עניין של שפיות
אתמול הלכתי למילואים,כן,הלכתי,לא מתוך אדאולוגיה,ממש לא מרצון ומרוח ההתנדבות בע``מ,גם לא בגלל שהרגשתי שאני חייב משהו למדינה,צר לי להגיד אבל קשה לי להרגיש כך. הלכתי כי הייתי חייב הלכתי כי עומד נגדי מאסר על תנאי בשל נפקדות קודמת הלכתי כי אני לא אוהב לברוח מדברים בין היתר אני חושב שהלכתי כי הייתי אדיוט... ארזתי תיק,הברקתי את הנעליים,ענדתי את הדיסקית וחשבתי איך תולשים לי אותה מהצוואר בעוד יומיים מכניסים את חציה לפי,והחצי השני ילך לחברה שלי שתשמור את זה כל חייה. (אני מתנצל בפני הרגישים שבנינו על הציניות אבל זה הולך להמשיך ככה,אז כדאי שתפרשו עכשיו) רק כשהגעתי לנקודת המפגש,בה נקלטתי,הבנתי מה אני אמור לעשות. על הצו היה כתוב אימון (24 יום) הם התכוונו חצי יום אימון ו-23 יום תעסוקה מבצעית בגזרת ראמאללה. המחשבה הראשונה שחלפה במוחי הייתה ``מה?`` המשפט הראשון שהוצאתי מהפה היה משהו כמו ``א...אב...א...`` אני,שהתגייסתי מרצון חופשי,וגוייסתי שלא מרצון ליחידה הכי לא קרבית שבעולם,עברתי טירונות,שלידה,קייטנת ההשרדות של אחי בן ה-13 נראתה כמו מסלול של המארינס,שנלחמתי חצי שירות להעלות את הפרופיל כדי אולי בכו``ז להקלט ביחידה קרבית והכי חשוב: לעבור הכשרת לוחם,ובלשון המעטה,לא הלך לי... השתחררתי אחרי שנתיים,בכו``ז עם פרופיל קרבי אבל עם ידע ``0`` בכל מה שקשור לסיכון חיי למען מטרה גלובאלית. ועכשיו אני צריך לעלות לראמאללה. איך שהוא התמונה הזאת נראתה לי קצת מעוותת המ``פ,אדם משכיל ונורא מבין,יעץ לי לאחר שהקדיש שניה שלמה של מחשבה,לפנות לקב``ן,למי שלא מכיר: קצין בריאות הנפש אז במילים אחרות: אני לא שפוי הבנתי,להלן הגדרת המושג ``שפיות`` (נוסח צה``ל המתוקן לשנת 2001 ועד שיוכח אחרת): אדם הרוצה להקרא שפויי,צריך לבצע באמונה עיוורת משימות התאבדות מתוך הכרה בחובתו הלאומית. מזכיר לי קצת את הנוסח הפלסטיני,רק ששם גם מבטיחים 70 בתולות. בהתחלה כמובן סירבתי לקבל את העובדה,חשבתי ששיחה עם המג``ד תעזור,כן,היא עזרה... מחר תמצאו אותי במרפאה לבריאות הנפש בתל השומר,מנסה להגדיר את שפיותי בין אזרחות טובה לשמירה על החיים.
אתמול הלכתי למילואים,כן,הלכתי,לא מתוך אדאולוגיה,ממש לא מרצון ומרוח ההתנדבות בע``מ,גם לא בגלל שהרגשתי שאני חייב משהו למדינה,צר לי להגיד אבל קשה לי להרגיש כך. הלכתי כי הייתי חייב הלכתי כי עומד נגדי מאסר על תנאי בשל נפקדות קודמת הלכתי כי אני לא אוהב לברוח מדברים בין היתר אני חושב שהלכתי כי הייתי אדיוט... ארזתי תיק,הברקתי את הנעליים,ענדתי את הדיסקית וחשבתי איך תולשים לי אותה מהצוואר בעוד יומיים מכניסים את חציה לפי,והחצי השני ילך לחברה שלי שתשמור את זה כל חייה. (אני מתנצל בפני הרגישים שבנינו על הציניות אבל זה הולך להמשיך ככה,אז כדאי שתפרשו עכשיו) רק כשהגעתי לנקודת המפגש,בה נקלטתי,הבנתי מה אני אמור לעשות. על הצו היה כתוב אימון (24 יום) הם התכוונו חצי יום אימון ו-23 יום תעסוקה מבצעית בגזרת ראמאללה. המחשבה הראשונה שחלפה במוחי הייתה ``מה?`` המשפט הראשון שהוצאתי מהפה היה משהו כמו ``א...אב...א...`` אני,שהתגייסתי מרצון חופשי,וגוייסתי שלא מרצון ליחידה הכי לא קרבית שבעולם,עברתי טירונות,שלידה,קייטנת ההשרדות של אחי בן ה-13 נראתה כמו מסלול של המארינס,שנלחמתי חצי שירות להעלות את הפרופיל כדי אולי בכו``ז להקלט ביחידה קרבית והכי חשוב: לעבור הכשרת לוחם,ובלשון המעטה,לא הלך לי... השתחררתי אחרי שנתיים,בכו``ז עם פרופיל קרבי אבל עם ידע ``0`` בכל מה שקשור לסיכון חיי למען מטרה גלובאלית. ועכשיו אני צריך לעלות לראמאללה. איך שהוא התמונה הזאת נראתה לי קצת מעוותת המ``פ,אדם משכיל ונורא מבין,יעץ לי לאחר שהקדיש שניה שלמה של מחשבה,לפנות לקב``ן,למי שלא מכיר: קצין בריאות הנפש אז במילים אחרות: אני לא שפוי הבנתי,להלן הגדרת המושג ``שפיות`` (נוסח צה``ל המתוקן לשנת 2001 ועד שיוכח אחרת): אדם הרוצה להקרא שפויי,צריך לבצע באמונה עיוורת משימות התאבדות מתוך הכרה בחובתו הלאומית. מזכיר לי קצת את הנוסח הפלסטיני,רק ששם גם מבטיחים 70 בתולות. בהתחלה כמובן סירבתי לקבל את העובדה,חשבתי ששיחה עם המג``ד תעזור,כן,היא עזרה... מחר תמצאו אותי במרפאה לבריאות הנפש בתל השומר,מנסה להגדיר את שפיותי בין אזרחות טובה לשמירה על החיים.
