עם כל מי אבות ישרון

עם כל מי אבות ישרון

הוצא אותי מן העולם הזה
כי מרבה אהבה אני.
אני עושה אהבה
עם כל מי שבא.
עם כל מי שמרים
עליי עין.
עם כל מי שמציץ לי אל התוכו
אני עושה.
עם כל מי שמרים לי את השמלה
אני עושה.
עם כל מי שמראה לי את הרגליים
אני עושה.

" הוצא אותי מעולם כי מרבה אהבה אני " כמה נכון המשפט הזו, אין פשע יותר גדול בחברה הזו יותר מאהבה, מהדידות ,משונות, מאחווה ורצון לאוהב כל מי שבא ,אני סובל מזה מי שאני ילד, והבנתי שאין סיכוי ולו הקטן ביותר שיבנו למה אני מכוון, כמה אני צמא לאהבה של כולם של הכי מנוגד לי ,ותמיד יסמנו אותי כאנטי חברתי, כמזנטרופ, כמה אומלל , כמה עליבות, כמה בושה וטיפשות, מי שמבקר הוא שונא ? מי שכואב וזועק הוא שנוא ? מי שצועק על האונס שעוברים חולי נפש ואוטיסטים הוא פסיכופת ? אני מרגיש את כולם כל הזמן, אני יושב וקורא מה נאמר על היפים האלו, על האוהבים האלו, ובא לי לחתוך וריד, אני לא יושן לילות, אני יש לי סיוטים על זה, אני מזנטרופ ? מי שלא חש כאב היה בוכה על זה ? היה מנסה

לשנות ? היה מנסה אחרת ? אני כל כך אוהב שאני פשוט שונא את כולכם, ללא יוצא מהכלל, את הורים, אותי, את האוטיסטים, אני אוהב כי אני שונא בטירוף מה שכל כך מכוער בעיני , אז אני רע ,אז אני לא מתחשב, אז אני לא יודע מה לומר, שהיה , אני יודע דבר אחד שעולם הזהבהוותו, בתבינתו לא מתאים לאדם רגיש ,אני בטוח בזה, אני מאמין בזה, אני לא מיאש מספיק כדי להכנע, אני עוד יעמוד על רגלי ואראה את זה קורה, בו אנו המדכאים עומדים ושרים את שירת השחרור , זה יקרה אני בטוח, כל מהפכה היא קשה אבל בסופה יש תוצאות, זהו פרקתי .
 
