פרח בר של החיים
New member
על שיש קר
אני מסתובבת במיטה, פוקחת עיניים בזהירות, ממצמצת עד שאני מתרגלת אל האור שבוקע מחרכי התריסים. אני מסתכלת מסביבי, חדר שהוא לא שלי, אבל מוכר מאד, בטוח מאד, אהוב מאד. אני מתכסה בשמיכת הפליז הכתומה וחוזרת לישון. פתאום אני מריחה את הריח שלו מתפזר בכל החדר, ריח משכר, של גוף גברי, שהרגע יצא ממקלחת, מבושם וריחני... אני מחייכת מבלי לפקוח את העיניים, וממשיכה להתכרבל בתוך השמיכה. אני מרגישה אותו מתקרב, נכנס למיטה, ומחבק אותי, כמו שאני אוהבת, בחיבוק כפית... אני עוטפת את הידיים שלו, מסניפה את הריח שלו ואת המגע שלו לתוכי, ונרדמת. עוברות דקות או שעות, אני לא יודעת. המיטה ריקה, ובין הידיים שלי שוכב דובי גדול ופרוותי, שמחמם אותי, ומזכיר לי, ונותן לי לחבק אותו. אני קמה מהמיטה, לובשת עלי חולצת טריקו גדולה, ויוצאת לחפש אותו. אני מוצאת אותו במטבח, חותך ירקות, מטגן חביתות, פורס לחם, מכין קפה כמו שהוא יודע שאני אוהבת... אני מביטה בו, ומחייכת. "אלוהים, כמה שאני אוהבת אותך", אני אומרת לו, והוא מסתובב אלי, מחייך, כמעט חותך לעצמו את האצבעות תוך כדי, מתקרב אלי, עדיין עם הסכין ביד, ואומר לי "בוקר טוב" בחיוך של לפחות מליארד דולר... אני מביטה בו, ובסכין, והוא מבין את הרמז ומניח את הסכין על השיש שמאחוריו. הוא מעביר יד על השיש הקר, ומחייך אלי. הוא לוקח את היד שלי, מעביר אותה על השיש הקר, ומחייך אלי שוב, בחיוך שרק אני מבינה את משמעות שלו. אני מתיישבת על השיש, מרגישה את הקור של השיש מציף אותי, ואת היד שלו מטפסת במעלה ירכיי. הקור של השיש מתמזג עם החום שמתפשט בי, ואני כל כך רוצה אותו עכשיו, כמו שאני, כמו שהוא, כאן ועכשיו. הוא מתקרב אלי עוד, נצמד אלי, ואני מרגישה אותו, כל כך קרוב, כל כך נחשק, מריח כל כך טוב... אני מחבקת אותו, מצמידה אותו אלי, ותוך כדי החיבוק מחדירה אותו לתוכי. הוא משכיב אותי על השיש, ונשכב מעלי, כשהוא עדיין בתוכי. השיש קצת כואב בגב שלי, אבל הקרירות הזאת נעימה לי, והמגע שלו, החם, הרך, העדין, המתוק, אפילו עוד יותר נעים לי. אנחנו מתפתלים על השיש, זעים ונעים, מתנשמים בכבדות ובמהירות, הזיעה שלנו מתמזגת זו בזו, וההרגשה כל כך טובה. הוא עוצר, מביט בי, ואני מהנהנת. הוא זע בתוכי עוד פעמיים לפני שאנחנו גומרים, שנינו, בצעקה קלושה ובאנחה גדולה. הוא עדיין שוכב מעלי, מחבק אותי חזק חזק, מסובב את גבי אליו, ומחבק אותי בחיבוק שאני אוהבת, בחיבוק כפית. אני מחייכת, עוצמת עיניים, ולוחשת לו "אני אוהבת אותך". "אלוהים, כמה שאני אוהב אותך" הוא עונה לי. עוברות עוד כמה דקות, ואז הוא שואל "אז, את רעבה?" "רעבה אליך", אני עונה לו, ומושכת אותו אל השטיח שמתחתינו...
