אני לא מאמינה!
הייתה לי היום חופשת מתכונת כי מחר אמורה להיות לי מתכונת בצרפתית (אם תהיה בכלל) אבל שעתיים ראשונות היה אמור להיות לי מתמטיקה אז החלטתי ללכת לשעתיים..

כן, זה היה חכם. ביקשתי מאמא שתעיר אותי ב-7....חשבתי שאני אמות, היה כל כך כל כך מבאס לקום, טוב ואז הלכתי לבצפר- מה שלוקח 20 וקצת דקות, כן? זה לא שאני גרה מולו. הלכתי הלכתי, באיזשהו שלב חשבתי שזה די מוזר שאין יותר אנשים שהולכים גם לבצפר, כשהגעתי לשער, בדיוק בצלצול ואף אחד מלבדי לא היה שם, פתאום עלתה בי המחשבה :"פאק, גידי(ידיד שלי) אמר לי אתמול שתהיה שביתה". אז שאלתי את השומר והוא הסתכל עליי במבט של "את מטומטמת" ושאל אם לא שמעתי ברדיו, "אממ שכחתי.." החלטתי להיכנס בכל זאת, אולי המורה למתמטיקה לא שובתת (?) פגשתי את הרכזת ושאלתי גם אותה, הסברתי לה שבאתי במיוחד בשביל השעתיים מתמטיקה האלו ובכלל יש לי חופשה היום...היא הסתכלה עליי במבט מרחם ואמרה שהיא מצטערת. כשכבר יצאתי ועברתי את הכביש נזכרתי שבטח המחברת צרפתית שלי בלוקר אבל ממש לא היה לי כוח וחשק לחזור...אז החלטתי שנאלתר משהו. ואז החלטתי לנסוע באוטובוס, כשהתחנה הקרובה היא בכיוון הגנדי מזה שאני אמורה ללכת אליו הביתה. באתי, התקשרתי לאמא לשאול מתי הוא אמור לבוא אבל היא לא ענתה לי, ואז אחרי שחיכיתי דקה החלטתי שיש מצב שהוא יבוא רק עוד איזה רבע שעה והחלטתי ללכת ברגל- בעיקוף. מיותר לציין שאחרי 2 דקות של הליכה האוטובוס המיועד עבר לו לידי בכיף? הייתי עצבנית, כמעט יצא לי קיטור מהאוזניים, או מהאף, או מאיפה שהוא לא אמור לצאת, וכשחזרתי הביתה והלכתי לישון, אפילו לא הצלחתי לישון טוב. נוט מי לאקי דיי, איי גאס.../: