על שיתוף וירקות

על שיתוף וירקות

עצם פתיחת שרשור בנושא מפספסת את כל המטרה שעליה אני רוצה לדון, אבל מאחר ויש דברים שאני צריכה לראות גוון אחר שלהם.. אני מציפה את הנושא כדי להבין מה אני עוד לא ראיתי. יש תמיד את המקרים האלו שאתה מוצף בדעות של כל כך הרבה אנשים שאתה כבר לא מצליח לזכור מה היא דעתך, ואז מתחיל להבנות מקום שבוחן את נותני העצות, ורואים שכמו תמיד שום עיצה לא מגיעה מהמקום שלך, כל אחד עם המטען שלו, והיבלות שלו, והעבר שלו, ומגישים לך את כל המטען הענק הזה מכוסה בעיצות שאמורות להיות מאוד תורמות לך אבל המרחק בינהן לבין מה ששאלת הוא מרחק של שמיים וארץ במקרה הטוב. כל אחד שומע מה שהוא רוצה לשמוע ועונה מהמקום הזה, ויותר גרוע גם אנחנו לפעמים מציגים מהצד שלנו בצורה צבועה לחלוטין רק את המקומות שאנחנו בוחרים להראות ועושים עוול לאדם ממנו אנחנו מבקשים עצה על ידי כך שאין לו בכלל מושג שהוא יודע רק חצי תמונה ועושים עליו מניפולציה בלי התראה. ופה מגיע המקום ששואל... אז למה אנחנו משתפים בכלל? כדי שמישהו אחר ייקח אחריות יחד איתנו על ההחלטות שלנו? על מנת לקבל OK לעצמך... לדעת שאתה בסדר ומקבלים אותך? שמישהו יגיד לך שאתה לא טועה כי אתה לא יודע לבד מה נכון לך? ואם נניח אנחנו אומרים לעצמנו שיש לנו את כל התשובות... ופועלים לפי השיטה הזאת של רק אני יודעת מה טוב עבורי ואני לא צריכה עצות... משהו ישתנה במערכות החברויות שלנו כי הרי חלק גדול מלהיות חבר זה לשתף ולייעץ ולהתייעץ... אז מה קורה עם החלק הזה שנעלם? מה ממלא אותו? ואם לא.. אז מה?
 

d a n i e l s 5

New member
עירבבת כאן לדעתי...

נתחיל עם השאלה האחרונה שלך לגבי החברויות ואני מניחה שאת מדברת על חברויות מהחיים.....אם את מתייעצת עם חברה על נושא שמציק לך היא מן הסתם מכירה אותך, יודאת את כל הסיפור, שמעה אותך מכאן ומכאן ולכן השיתוף איתה/אותה הוא אחר. כאן בכתובים....כמו שכתבת כל אחד יכול להציג את הסיפור שלו מהמקום שלו ורק את הצד שלו....ועל הקורא צריך להיות חובה לזכור את זה, ובעיקר על הכותב. אני מאמינה שבכל בעיה את יכולה לשתף את הקהל (כאן או בבית) לשמוע עוד היבטים , לראות את התמונה ממקום אחר, אולי אפילו להיות מושפעת.... אבל ההחלטה הסופית היא תהיה שלך בלבד.
 
ומי אמר

שהחברה מייעצת לי ללא שום מטען שלה שלא תואם למטען שלי ולכן מה שכואב לה לא בהכרח חייב לכאוב גם לי ומה שמהותי לה לא חייב להיות מהותי לי. והאם בסופו של דבר ההחלטות הן באמת שלנו או שהן תוצאה של שטיפת מח מאוד מאוד עדינה ובלתי מורגשת?
 

d a n i e l s 5

New member
אם אני כבר מתייעצת...

עם חברה שמן הסתם אני מכירה אותה והיא אותי.....אני מצפה/מקווה שהיא תראה אותי ולא תערבב אותו איתי (מקווה שזה נשמע ברור), למרות שזה קשה כי ידוע שכל אחד משליך מהחיים שלו על האחר ולעיתים ההבדלה מאוד קשה. לפחות ככה אני מגיבה לאלה שמתייעצים איתי. אבל....לפעמים אתה יכול לקחת את המקום של האחר ולהסתכל עליו מהצד כאילו אתה מסתכל על עצמך....וזאת יכולה להיות מראה נפלאה לגיבוש החלטה. אני מאמינה שההחלטות הגורליות והמשמעותיות הן שלנו בסופו של דבר, כי אני כן מאמינה באינטואציה האישית. (ולא מחייב כרגע אם הן נכונות או לא). אבל הן שלנו.
 

ב ה י ר

New member
התשובה בידייך

אם את מסוגלת להבחין בין מה שלה מהותי שמבחינתך חסר ערך...אז קיבלת דרך השיתוף תובנה... לפעמים אנחנו לא יודעים מה שטוב לנו אבל אנחנו יכולים לחוש מה לא טוב. כל החיים הם ניסוי ותהיה.
 

