עניין של חינוך!
יומן יקר, היום הגיע לכיתה שלי הילד הכי מופרע שאי פעם הכרתי. זת`אמרת - לא שהיום הוא הגיע לכיתה בפעם הראשונה, אבל הוא הגיע והיו על פניו שריטות ועל ידיו גם כן... אף אחד לא שאל, כי אף אחד לא מתקרב אליו. הוא מפחיד. הוא ילד שכל הזמן מרביץ, כל הזמן מקלל, לא מצליח בלימודים, גר בשכונת מצוקה, מתחצף אל המורות, ובקיצור: מה לא?! אבל לא יכולנו להמנע מההתלחששויות על האירוע. הרי זה היה משהו ברור לעין - השריטות הללו. ואלו לא היו שריטות כמו שכמעט כל הזמן יש לו כשהוא ``הולך מכות`` עם ילדים... אלו היו שריטות רציניות, חבלות - אפילו אפשר לקרוא לזה. כולנו בהינו בשריטות, ובו. לא יודעת מה עבר בראשם של הילדים האחרים, אבל בראשי שלי אני יודעת דבר אחד ויחיד שעלה: מסכן. אתם בטח לא מבינים למה... אבל רק שתדעו שבין ההתלחששויות הללו היו כמה הערות שאלו כנראה מכות מההורים. ואחד מהילדים שגר לידו - אמר שהוא לא היה מופתע אם כך היה. ואני, לא הפסקתי לחשוב לעצמי, כמה הוא מסכן! ממש ככה... עכשיו פתאום הכל היה ברור לי כ``כ: אם ה``תאוריה`` שלנו נכונה, שאת המכות הוא מקבל מההורים, אז לא פלא שהוא יצא כזה! כי את הדברים האלה של להרביץ לומדים מהבית. הילדים רואים שההורים עושים את זה להם, הם מבינים ומסיקים מתוך זה שלהרביץ זה בסדר, וזהו זה! למחרת הם באים לביה``ס ונותנים כאפות, כי מבחינתם זה בסדר! וזה לא אשמתם! זה אשמתם של ההורים! אף אחד לא דיווח על מה שראינו בכיתה למשטרה. וזאת מהסיבה הפשוטה שאף אחד לא היה בטוח שזה מההורים. וכולנו היינו מפוחדים מדי לשאול. רק לידיעתכם, לפני שנה פתחו לו 3 תיקים במשטרה, אחד על גניבה, אחד אזהרה ועוד אחד, שלא זוכרת על מה... ותקלטו: הוא עוד לא בן 15! הוא עדיין בביה``ס, עדיין ילד אלים, ולדעתי - הוא לא יחזיק מעמד הרבה ושנה הבאה כבר יעיפו אותו. המורים בביה``ס וכל מערכת החינוך מנסה לדבר איתו, לעשות איתו שיחות מוטיבציה, אבל הילד הזה כבר יהיה דפוק לכל החיים. אני מאמינה שאנשים יכולים להשתנות, אבל בקשר אליו, אני לא כ``כ בטוחה... אני באמת מאמינה מכל הלב שכשמישהו רוצה ומעוניין לשנות את עצמו הוא מצליח. אבל לדעתי הוא לא מבדיל, הילד הזה, בין מותר לאסור, בין שחור ללבן, הוא מערבב הכל ביחד וזו הבעיה כאן. אני יודעת, כמו כן, שאני לא היחידה שראיתי פעם ילד שהוריו היכו אותו. ויש לי מילה אחת לתאר את זה: מחריד... אני חושבת שאנחנו צריכים לפעול בעניין. לעשות משהו, לנקוט צעד. העניין הוא איך, והיכן מתחילים... שלכם, בהמון אהבה, עדי התל-אביבית בת ה-14
יומן יקר, היום הגיע לכיתה שלי הילד הכי מופרע שאי פעם הכרתי. זת`אמרת - לא שהיום הוא הגיע לכיתה בפעם הראשונה, אבל הוא הגיע והיו על פניו שריטות ועל ידיו גם כן... אף אחד לא שאל, כי אף אחד לא מתקרב אליו. הוא מפחיד. הוא ילד שכל הזמן מרביץ, כל הזמן מקלל, לא מצליח בלימודים, גר בשכונת מצוקה, מתחצף אל המורות, ובקיצור: מה לא?! אבל לא יכולנו להמנע מההתלחששויות על האירוע. הרי זה היה משהו ברור לעין - השריטות הללו. ואלו לא היו שריטות כמו שכמעט כל הזמן יש לו כשהוא ``הולך מכות`` עם ילדים... אלו היו שריטות רציניות, חבלות - אפילו אפשר לקרוא לזה. כולנו בהינו בשריטות, ובו. לא יודעת מה עבר בראשם של הילדים האחרים, אבל בראשי שלי אני יודעת דבר אחד ויחיד שעלה: מסכן. אתם בטח לא מבינים למה... אבל רק שתדעו שבין ההתלחששויות הללו היו כמה הערות שאלו כנראה מכות מההורים. ואחד מהילדים שגר לידו - אמר שהוא לא היה מופתע אם כך היה. ואני, לא הפסקתי לחשוב לעצמי, כמה הוא מסכן! ממש ככה... עכשיו פתאום הכל היה ברור לי כ``כ: אם ה``תאוריה`` שלנו נכונה, שאת המכות הוא מקבל מההורים, אז לא פלא שהוא יצא כזה! כי את הדברים האלה של להרביץ לומדים מהבית. הילדים רואים שההורים עושים את זה להם, הם מבינים ומסיקים מתוך זה שלהרביץ זה בסדר, וזהו זה! למחרת הם באים לביה``ס ונותנים כאפות, כי מבחינתם זה בסדר! וזה לא אשמתם! זה אשמתם של ההורים! אף אחד לא דיווח על מה שראינו בכיתה למשטרה. וזאת מהסיבה הפשוטה שאף אחד לא היה בטוח שזה מההורים. וכולנו היינו מפוחדים מדי לשאול. רק לידיעתכם, לפני שנה פתחו לו 3 תיקים במשטרה, אחד על גניבה, אחד אזהרה ועוד אחד, שלא זוכרת על מה... ותקלטו: הוא עוד לא בן 15! הוא עדיין בביה``ס, עדיין ילד אלים, ולדעתי - הוא לא יחזיק מעמד הרבה ושנה הבאה כבר יעיפו אותו. המורים בביה``ס וכל מערכת החינוך מנסה לדבר איתו, לעשות איתו שיחות מוטיבציה, אבל הילד הזה כבר יהיה דפוק לכל החיים. אני מאמינה שאנשים יכולים להשתנות, אבל בקשר אליו, אני לא כ``כ בטוחה... אני באמת מאמינה מכל הלב שכשמישהו רוצה ומעוניין לשנות את עצמו הוא מצליח. אבל לדעתי הוא לא מבדיל, הילד הזה, בין מותר לאסור, בין שחור ללבן, הוא מערבב הכל ביחד וזו הבעיה כאן. אני יודעת, כמו כן, שאני לא היחידה שראיתי פעם ילד שהוריו היכו אותו. ויש לי מילה אחת לתאר את זה: מחריד... אני חושבת שאנחנו צריכים לפעול בעניין. לעשות משהו, לנקוט צעד. העניין הוא איך, והיכן מתחילים... שלכם, בהמון אהבה, עדי התל-אביבית בת ה-14