עניין של חינוך

[shabaz]

כמובן שאתה בעצם מתכוון ל"להרחיב"

<<דגש כפול על הגרשיים>>

 

[shabaz]

לא, חינוך זו הגבלה.

חח, אתה משעשע אותי. החינוך המיליטריסטי שיש לנו בארץ, הזאת, בין עם זה לפי אנשי צבא אמיתיים או סתם פאנאטיים, הוא לא חינוך? ואפילו לא זאת, החינוך הערכי-מוסרי שמחלקים לנו בבית הספר-הדרישה לציות ונאמנות בלתי נלאית במערכת החינוך ואי סירוב לה. האם זה מפתח לדעתך גישה פתוחה לחיים שלנו? הידיעה שאנחנו צריכים לציית? איפה אתה חי, מר בחור?

 

[למה???]

חחחחינוך הוא לא "רק מרחיב"

חינוך יכול להגביל בהחלט! עצם העובדה שחינכו אותך להיות אדם מסודר (לדוגמא) כבר מביא אותך למצב שבו אתה מוגבל, אתה מוגבל כי אתה יודע לתפקד רק כשהאזור מסודר. מתי שאתה ב"שטח שלך, אז זה מצוין... אך אם למשל תגיע למקום חדש שהוא לא מסודר ולא יהיה לך אפשרות לסדר אותו (נגיד תעבור לגור אצל מישהו למשך תקופה והמישהו הזה לא ירצה שת'סדר לו ת'בית) יהיה לך קשה להתמצות! כן, כן אני יודעת שהדוגמא הזאת קצת עקומה אך אם תקביל את הרעיון לכל סוג של חינוך שקיבלת תוכל לראות את הנקודה שלי. למה אתה מתכוון ב"חינוך זו חכמה"?

 

[erezsh]

ילדים הם סקרנים מטבעם

אל תתני לזה להתקלקל. תכווני את הסקרנות והאנרגיה לכיוונים חיוביים. כל מיני גירויים שמצד אחד מהנים ומצד שני מספקים ידע. אני לא יודע מה הגיל שלו ומה ההרגלים שלו, אבל נסי להרגיל אותו לקרוא ספרים. זה לא ממש חשוב אילו. בכך שאת מרגילה אותו למילה הכתובה הוא מבלה פחות זמן מול הטלויזיה. גם ספרים "שטותיים" הם עדיפים על טלוויזיה, ולפעמים גם מרתקים את הילד (אני בתור ילד הייתי דבוק לסדרת צמרמורת לדוגמא). זה גם יפתח לו פתח לקריאה בעתיד, כשהוא יוכל לעכל ספרים יותר רציניים. הדבר הבא אולי יישמע קצת מסוייג, אבל זו דעתי: הקפידי על החברים שלו. השתדלי שיבלה פחות זמן עם חברים בעלי השפעה פחות טובה. וגם בכלל, שלא יבלה את כל זמנו רק עם חברים, כדי להמנע מהיגררות שלו. כמובן לא למנוע לגמרי, אבל להפחית יכול להניב תוצאות טובות וגם לפנות לו יותר זמן לפעילות "אינטלקטואלית". והכי חשוב, לדעתי, זה שהוא יידע שעל כל שאלה שיש לו, ולא משנה מהי, הוא יכול לפנות אלייך והוא יקבל את בתמורה תשובה רצינית ואמיתית.

 

[daniella4]

תודה על התגובות המעניינות

בני בכיתה א'. זהו בהחלט גיל שעוד אפשר לכוון. המוטו שמוביל אותי, הוא לדעת איך להפיג שיעמום בכוחות עצמך. ולאו דווקא לבלות כל היום עם חברים. סתם לדוגמא, משחקי דימיון. ממש תענוג לראות אותו עם הבובות ספיידרמן ושאר הדמויות. איך הוא יוצר לעצמו סרט פעולה שלם. למילה הכתובה יש כוח עצום בהעשרה. אך בגיל הזה הוא רק רוכש את הידע בקריאה. ואני משתדלת לא להלאות אותו בקריאה כי זה מתיש כשעוד לא ממש יודעים לקרוא. אני מסכימה עם זה שלא כל מה שאנו צופים או קוראים תמיד חייב להיות בעל ערך חינוכי. יש גם דברים למען הבידור כדי לשעשע אותנו. אבל אני בכל זאת חושבת שגם בידור צריך להיות שנון. אני מצטטת את מה שGrimsom אמר "התייחסי לקרובים אליך כבני אדם אותנטיים ולא כמכונות האמורות לספק תפוקה כלשהי (בין אם התפוקה היא ציונים טובים, חברים שנראים לך, ואפילו תחומי עניין רחבים והפגנת אינטיליגנציה). מסכימה מאוד עם דברייך. הפניתי את השאלה הזו לפורום, מכיוון שמצאתי שהרבה חברים כאן בני 17 או בסביבות. נערים, נערות שחושבים, תוהים ומתנסחים להפליא. ושאלתי נבעה מתוך רצון לטפח את הדור שאנו מגדלים. ובפרט ילדיי שלי.

 

[erezsh]

../images/Emo45.gif אם רק כולם היו כמוך ../images/Emo13.gif

 

[shabaz]

ועדיין לא התייחסת למה שכתבתי

תני לו לראות משפחת סימפסון.. זה בידור אמיתי...או סאות'פארק...

