עם לב שבור
מחר ימלאו שלושה שבועות מאז שאיבדנו את העוברית הקטנה שלנו וההרגשה שאני מרגישה זה שהלב שלי שבור לרסיסים והכאב גדול מאוד.
אני עדיין לא מאמינה איך בבוקר היא הייתה עדיין חיה, זזה ובעטה, מוניטור תקין ובארבע אחה"צ אין דופק במוניטור, מלא אחיות ורופאים מסביבי, כל אחד מנסה למצוא משהו, מועכים לי את הבטן ואין כלום. בUS רואים אותה, לא זזה עם לב דומם. שבוע 36+6.
הרופא אומר לי שיש היפרדות שיליה וצריך להכניס אותי לניתוח קיסרי דחוף. ואני מהנהנת בראש, מפשיטים אותי, מלבישים אותי, דוקרים אותי מכל הכיוונים, מכניסים לי קטטר ואני בהלם, מקווה שזה חלום רע ותיכף אתעורר או שאולי כמו שבעלי שאל, המכשירים טועים והיא בכל זאת חיה.
בניתוח התברר שהיה קרע ברחם ולכן היפרדות השילייה, מקרה "נדיר שבנדירים" הרופאים אומרים. בלילה אני בהשגחה בחדר לידה- סיוט. שומעת נשים צורחות מכל עבר ותינוקות שרק נולדו בוכים והלב שלי בוכה גם. אני שוכבת במיטה ולא יודעת שכמה מטרים לידי שוכבת העוברית שלי במקרר.
יום למחרת אני מבקשת לראות אותה, מלאכית מושלמת ויפהפייה, נראית שלווה וישנה, התינוקת שחיכינו לה כ"כ הרבה שנים, שהתגברה על 50% העברה של מחלה גנטית (נדירה גם היא, כמה אירוני...), עוברית שעד חצי הריון לא ידענו אם היא בריאה או לא.
פשוט כואב לי הלב, אני מפחדת ליפול ולשקוע. אני כבר לא צעירה והרופאים אמרו לי ששנתיים אי אפשר להיכנס להריון וגם אח"כ זה לא מומלץ ואפילו מאוד מסוכן ואני מרגישה ששמטו את הקרקע מתחת לרגליי כי הרצון שלי עכשיו הוא לנסות שוב. ואני מחפשת באינטרנט מקרים דומים ואם נשים הצליחו להחזיק הריון לאחר קרע ברחם ולא מצליחה ומאוד מאוד קשה לי.
זהו,
מחר ימלאו שלושה שבועות מאז שאיבדנו את העוברית הקטנה שלנו וההרגשה שאני מרגישה זה שהלב שלי שבור לרסיסים והכאב גדול מאוד.
אני עדיין לא מאמינה איך בבוקר היא הייתה עדיין חיה, זזה ובעטה, מוניטור תקין ובארבע אחה"צ אין דופק במוניטור, מלא אחיות ורופאים מסביבי, כל אחד מנסה למצוא משהו, מועכים לי את הבטן ואין כלום. בUS רואים אותה, לא זזה עם לב דומם. שבוע 36+6.
הרופא אומר לי שיש היפרדות שיליה וצריך להכניס אותי לניתוח קיסרי דחוף. ואני מהנהנת בראש, מפשיטים אותי, מלבישים אותי, דוקרים אותי מכל הכיוונים, מכניסים לי קטטר ואני בהלם, מקווה שזה חלום רע ותיכף אתעורר או שאולי כמו שבעלי שאל, המכשירים טועים והיא בכל זאת חיה.
בניתוח התברר שהיה קרע ברחם ולכן היפרדות השילייה, מקרה "נדיר שבנדירים" הרופאים אומרים. בלילה אני בהשגחה בחדר לידה- סיוט. שומעת נשים צורחות מכל עבר ותינוקות שרק נולדו בוכים והלב שלי בוכה גם. אני שוכבת במיטה ולא יודעת שכמה מטרים לידי שוכבת העוברית שלי במקרר.
יום למחרת אני מבקשת לראות אותה, מלאכית מושלמת ויפהפייה, נראית שלווה וישנה, התינוקת שחיכינו לה כ"כ הרבה שנים, שהתגברה על 50% העברה של מחלה גנטית (נדירה גם היא, כמה אירוני...), עוברית שעד חצי הריון לא ידענו אם היא בריאה או לא.
פשוט כואב לי הלב, אני מפחדת ליפול ולשקוע. אני כבר לא צעירה והרופאים אמרו לי ששנתיים אי אפשר להיכנס להריון וגם אח"כ זה לא מומלץ ואפילו מאוד מסוכן ואני מרגישה ששמטו את הקרקע מתחת לרגליי כי הרצון שלי עכשיו הוא לנסות שוב. ואני מחפשת באינטרנט מקרים דומים ואם נשים הצליחו להחזיק הריון לאחר קרע ברחם ולא מצליחה ומאוד מאוד קשה לי.
זהו,