אני מסתובבת במיטה, פוקחת עיניים בזהירות, ממצמצת עד שאני מתרגלת אל האור שבוקע מחרכי התריסים. אני מסתכלת מסביבי, חדר שהוא לא שלי, אבל מוכר מאד, בטוח מאד, אהוב מאד. אני מתכסה בשמיכת הפליז הכתומה וחוזרת לישון. פתאום אני מריחה את הריח שלו מתפזר בכל החדר, ריח משכר, של גוף גברי, שהרגע יצא ממקלחת, מבושם וריחני... אני מחייכת מבלי לפקוח את העיניים, וממשיכה להתכרבל בתוך השמיכה. אני מרגישה אותו מתקרב, נכנס למיטה, ומחבק אותי, כמו שאני אוהבת, בחיבוק כפית... אני עוטפת את הידיים שלו, מסניפה את הריח שלו ואת המגע שלו לתוכי, ונרדמת. עוברות דקות או שעות, אני לא יודעת. המיטה ריקה, ובין הידיים שלי שוכב דובי גדול ופרוותי, שמחמם אותי, ומזכיר לי, ונותן לי לחבק אותו. אני קמה מהמיטה, לובשת עלי חולצת טריקו גדולה, ויוצאת לחפש אותו. אני מוצאת אותו במטבח, חותך ירקות, מטגן חביתות, פורס לחם, מכין קפה כמו שהוא יודע שאני אוהבת... אני מביטה בו, ומחייכת. "אלוהים, כמה שאני אוהבת אותך", אני אומרת לו, והוא מסתובב אלי, מחייך, כמעט חותך לעצמו את האצבעות תוך כדי, מתקרב אלי, עדיין עם הסכין ביד, ואומר לי "בוקר טוב" בחיוך של לפחות מליארד דולר... אני מביטה בו, ובסכין, והוא מבין את הרמז ומניח את הסכין על השיש שמאחוריו. הוא מעביר יד על השיש הקר, ומחייך אלי. הוא לוקח את היד שלי, מעביר אותה על השיש הקר, ומחייך אלי שוב, בחיוך שרק אני מבינה את משמעות שלו. אני מתיישבת על השיש, מרגישה את הקור של השיש מציף אותי, ואת היד שלו מטפסת במעלה ירכיי. הקור של השיש מתמזג עם החום שמתפשט בי, ואני כל כך רוצה אותו עכשיו, כמו שאני, כמו שהוא, כאן ועכשיו. הוא מתקרב אלי עוד, נצמד אלי, ואני מרגישה אותו, כל כך קרוב, כל כך נחשק, מריח כל כך טוב... אני מחבקת אותו, מצמידה אותו אלי, ותוך כדי החיבוק מחדירה אותו לתוכי. הוא משכיב אותי על השיש, ונשכב מעלי, כשהוא עדיין בתוכי. השיש קצת כואב בגב שלי, אבל הקרירות הזאת נעימה לי, והמגע שלו, החם, הרך, העדין, המתוק, אפילו עוד יותר נעים לי. אנחנו מתפתלים על השיש, זעים ונעים, מתנשמים בכבדות ובמהירות, הזיעה שלנו מתמזגת זו בזו, וההרגשה כל כך טובה. הוא עוצר, מביט בי, ואני מהנהנת. הוא זע בתוכי עוד פעמיים לפני שאנחנו גומרים, שנינו, בצעקה קלושה ובאנחה גדולה. הוא עדיין שוכב מעלי, מחבק אותי חזק חזק, מסובב את גבי אליו, ומחבק אותי בחיבוק שאני אוהבת, בחיבוק כפית. אני מחייכת, עוצמת עיניים, ולוחשת לו "אני אוהבת אותך". "אלוהים, כמה שאני אוהב אותך" הוא עונה לי. עוברות עוד כמה דקות, ואז הוא שואל "אז, את רעבה?" "רעבה אליך", אני עונה לו, ומושכת אותו אל השטיח שמתחתינו...