 

[daniella4]

../images/Emo9.gif

הוא קטן מדי כדי להבין את הבדיחות של משפ' סימפסון או סאות'פארק. בכל אופן השלט לרשותו. הוא בוחר מה לראות. אני רק יכולה להביע את דעתי על התוכנית. אולי בשל גילו הצעיר או אולי באופן הבעת דעתי, המחוייכת. נראה שהוא מסכים איתי. למרות שברור לי שהשפעתי על החלטתו. אז מה?

 

[MelodicTruth]

אם לא אכפת לכם...

אני ארצה לספר קצת על עצמי. *מצב התבכיינות ON* כיום אני בן 17. התחלתי לדבר בגיל 4 חודשים. ידעתי קרוא וכתוב בגיל שלוש. אמא שלי גילתה את הפוטנציאל והחליטה להפוך אותי למעין "יצור מעבדה". היא הכריחה אותי ללמוד בכל הזדמנות, היא ניסתה להפוך אותי לילד המושלם שרצתה. וזה כלל הגבלה על כל דבר שעלול להוות "השפעה שלילית. התוצאה: כיום יש לי ידע שלא יבייש אקדמאים, אני מלחין ומנגן על 4 כלים. הרבה סיכויים שאני הולך לתלפיות בקרוב. אבל...בכל מה שקשור לכישורים חברתיים, דבר שהיום מכנים גם EQ אני אפס. אני לא יכול אפילו לדבר עם בת בלי להסמיק, קשה לי להביע את עצמי בצורה מילולית, מזל שיש לי את המוזיקה שלי. אני שומר על יחסים טובים עם קבוצה מאוד מצומצמת של אנשים...בשורה התחתונה, אני כלוא בתוך הבועה שנבנתה לי מראש. *מצב התבכיינות OFF* כמו שכבר אמרו כאן, הדרך האמצעית היא דרך המלך. תני לו לזרום, רק תדאגי שהזרימה לא תסטה מגבולות ברורים אותם הגדרת קודם. תנסי לגלות את הפוטנציאל האישי שלו. הרבה הורים מתאכזבים כשהילד שלהם הינו מוכשר בדבר שלא ציפו שיגע בו, לפי דעתי זאת אחת הטעויות הגדולות. אחרי שגילית את הנטיות הטבעיות שלו תנסי לפתח אותן בלי ללחוץ עליו, אם הוא יגלה שהוא טוב במוזיקה הוא כבר יתעניין בזה בעצמו. תמיד תנסי למצוא את נקודת הקישור שבין תחומי העניין שלו לתחומי עניין אחרים שיכולים לעזור לו. רק תזכרי, בלי לחץ, תני לו להיות במחיצת כל חבר שירצה...גם אם מדובר ב"השפעה רעה". רק תדאגי שהוא ידע להבחין בעצמו בין טוב לרע, שזה אולי השורש של החשיבה העצמאית שהיא אולי הגביע הקדוש בכל מה שקשור לחינוך ילדים. אם הוא ידע להבחין בהדרגה בין טוב לרע הוא גם יוכל לסנן את ההשפעות השליליות של ערוץ 2.

 

[דש(א)-בורד]

תנסי להראות לילד שלך

פעילויות אחרות, מגוונות יותר, שדורשות מקוריות ופיתוח מחשבה. אם זה כלי נגינה, או תשבצי היגיון - לא משנה, העיקר שיהיה משהו מרחיב אופקים. החשוב הוא שבשביל לא ליצור איתו מרד, אל תאלצי אותו להקריב משהו בשביל זה. מתי שהוא תמצאי את הדבר שהילד יאהב מספיק כדי שיקריב דברים מרצונו החופשי.

 

[shabaz]

או שפשוט תעשי לו שטיפת מוח

מוצלחת במיוחד.. האמת שזה הסוד להצלחה בצורה מסוימת.. את לא רוצה שיקלל? תעשי לו שטיפת מוח! את לא רוצה שירביץ? תעשי לו שטיפת מוח! את רוצה שהוא יתמיד בלימודים? תעשי לי שטיפת מוח! זה לא יהפוך אותו לחכם, אבל זה יהפוך אותו לחרשן... ואז תהיי גאה בו ותמותי בשיבה טובה כשתהיה לו עבודה שהוא לא באמת מבין אותה אלא עושה אותה באופן לא מודע, כמכונה שתוכנתנה לעשות משהו אחד בלבד.. אבל מצד שני, כולנו ככה, לא?

 

[דש(א)-בורד]

מה לא לקלל? מה לא להרביץ?

נמאס מהפוסט מודרניזם, לקלל ולהרביץ זה חלק משלבים נחוצים ובריאים בהתפתחות של כל פרט וכל מי שאומר אחרת הוא פשוט מתחסד.

 

[shabaz]

לא אם אתה שוטף את המוח

בצורה מוצלחת... הפוסט מודרניזם משאיר בתוכו את זכות ההגדרה העצמית ושיט כזה... זה מה שגורם לקלות ומכות, אם כבר...

 

[דש(א)-בורד]

אם שוטפים למישהו את המוח

"כמו שצריך" אז הוא יגדל פסיכוטי ולקוי, שבוי בתהליכי רגרסיות ואומלל.