היקום לכאורה איננו מתרשם...אם כי
מצד שני אנו כפרטים הלא אמורים להיות חלק מהתקדמותו ושיפורו של היקום לגבהים חדשים ומתקדמים יותר של קיום רוחני וחמרי,מה שאומר שהיקום כן מתרשם מפעולותינו. אין מן ההכרח לערב בין התקדמות ושיפור לבין איזון היקום תמיד יהיה מאוזן כי הוא גדול מכולנו,אך את חלקנו בהתפתחות הספיציפית שלנו בתור יצורים במבנה מסויים ,יתכן מאוד שאין היקום יכול לחקות באופן מדוייק,מה שנותן לנו קרדיט מסויים. לגבי סוגיית האיזון, הייתי מנסח זאת כך: היקום חובק הגלקסיות תמיד יהא מאוזן,ואין הוא מתרשם מהפלסטיקים אשר על ההאוורסט וגם לא מהוויכוחים שבין הירוקים לניטראלים,כמו שבן כתב ,,, מצד שני לנו בתור אינדיווידואלים שגרים על פני הכדור ,יש אפשרויות לבחור ולפרוח,או מצד שני להשמיד את עצמנו בתור מין,במקרה הגרוע לפני שנספיק להגיע ליכולת טכנולוגית לחיות על כוכבים אחרים...מצב שסבירותו עולה מידי יום מצד אחד נוכח הזלזול של המין האנושי ביכולת המוגבל של כדור הארץ בתור כדור קטנטן יחסית ביקום אינסופי ,לאזן עצמו. מאידך מודעות האדם לשמירה על איכות כדור הארץ עולה גם היא מידי יום הבעיה החריפה היא שלדאבון לב, הזיהום על כל סוגיו מתפתח בצעדי ענק ואילו המודעות והרצון להוריד מעט מה""נוחות""[הכוללת בחובה גם פיח בתור אויר]הטכנולוגית העדכנית,מפגרים באלפי שנות אור. לסיכום,וזה נכון גם לגבי העבודה הרוחנית של כל אחת ואחד: האיזון היקומי מושג בדרך זו או אחרת,אמנם ככל שנוצרות בועות גדולות ועקשות יותר של הליכה לקיצונות אחת[קרי חוסר איזון],ינקוט היקום בצעדים דרסטיים [אשר מטבעם מכאיבים יותר],על מנת להחזיר את האיזון באותן בועות ... כדור הארץ הוא בועה כזאת, כל מדינה היא בועה בתוך בועה כזאת,וכן הלאה עד לפרט האנושי[אשר אף הוא מורכב מפרטים ויצורים אינדיווידואליים אין סוף]...אנו בתור פרט החש עצמו כפרט, ככל שנשכיל להיות מאוזנים יותר,נסבול פחות ונהיה מאושרים יותר...והרי לכם תורת בודהה על רגל אחת,[אבל זה כבר ענין למאמר אחר]וכן תורת הרמב"ם אשר כתב כי דרך המלך היא הנכונה לאדם בכל מידותיו, ולדעתי גם הטאו. הייתי ממשיל את נקודת האיזון המושלם למין מקום שהוא באמצע ולכן אין לו מקום ,כמו ששעת חצות אין לה זמן כי היא ממוקמת אחרי 12:00 ולפני 1:00. מה שנותן לנמצא בנקודת האיזון המושלם איכות אוורירית ובלתי משתנה, במילים אחרות "ההארה המושלמת".