על שיפוט עצמי

[orli997]

על שיפוט עצמי

האנרגיה חזקה זהו זמן בו אנו צועדים קדימה.. כולנו מרגישים תחושות חדשות עוצמות חדשות נכנסות פחדים ודאגות, רגשות נמוכים עולים ושוטפים את ההכרה עולים - בכדי להתנקות.. ולהשתחרר... תדר גבוה מתמיר תדרים נמוכים יותר! ביום יום זה מגיע כהפתעה רגע אחד זו התחושה העילאית של עוצמה.. ובמשנהו.. הפחד שמתגנב במסווה של רגשות נמוכים.. מבחן הפחד מול האמונה מתחזק הבחירה שלנו הופכת להיות מיידית יותר ויותר חדה יותר ויותר! לשמור על אנרגיה גבוהה או להיכנע לפחד ולרגשות הנמוכים? צעד חשוב בתפיסה הוא לחוות מבלי לשפוט! כיוון שאנו ברי ביקורת ואנו מודעים, משווים ושופטים כל הזמן! אנו נכנסים למצוקות שנובעות מעצם המודעות שלנו למצב שאותו אנו חווים. ההבנה שאנחנו ב'קטע'! ההכרה השקרית שעולה ומביאה עמה את המחשבות שכביכול.. אין מוצא מן המעגל בו אנו נמצאים, ההבנה הזו כמו אומרת: "אני מבין מה קורה לי אני לא אוהב את התחושה אך אין ביכולתי לעשות דבר" המהלך המחשבתי הזה מביא לשיפוט עצמי מתסכל ומבלבל.. המפתח הוא.... לא לשפוט את עצמנו על כך שאנו שופטים!! חוו את שאתם חווים רשמו, זכרו, שחררו, ספרו, שתפו - עשו נקיון וסדר בדברים, היו מודעים לכך. הביטו לפחד עמוק עמוק בעיניים תוך קבלה מלאה לרגש/למצב שהוא מביא עימו, אל תפחדו לפחד! כל רגש נמוך מקורו בפחד, פחד שמגיע כרגש נמוך ומעיק, הוא בא במטרה להפחיד.. זו ההזדמנות שלנו להתנקות ממנו! זכרו – זה רק פחד פחד שהוא מחשבה ןמחשבה – תמיד אפשר לשנות! שאלו את עצמכם: מה הכי גרוע שיכול להיות? האם זה באמת כל כך מפחיד? האם אני מוכנ/ה לשחרר את הרגש הזה עכשיו.. ולתמיד? אפשרו להרגשה להיות אפשרו למחשבה להתקיים אפשרו לה גם להשתחרר! אל תשפטו את עצמכם על כך שאתם שופטים את עצמכם!! שמרו על תדר של אהבה, אומץ, אמונה - והתדר ישמור עליכם. שולח אור לכולכם.. באהבה ובהערכה רבה על העבודה האמיצה שאתם עושים עופר נאור

 

[גילי פרי]

אור-לי../images/Emo24.gif

אני פשוט אוהבת אותך

 

[orli997]

בואי נפתח פורום רק לשנינו../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

או שבעצם כבר יש כזה חחחחחחח

 

[גילי פרי]

מזל שיש פה עוד כמה חבר'ה..

אחרת זה היה נראה כל כך כחול פה

צוחקתתתתת

 

[20דודי]

דברים מדהימים

אני מקווה שגם שארגיש למטה אזכור את מה שרשמת כאן! תודה

 

[אייל19800]

יפה (לא לשפוט)