N D R

New member
בתקופה האחרונה, למדתי על בשרי

שהשיתוף עולה לי ביוקר. אז הפסקתי לשתף באופן גורף. בתקופה האחרונה, זכיתי ללמוד ששיתוף יכול לחולל פלאים. נו.... שני משפטים כאילו סותרים שיתכן שיהיה מי שיכנה אותם "פלצניים" אבל מייצגים את האמת לגבי מה שעבר עלי בתקופה האחרונה. אז....למדתי להיות בררן!!! משתף רק במה שרוצה ולא מתבייש להגיד למי ששואל שבחרתי שלא לשתף, מי ששורד את זה איתי הוא בשבילי חבר אמיתי.
 
האמת שלך נכונה לדעתי

כי חברי אמת חייבים להכיל את היכולת לשבת בצד ולשתוק כשצריך. אם הם חייבים לבוא עם הרמקולים שלהם כל הזמן... הם לא נותנים מקום לך ולוקחים את כולו. השיתוף אכן יקר, ואולי זו בכלל בעיה שלנו או יותר נכון שלי, שיש משהו שאומר שאם יש חברים חייבם לשתף אותם בחיים.
 

d a n i e l s 5

New member
אני מסכימה איתך...

אבל לא מהמקום של בררנות אלא מהמקום של.... לכולנו בגילנו יש מגוון של חברים ולא כל שיתוף מתאים לכולם, לאחד יתאים שיתוף בנושא X ולאחר יתאים שיתוף בנושא Y . מעט מאוד אנשים מסביבי יכולים להכיל את ה-X וה-Y . וזה עובד הפוך כמובן.
 
את זה בדיוק...

אני אומרת שנים...שניםםםםםםםםםםםם... ולא הרבה מבינים לי. אין אנשים שיכולים לספק את כל צרכיי... יש משו ב-X... יש משו אחר ב-Y... ול-Z יש ת'משו המיוחד שלו... וכל אחד ממלא צורך אחר שלי...גם בענייני השיתוף לנושאיו. ומישו לפני כמה ימים אמר לי... אין הרבה כאלו שיסכימו איתך... אז אני שמחה שאת מסכימה...גם.
 

t o t a l

New member
מיליון פעם שאלו אותי למה?

למה אני משתף? מאיפה הצורך הדפוק הזה להכניס אנשים זרים לחלוטין למקומות הכי אינטימיים של החיים שלי ולמחוזות הכי מביכים של הנשמה שלי. מיליון פעם שאלו ולא הייתה לי תשובה טובה. גם היום אין תשובה חוץ מאשר זה שזה עושה לי טוב בצורה מאוד לא נהירה. מה שבטוח זה שאני יודע שאני לא משתף על מנת לקבל עיצה. על מנת להחכים. על מנת לדעת טוב יותר. לא זה מה שמניע אותי להתפשט מול כולם. ולמרות שלא זאת המטרה, פה ושם מישהו בא משום מקום ואומר כמה מילים שמשאירות אותי עם פה פתוח ועם הרבה חומר למחשבה.
 
השיתוף בשבילי

הוא אמצעי "לנקות מהמערכת" את הדברים שיושבים לי בראש ומנקרים לאורך כל היום. עצם כתיבת הדברים, העלאת המחשבות על הכתב וניסוח התהיות בצורה מסודרת, עוזרים לי לפעמים להבין מה בדיוק אני מרגישה. ואז... באות התגובות. תגובות מאנשים שחו דברים דומים בעבר או שיכולים להעמיד את עצמם במקומי ובהחלט אני לומדת מהתגובות. שמחה לשמוע שאנשים שחוו דברים דומים "עמדו על הרגלים", התגברו והתחזקו ככל שעבר הזמן ולפעמים זה נותן המון כח. המון תקוה. ולפעמים - אני שומעת דברים פחות נחמדים או שאני פחות מסכימה איתם ומבינה שלא תמיד כולם רואים את הדברים כמוני, וגם את זה חשוב לדעת. בקיצור - זה הפורקן והפידבקים גם יחד.
 
הכלה

מי שמשתף בקיצוניות, כמו הבלוגים שגיליתי כאן, או הודעות חודרניות אחרות, פשוט לא מסוגל להכיל את עצמו. לי זה ברור. שיתוף רגיל , סביר, נועד להרגיע, ללטף לשמוע שאת בסדר. שגם אחרים חושבים כמוך, שלא רק את היית מתעצבנת/כועסת/צועקת/מקנאת וכו'. לדעת שאת בתחום הנורמה.
 

d a n i e l s 5

New member
ואולי הפוך....

אולי בגלל שהוא כל כך מכיל את עצמו ורק את עצמו......הוא כותב/משתף בבלוגים. תחשבי על זה... פסיכולוגיה בגרוש שכזאת....
 
אולי זה...

סתם לדוגמא... כשאני באה לבקר אותך... ומורחת ת'צמי אצלך...בסלון...במטבח... כשאני הולכת...אני אוספת את כל עצמי בחזרה לתוכי... ולא משאירה לך אפילו חתיכה אחת ממני מרוחה אופו שהוא על הקירות. אולי. תבדוק כל פם אחורי שאני הולכת...ותדיג לי.
 

Mastul4u

New member
מותקקקקקקקקקקק

מצאתי חתיכה קטנה ממך אצלי ב
ולא מחזיר לך.... אז את כמעט מכילה את עצמך......
 
למעלה