הקוראת בתותים
New member
על שיתוף וירקות
עצם פתיחת שרשור בנושא מפספסת את כל המטרה שעליה אני רוצה לדון, אבל מאחר ויש דברים שאני צריכה לראות גוון אחר שלהם.. אני מציפה את הנושא כדי להבין מה אני עוד לא ראיתי. יש תמיד את המקרים האלו שאתה מוצף בדעות של כל כך הרבה אנשים שאתה כבר לא מצליח לזכור מה היא דעתך, ואז מתחיל להבנות מקום שבוחן את נותני העצות, ורואים שכמו תמיד שום עיצה לא מגיעה מהמקום שלך, כל אחד עם המטען שלו, והיבלות שלו, והעבר שלו, ומגישים לך את כל המטען הענק הזה מכוסה בעיצות שאמורות להיות מאוד תורמות לך אבל המרחק בינהן לבין מה ששאלת הוא מרחק של שמיים וארץ במקרה הטוב. כל אחד שומע מה שהוא רוצה לשמוע ועונה מהמקום הזה, ויותר גרוע גם אנחנו לפעמים מציגים מהצד שלנו בצורה צבועה לחלוטין רק את המקומות שאנחנו בוחרים להראות ועושים עוול לאדם ממנו אנחנו מבקשים עצה על ידי כך שאין לו בכלל מושג שהוא יודע רק חצי תמונה ועושים עליו מניפולציה בלי התראה. ופה מגיע המקום ששואל... אז למה אנחנו משתפים בכלל? כדי שמישהו אחר ייקח אחריות יחד איתנו על ההחלטות שלנו? על מנת לקבל OK לעצמך... לדעת שאתה בסדר ומקבלים אותך? שמישהו יגיד לך שאתה לא טועה כי אתה לא יודע לבד מה נכון לך? ואם נניח אנחנו אומרים לעצמנו שיש לנו את כל התשובות... ופועלים לפי השיטה הזאת של רק אני יודעת מה טוב עבורי ואני לא צריכה עצות... משהו ישתנה במערכות החברויות שלנו כי הרי חלק גדול מלהיות חבר זה לשתף ולייעץ ולהתייעץ... אז מה קורה עם החלק הזה שנעלם? מה ממלא אותו? ואם לא.. אז מה?
עצם פתיחת שרשור בנושא מפספסת את כל המטרה שעליה אני רוצה לדון, אבל מאחר ויש דברים שאני צריכה לראות גוון אחר שלהם.. אני מציפה את הנושא כדי להבין מה אני עוד לא ראיתי. יש תמיד את המקרים האלו שאתה מוצף בדעות של כל כך הרבה אנשים שאתה כבר לא מצליח לזכור מה היא דעתך, ואז מתחיל להבנות מקום שבוחן את נותני העצות, ורואים שכמו תמיד שום עיצה לא מגיעה מהמקום שלך, כל אחד עם המטען שלו, והיבלות שלו, והעבר שלו, ומגישים לך את כל המטען הענק הזה מכוסה בעיצות שאמורות להיות מאוד תורמות לך אבל המרחק בינהן לבין מה ששאלת הוא מרחק של שמיים וארץ במקרה הטוב. כל אחד שומע מה שהוא רוצה לשמוע ועונה מהמקום הזה, ויותר גרוע גם אנחנו לפעמים מציגים מהצד שלנו בצורה צבועה לחלוטין רק את המקומות שאנחנו בוחרים להראות ועושים עוול לאדם ממנו אנחנו מבקשים עצה על ידי כך שאין לו בכלל מושג שהוא יודע רק חצי תמונה ועושים עליו מניפולציה בלי התראה. ופה מגיע המקום ששואל... אז למה אנחנו משתפים בכלל? כדי שמישהו אחר ייקח אחריות יחד איתנו על ההחלטות שלנו? על מנת לקבל OK לעצמך... לדעת שאתה בסדר ומקבלים אותך? שמישהו יגיד לך שאתה לא טועה כי אתה לא יודע לבד מה נכון לך? ואם נניח אנחנו אומרים לעצמנו שיש לנו את כל התשובות... ופועלים לפי השיטה הזאת של רק אני יודעת מה טוב עבורי ואני לא צריכה עצות... משהו ישתנה במערכות החברויות שלנו כי הרי חלק גדול מלהיות חבר זה לשתף ולייעץ ולהתייעץ... אז מה קורה עם החלק הזה שנעלם? מה ממלא אותו? ואם לא.. אז מה?