אני סנטה קלאוס? גם להנות לא נותנים. קפצתי איזה יום לאיזה פאב שם. ביקשתי לאכול ולשתות. פתאום אומרים לי לא, אבל היום. תענית. אסור בשר, ואסור חלב, ולא יודעת מה עוד אסור כי ברחתי משם. מה הם רוצים? שיתנו לחיות כבר. כבדים לאללה. אפרופו, גם סובלנות זה לא הצד החזק שם. בא בחור צעיר, אומר משהו שלא מוצא חן בעיניהם, ישר הולכים לישטנקר עליו שיצלבו אותו. אחרי זה עוד אומרים ימותו הקנאים. ושלא תחשוב, אין לזה סוף. למשל גם באים לי השאהידים האלה, ורוצים אני יסדר להם בתולות. סססאמק, כאילו מה? אני נראית כמו סרסור? שלחתי את כולם למריה. איכשהו מצליחה להשאר בתולה זותי. ססססאמשלה. טוב נו, יאללה עוד סיבוב עלי ואני צריכה לרוץ. אליהו רוצה אני יעזור לו ללבוש ת'גלימה שלו כי יש להם איזה חג עוד מעט וכל מיני מופלטות. גם משיח רוצה אני ישכנע ת'חמור שלו לזוז, כי מחכים לו כבר הרבה זמן ולא נעים לו. תאמין לי, חיה חכמה חמור. לא רוצה לא זז, ושכולם יחכו. תגיד, ד"א, אצל מי אפשר להשיג חומר לאיזה ג'וינט טוב? אני חייבת לסופשבוע. טוב, יאללה, נסעתי. לא אל תדאג, אנ'לא נוהגת. מה אני צריכה להסתבך? אליהו אוסף אותי עם הכרכרה. אז נשיקות חמוד, ונדבר שבוע הבא, אולי נעשה משהו." אספתי את רסיסי נשמתי ונפרדנו כיזיזים. היא עלתה בסערה השמימה ואני נשארתי לעוד סיבוב, לבד. יצאתי לאויר הלילה והסתכלתי לשמים, תר אחרי השרלילה האלוהית. לא כל כך בא לי לנהוג. הזמנתי מונית, צריך כבר לחזור. המונית עצרה ונכנסתי פנימה בלי לבקש להפעיל מונה. מה כ'פת לי. הנהג ביקש שאני אסגור שוב את הדלת, יש לו נורה כזאת מיוחדת, אמר, שנדלקת כשהדלת פתוחה. "אה, כמו אצלי במקרר" אמרתי לו. ההשוואה של המקרר למרצדס לא כל כך מצאה חן בעיניו. "טוב לאן אתה צריך?" מילמל. "אברבאנל בבקשה." נכנסתי בשקט. חלפתי על פני החדר של שמוליק. נשמע עובד על שיר חדש. קלט אותי. "אז מההה? לאן נעלמת היום?" נכנסתי והתישבתי על המיטה. "זיינתי את אלוהים" אמרתי לו. העביר לי את הבקבוק וויסקי ושרנו יחד בקול מרוסק... "צר היה כל כך, הייתי אז מוכרח לפרוש כנפיים ולעוף...."
לפני כשבוע, השכמתי לעבודת הבורא. בסוף נסעתי לעבודה. בחוץ היה די חשוך. הגשם חזר וזה שימח אותי. באזור הפארק לא שמתי לב לדרך, חלמתי. הסתכלתי על מתעמלת עם גופיה לבנה וטרנינג אדום לגופה. היה נדמה לי שעליתי על משהו. עצרתי בצד וירדתי לראות. היא שכבה על המדרכה, בהתה בשמים. ניגבתי לה את הטיפות מהמצח עם השרוול, וזה לא עזר. הפעלתי וישרים. הסתכלתי לה בלבן של העינים שהתברר כענן. ביצעתי החייה והרגשתי שוב את הדופק. היא לחשה את ברכת הגומל. אמרה שהיא מצטערת כי היא חלמה ולא שמה לב לדרך, הסתכלה על המתעמלת האלוהית. הרמתי אותה על הידיים והנחתי אותה על המרבד הרך. נשקתי לה בעדינות והיא הביטה בי במבט מוזר. ביקשה שאני אמזוג לה כוס וויסקי בלי קרח. מזגתי. ביקשה שאני אשתה איתה. מזגתי לי וודקה ושתינו. "מה עוד אני צריכה לעשות או להגיד שתבין שאני רוצה שתזיין אותי? בעיה אתכם אתם, כל הזמן חולמים על זיונים וכשבא לכם אחד אז אתם מתנהגים כמו עכבר במבוך. רבאק, נשכבתי לך על הכביש!!" הורידה ממני את הבגדים והשכיבה אותי על המרבד הלבן. רוקנה את יתרת הוויסקי לאורך גופי והחלה ללקק כל תא בגופי. השפתיים הבשרניות שלי חפנו את פטמותיה החלביות. התנתקתי והבטתי נפעם בשד שחולץ לו. פיטמה ארגמנית חומה, זקורה מול עיני בשיא תפארתה. קוטר הפיטמה התאים לגודל השד החצוף ששיווע למגע. מוללתי את צמד העופרים באצבעותי וראשה נזרק לאחור. גלשתי לאורך הבטן השטוחה אל מערת הנטיפים שרק ייחלה לעולה הרגל שיעלה לה זבח. הזבח כמהה להתייחד עם בוראו, נכנס באון ובשאון אל תוך קודש הקודשים. והיא, שעמדה לאבותינו, עומדת גם