על שקיפות

Apikachu L

New member
על שקיפות

לאחרונה אני מרגישה קצת שקופה, מבחינת נטייה. יצא שהגיעו מאסטרנטיות חדשות למעבדה, וכמובן שמתחילים לגשש ולהכיר אנשים חדשים, כי ככה קורה. מספרים פרטים וכל מיני שטויות. מה עשית בצבא, זוגיות (גם הנושא של טבעונות עלה, כי התלהבתי מזה שיש לי שאוורמה בארוחת צהריים, ומי ששנה מעליי אמרה "שווארמה צמחונית". אז עלה...).
וציינתי את בן הזוג שלי בשיחה זו או אחרת. ושתקתי על זה שיש לי בת זוג - חששתי לציין גם אותה. והתחושה הייתה...לא נעימה.
אני מייד נכנסתי לקטגוריה שאני לא שייכת אליה. של הסטרייטית. אני גם ככה לא עוברת כנורמטיבית, אבל איכשהו הרגשתי צרימה די משמעותית. מזה שאני מסתירה את הקיום של בת הזוג שלי. הגילוי על העדפות התזונתיות שלי גם ככה היה מספיק מרגיז מבחינתי, כי מפריע לי לשמוע כל הזמן את אותן השאלות ולשמוע אנשים מתחילים להצטדק בלי שאמרתי להם שום דבר. לא ענייני מה הם אוכלים.
התחלתי לתהות מה יקרה כששוב יעלה הנושא של הקהילה הגאה. האם יהיה שווה לצאת מהארון בכלל... וכמה?
כוונתי, אני אוסף גדול של זהויות לא בדיוק נורמטיביות. לא מתחשק לי במיוחד לההפך למוקד הרכילות או השאלות באזור. אבל התחושה של הצרימה בהסתרה מתחילה להכאיב.

יש לכם/ן חוויות בסגנון?
 

אוהדאדם

New member
לגמרי, כל הזמן

זה בדיוק אותו הדבר: מגיעים למקום חדש, יש לי בת זוג, וזהו, אני סטרייט. אין לי כוח לצאת מהארון כל הזמן; אז אני פשוט נשאר בארון. זה מרגיש לא נעים, אבל אני לא רואה לזה חלופה.
 

Apikachu L

New member
אז זהו...

שזה לא רק הלצאת מהארון. מה אם למשל הייתי בוחרת לומר שיש לי בת זוג?
אררג...
הפרופסור אצלנו רוצה לעשות מפגש אצלה בבית, ואמרה שאפשר בוקר ואז זה רק הסטודנטיות ובערב זה עם בני זוג. אף אחת לא הביעה העדפה, ואני חשבתי על זה שיכאיב לי העניין הזה, של שוב לבחור אם להביא את בן הזוג או לשקול להזמין את בת הזוג. וברור שבן הזוג יהיה מי שיבוא. ואיכשהו...ביקשתי שעדיף שיהיה בבוקר.
העניין של להסתיר ולשקר ולהתחמק כל הזמן. זה פשוט... כמו מחט שנתקעת כל הזמן במקום הלא נכון. אני לא שואפת להתחיל לחשוף את כל חיי האישיים. אבל קצת מפריע שבאיזה שלב כולן מציינות בעלי/חבר שלי פה ושם, ואני מוגבלת ללציין רק תמונה חלקית, כי אני לא יודעת מה יהיו ההשלכות של היציאה שלי מהארון.
באיזה שלב ברור לי שאני אתפוצץ והעניין יצא, בטח סביב זה שידברו על מצעדי גאווה כי זה יהיה שוב בכותרות (סבלתי מאוד בחודשי הגאווה שהיו...היו על זה דיונים אינסופיים, ואחרי האירווזיון כאשר שוב הנושא הגאה עלה, והפעם מהזווית הטרנסית פשוט יצאתי מהחדר כי התחלתי להתעצבן נורא על כל האמירות).
 

אוהדאדם

New member
זה תמיד שאלת עלות תועלת

בעבודה הקודמת שלי, הבוסית שלי הייתה רוסיה, וברור שזו דעה קדומה, אבל החלטתי שהיא הומופובית נורא ולכן החלטתי, כעיקרון, לא לצאת מהארון. וזה אומר, כן, לא לדבר על חברים לשעבר, ולהתרחק מנושאים כאלה. אני חושב שרק במקום עבודה אחד יצאתי מהארון, וזה רק כי היה לי בוס הומו מאוד גלוי, שגם קידם מטרות גאות בחיי היומיום שלו והתנדב בארגונים וכו'. במעגלים אחרים, מול משפחה וחברים וכו', אני מחוץ לארון. אבל בעבודה, אני לא מרגיש שזה שווה את זה.
אגב, זה לא רק לגבי נטייה או זהות מיניות. גם תחביבים מסוימים, או דעות פוליטיות, אני גם משאיר בחוץ. אני לא חושב שזה נכון להביא את זה למקום העבודה.
 
זה באמת עד כדי כך גרוע?

אני נוטה לגלות שכשנחשפים מול זרים, תוך כדי שמאמינים באמת במה שעושים, זה בדרך כלל גורר היכרות עם הצד הקווירי שלהם בעצמם.
כמובן זה תלוי באיזה מקום עבודה וכמה האנשים בו זקנים [בפנים, לא בהכרח בגיל].
 
למעלה