"ענבי זעם", רגעי משבר.
אני יודעת, אמרו על זה כאלה דברים נפלאים, זה זעזע את אמריקה, וכו'. אבל אני בעמוד 80, וכל כך משעמם לי שזה גורם לי לרצות לתקוע מזלג בעין
אני לא חושבת שאיי פעם ראיתי כזו כמות של תיאורים על פני כל כך מעט דפים. יש שם פרק שלם שכולו תיאור של שממה מדברית, ועוד מנקודת מבטו של צב. אולי זה חדשני ומלא רבדים, אבל זה לא עושה לי את זה. מה אתם אומרים? יש טעם לנסות בכל זאת ולהמשיך? זה משתפר? או לפרוש בשיא? (כשהמזלג עדיין במקומו במגירה
). אני תמיד מטיפה לנטוש מה שלא טוב, אבל אם זה משתפר אני מוכנה לחרוג ממנהגי ולתת לזה פוש נוסף.
אני יודעת, אמרו על זה כאלה דברים נפלאים, זה זעזע את אמריקה, וכו'. אבל אני בעמוד 80, וכל כך משעמם לי שזה גורם לי לרצות לתקוע מזלג בעין