לנו, ננעצת עלי במלוא הדרה ומחזירה עטרה ליושנה. והעטרה בוערת. פעם למעלה, פעם למטה, ואיך שהגוף מסתובב. האגן שלה ניתך בי בקולות רועמים, וברקים נוצצים מציפים אותנו. עוד חזיז והנה עוד רעם ואני מרבה את זרעי כחול על שפתיה. הוציאה את התפילין והידקה לי על הזין שתוכל להספיק עוד שאכטה לפני שידום. העבירה עלי את לשון הקודש כבת אלוה. "ווואאווו... היה שווה לחכות לך. אם סקס היה מקצוע אולימפי, אין לי ספק שהיינו לוקחים את המקום הראשון, בשכיבה ובידיים קשורות." וואחד יציאה דפקה. חייכתי לי בתוכי ומזגתי לה עוד כוס של וויסקי,הפעם עם קרח. נשכבתי לצידה. ירדנו יחד על שארית הבקבוק. ככה, אחרי שקצת נפתחה,שאלתי "תגידי, בחיית, לא נשבר לך קצת מהאנשים?" התגלגלה מצחוק, מאוד יפה לה, יש לה את זה הבת זונה. פתאום דפקה מונולוג, בקושי הצלחתי להשחיל מילה. "קצת? לא יודעת איפה טעיתי איתכם. באמת שהיתה לי כוונה טובה, אבל איכשהו יצא שכולם סקפטים כל הזמן. רוצים הוכחות וקופצים לכל מיני מסקנות מוזרות. לא קולטת אותכם. בוא אני אספר לך סיפור. מזמן, בא אחד אברהם (קראו לו אברם אבל בישראל לחצו עליו לעברת, לא משנה), בא נעמד לי אומר 'אם יש אלוהים אני חותך ת'זין'. עכשיו אני כאילו מה כ'פת לי מהזין שלו? למרות שהיה לו כלי כלי. כושים אתה יודע. מה לא ידעת אברם היה שחור? לא חשוב, הקיצר הלך חתך. מילה של גבר. אז מילא הוא, אחרי זה כל החברה שלו הפכו את זה למסורת כאילו מה אכפת לי? והקטע שהיום הם רצים להגדיל, אז למה חתכת מההתחלה? או תיקח את כל הנודניקים שיש להם כל הזמן בקשות. תני לי זה, תעשי לי זה. די רבאק, מה אני סנטה קלאוס? גם להנות לא נותנים. קפצתי איזה יום לאיזה פאב שם. ביקשתי לאכול ולשתות. פתאום אומרים לי לא, אבל היום. תענית. אסור בשר, ואסור חלב, ולא יודעת מה עוד אסור כי ברחתי משם. מה הם רוצים? שיתנו לחיות כבר. כבדים לאללה. אפרופו, גם סובלנות זה לא הצד החזק שם. בא בחור צעיר, אומר משהו שלא מוצא חן בעיניהם, ישר הולכים לישטנקר עליו שיצלבו אותו. אחרי זה עוד אומרים ימותו הקנאים. ושלא תחשוב, אין לזה סוף. למשל גם באים לי השאהידים האלה, ורוצים אני יסדר להם בתולות. סססאמק, כאילו מה? אני נראית כמו סרסור? שלחתי את כולם למריה. איכשהו מצליחה להשאר בתולה זותי. ססססאמשלה. טוב נו, יאללה עוד סיבוב עלי ואני צריכה לרוץ. אליהו רוצה אני יעזור לו ללבוש ת'גלימה שלו כי יש להם איזה חג עוד מעט וכל מיני מופלטות. גם משיח רוצה אני ישכנע ת'חמור שלו לזוז, כי מחכים לו כבר הרבה זמן ולא נעים לו. תאמין לי, חיה חכמה חמור. לא רוצה לא זז, ושכולם יחכו. תגיד, ד"א, אצל מי אפשר להשיג חומר לאיזה ג'וינט טוב? אני חייבת לסופשבוע. טוב, יאללה, נסעתי. לא אל תדאג, אנ'לא נוהגת. מה אני צריכה להסתבך? אליהו אוסף אותי עם הכרכרה. אז נשיקות חמוד, ונדבר שבוע הבא, אולי נעשה משהו." אספתי את רסיסי נשמתי ונפרדנו כיזיזים. היא עלתה בסערה השמימה ואני נשארתי לעוד סיבוב, לבד. יצאתי לאויר הלילה והסתכלתי לשמים, תר אחרי השרלילה האלוהית. לא כל כך בא לי לנהוג. הזמנתי מונית, צריך כבר לחזור. המונית עצרה ונכנסתי פנימה בלי לבקש להפעיל מונה. מה כ'פת לי. הנהג ביקש שאני אסגור שוב את הדלת, יש לו נורה כזאת מיוחדת, אמר, שנדלקת כשהדלת פתוחה. "אה, כמו אצלי במקרר" אמרתי לו. ההשוואה של המקרר למרצדס לא כל כך מצאה חן בעיניו. "טוב לאן אתה צריך?" מילמל. "אברבאנל בבקשה." נכנסתי בשקט. חלפתי על פני החדר של שמוליק. נשמע עובד על שיר חדש. קלט אותי. "אז מההה? לאן נעלמת היום?" נכנסתי והתישבתי על המיטה. "זיינתי את אלוהים" אמרתי לו. העביר לי את הבקבוק וויסקי ושרנו יחד בקול מרוסק... "צר היה כל כך, הייתי אז מוכרח לפרוש כנפיים ולעוף...."