באמת יפה לקרוא את ההודעה הזאת. השיטה שאני לומד בה הינה שיטה של מודעות, ומה שנכתב פה על לא לשפוט את עצמנו, הוא בעצם אחד התנאים הבסיסיים ביותר למודעות עצמית. מכיוון שאין לנו אפשרות אמיתית ללמוד את עצמנו כאשר אנו שופטים, אז למעשה אומרים בתורה שלנו, שמהרגע שנכנס שיפוט, כבר אין ראיה אמיתית - כמובן, ללא ראיה נכונה של המצב שלנו אי-אפשר ללמוד כלום, אפשר רק להמשיך את הדפוסים הרגשיים והמחשבתיים שהכניסו אותנו לשליליות מלכתחילה. אז ישנו תרגול מאוד מאוד מעניין, אבל גם מאוד קשה, שהוא התירגול של להסתכל על עצמך ללא כל שיפוט. שיפוט הוא פשוט ראיה של דברים או נתונים מסויימים עם האשמה, כאשר האמת היא שכל המציאות מסביבנו פשוט קיימת כפי שהיא קיימת בגלל סיבות כאלו ואחרות. ובאותה המידה שאני שופט אחרים, אני שופט גם את עצמי, למעשה, הרבה מהשיפוט שלי של האנשים מסביבי הוא שיפוט בעצם של עצמי. אז תירגול מאוד חשוב ובסיסי בעבודה ההתפתחותית שלנו הוא קודם כל ללמוד להסתכל על עצמך בצורה אובייקטיבית. החולשות, הנקודות החזקות, היכולות והאיכויות של כל אדם, יכולות להלמד בצורה הזאת, אבל זה באמת קשה מכיוון שאנחנו כל-כך רגילים להזדהות עם עצמנו. למעשה, מה שאנחנו, לא רק שלא ידוע לנו באמת - למשל היכולות האמיתיות שלנו לרוב יש כאלה שאנחנו חושבים שאנחנו יותר טובים בהם, בעוד שלמעשה אנחנו לא במידה הזו, ויש יכולות שלהיפך, אנחנו חושבים שאנחנו חלשים בהן, ובעצם הן חזקות אצלנו יותר מהרעיון שיש לנו כלפי עצמנו. אז התירגול הראשוני הוא פשוט ללמוד, לתרגל ראיה אובייקטיבית על עצמך. אפילו אפשר לומר שבהתחלה זה לא ממש חשוב כל הנתונים שאנו אוספים, למרות שיש להם חשיבות ללא ספק, אלא ללמוד להסתכל על עצמנו בצורה אובייקטיבית, לתרגל את הראיה הזאת עצמה. כאשר מתרגלים את הראיה הזו פתאום קורה שינוי מאוד מעניין בחייו של האדם, הוא פתאום הרבה יותר חופשי בחייו, פחות דברים מגבילים אותו, והרעיון שהיה לו לגבי עצמו משתנה.

 

[orli997]

היי דודי../images/Emo140.gif

אחד הדברים שגורמים לי להעלות מדי פעם נושאים כאילה זה שכשאנו למטה אנו שוכחים לפעמים מה שאנו מטיפים לאחרים, ומידי פעם תיזכורת מנערת את קורי העכביש, כי זה אמיתות שכולנו יודעים אותן , אני בטוחה שאם חבר טוב שלך יקלע למצב כזה תדע מה לומר לו, אולם אם אתה ניקלע לשם אתה זקוק לפעמים שמישהו יזכיר לך, כי "ואהבת לרעך כמוך" מדבר בדיוק על זה לדעתי אז אנו כאן גם כדי ליזכור והזכיר את טובתינו אנו ואת הדברים הקטנים שמורידים אותנו מטה, בהצלחה לנו ושרק ניתפתח ונעצים באהבה אור-לי

 

[hilabarak]