דון מקלון על ואן גוך

האיש שאהב עד טירוף שאהב כל כך עד שסיים את חייו והתאבד שיר גאוני ומרגש בצורה יוצאת מהכלל יצרת מופת בעיני .
&nbsp
&nbsp
&nbsp
כשכוכב בודד בלילה שחור
&nbsp
קורא לך לצבוע את חייך בכחול ואפור
&nbsp
שמור מרחק מיום קיץ בוער
&nbsp
רק עיניך יודעות כמה אני מתייסר
&nbsp
כשצללים על גבעות נטושות
&nbsp
קוראים לך לצייר נרקיסים בין חורשות
&nbsp
לכוד את הקור כשהרוח הומה
&nbsp
מטיחה את השלג על האדמה
&nbsp
&nbsp
עכשיו ברור לי היטב
&nbsp
מה ניסית לומר בכאב
&nbsp
איך סבלת כי שפיותך
&nbsp
היתלה בך אז וגיחכה
&nbsp
כשניסית לשחרר את הפחד
&nbsp
נותרת עטוף כולך רעד
&nbsp
איש לא הקשיב, הם לא ידעו כיצד
&nbsp
אולי עכשיו הם יבינו לבד
&nbsp
&nbsp
כוכב בודד בלילה שחור
&nbsp
הצית פרחים שהתלקחו באור
&nbsp
עירבל את העננים בערפל סגלגל
&nbsp
האיר את עיניך בזיק חרסינה תכלכל
&nbsp
כשעלה הבוקר הצבעים שינו גוונים
&nbsp
שדות תבואה ענבריים נראו למרחקים
&nbsp
פרצופים נעו, מלאי ייסורים
&nbsp
תחת ידי אמן מסור לתיאורים
&nbsp
&nbsp
עכשיו ברור לי היטב
&nbsp
מה ניסית לומר בכאב
&nbsp
איך סבלת כי שפיותך
&nbsp
היתלה בך אז וגיחכה
&nbsp
כשניסית לשחרר את הפחד
&nbsp
נותרת עטוף כולך רעד
&nbsp
איש לא הקשיב, הם לא ידעו כיצד
&nbsp
אולי עכשיו הם יבינו לבד
&nbsp
&nbsp
&nbsp
כי הם לא מסוגלים אותך לאהוב
&nbsp
אבל אהבתך היתה אמיתית עד מכאוב
&nbsp
כשאיבדת תקווה באותו לילה של שתיקות
&nbsp
שמת קץ לחייך, כפי שאוהבים נוטים לעשות
&nbsp
הרי כבר אמרתי לך
&nbsp
העולם לא נועד לאדם יפה כמוך
&nbsp
&nbsp
כוכב עזוב לא הבריח את החשיכה
&nbsp
דיוקנאות נתלו בין חללים ריקים מכל שמחה
&nbsp
ראשים ללא מסגרת על קירות ללא שמות
&nbsp
עיניים מביטות על העולם סביב, לא שוכחות
&nbsp
כמו אותם זרים שהקניטו אותך שוב ושוב
&nbsp
גרמו לך להרגיש דחוי ועצוב
&nbsp
על שלג בתולי, שוכב מרוסק
&nbsp
קוץ כסוף של ורד מדמם שנחנק
 
משפט מפתח בשיר

איש לא הקשיב, הם לא ידעו כיצד
אולי עכשיו הם יבינו לבד "
&nbsp
זה הבעיה הכי גדולה באוטיזם אף אחד לא יודע כיצד, לכן הורים הם בעצמם במלכודת כל כך גדולה ,ולכן אני חלילה לא מזלזל בכאב שלהם, בעיני זה כל כך מורכב להיות הורה והורה לאוטיסט ? פי אלף ...
 
ועל זה הדיכאון שלי

ולכן אני רוב חיי רוצה למוות כי לשם מה לחיות ? אם איש לא יכול להבין אותי ? זה כל כך בודד שאי אפשר להבין כמה, החווה האוטסטית היא כל כך בודדת, אני כל כך בודד, שאני מדבר לקירות והם מבינים אותי יותר מהורי, מאהובי ,חבל שנולדתי .
 
כל כך כואב לי

ואף אחד לא יכול להציל אותי אני כל כך מת אני אוהב את בלחסן שאמר בהכי כנות שיש "הצלו אותי מהגהנום הזה "או " דיכאון אוכל אותי כמו נחשים ועקרבים " זה כל כך נכון, אין לי כוח יותר, רוצה לסיים הכל, רוצה לנוח ,רוצה לישון ולא לקום, אני נשרףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
 
אני צריך לאשפז את עצמי

עוד פעם באברבנל עוד פעם הריח המסריח של המחלקה האנשים האווירה ,אבל אני לא יודע מה לעשות, אין לי יכולת, הם לא יכולים להציל אותי ? המטפל שלי אמר לי שהוא יעזור לי שיש לי מחשבות כאלו אז ישר לפנות עליו, אבל אני שונא אותו כל כך ואת כל המערכת ,אז לא הטבל שרץ בידו ומברך ? לא יודע אבל הם היחידים שיכולים להגן עלי מפני פגיעה עצמית או התאבדות , ואבא אמר שפעם הבא הוא לא משחרר אותי משם, אז זה גם הפחד לנסות לפנות עליו כי הוא ישאר אותי שם, קיצור דילמה קשה ...
 
למעלה