נראה לי שהדיון מוביל לבריחה מהמציאות

מרגע שהחלטנו שפחד הוא רגש נמוך (לא צריך לפחד לפחוד, אבל הוא עדיין רגש נמוך), אנחנו מתחילים במסע להורדת פחדים. אולי יגידו לי "זה לא נאמר בשום אופן". אבל לשם זה מוביל. זה בערך כמו להגיד שחתול הוא חיה נחותה, ולהגיד אחרי זה שלא התכוונו בעצם שאנשים יפסיקו לקחת חתולים הביתה. כל אדם בר דעת שמאמין שחתול הוא חיה נחותה, לא ייקח אותה לביתו. כל אדם בר שמאמין שפחד הוא רגש נחות, ירצה במוקדם או במאוחר בתהליך כזה או אחר ל'העיף' אותו מעולמו הרגשי. ואדם ללא פחד, הוא אדם שאיבד קשר עם המציאות. לגביי השיפוטיות זה אותו הדבר. שיפוטיות היא חלק מהחיים, אם צרחתי על הילדה שלי בת ה3, זכותי וחובתי לשפוט את עצמי ולבחון האם עשיתי נכון, האם לא היתה דרך אחרת.אין זה אומר שעליי לרצוח עצמי, בגלל שצעקתי עליה, אבל בהחלט אני יכול לנזוף בעצמי ולא יקרה שום דבר. ושוב, ברגע שהשיפוט מוגדר כפעילות מיותרת (מותר לעשות, אבל היא מיותרת) זה בדיוק כמו להגיד שחתול הוא חיה מיותרת, אבל מותר להכניס אלינו הביתה. די ברור שאדם שמאמין שחתול הוא חיה מיותרת, לא ייקח אותו לביתו. ואותו כנ"ל לגביי השיפוט, אדם שמאמין ששיפוט הוא מיותר, בסוף יאבד את יכולת השיפוט - בעיני שוב אובדן קשר עם המציאות. (דרך אין לי שום דבר נגד חתולים, פשוט היום היה דיון ברדיו בגין תערוכת חתולים, ועלו לשידור אוהבי חתולים ומתנגדי חתולים - ושאבתי משם את הרעיון).

 

[orli997]

כן בהחלט בריחה מהמציאות

המציאות היא שאם אני חשה פחד סימן שיש מה שמאותת לי להיזהר , על פי הבנתי פחד מופיע לפני פריצת דרך , לפני מחסום אנרגטי או רגשי שהצבנו לעצמינו כאיתות או איום על פירוק אותה הגנה או מחסום, ולפי דעתי מחסום או הגנה הוא דרך טיפול לא יעל בבעיות כך שבהחלט אפשר להגדירו כנמוך אם מדברים על מודעות עצמית כי זו לא דרך שמשרתת את רמת המודעות שאני מכוון אליה, לגבי שיפוט עצמי, אתה מבין שמדובר בשיפוט לעומת התבוננות והכרה, צעקתי על הילדה למה? זו בחינה חקר התנהגות לא שיפוט, בשפיטה התוצאה היא הענשה יש הבדל, אז אני אנזוף בעצמי, טוב אתה מקל ראש, ואם הילדה התעלפה גם תנזוף בעצמיך? או תעניש את עצמיך בחומרה רבה יותר? בשפיטה תמיד יש אלמנט הענשה וזה לא נכון.

 

[orli997]

הנה עוד קטע משלים

לצאת ממעגל האשמה / עופר נאור א ש ם – מ ש א – א מ ש (בא מהעבר) האשמה היא אחת ממכלול הרגשות, אולי הרגש החזק והבסיסי ביותר בו משתמש האגו שלנו בכדי ליצור הפרדה בינינו לבין החלק האלוהי שבנו. את האשמה אנו לא מגלים מהר כל כך, זהו רגש מאוד חמקני, היא מתחבאת במסווה של כעס, שיפוט, בושה, או אחר, כשלמעשה מה שמסתתר עמוק בפנים זו האשמה, אשמה מעצם קיומנו. כבר כשנולדנו, נחשפנו למעגל האשמה. המחשבה הראשונה שלנו (אותה כמובן איננו זוכרים) הייתה ש"הכאבנו לאמנו בכדי לבוא לעולם". בהמשך חווינו חוויות מחזקות שהגבירו את תחושות האשמה, משפטים כמו " זה לא בשבילכם זה לאורחים", "רציתי בת וקיבלתי בן", "מה יגידו השכנים", ל"למה אתה לא יכול להיות כמו...", "ויתרתי, סבלתי, עשיתי בשבילך... ואתה..." ועוד ועוד. מכאן באה האשמה, וכשיש אשמה אז צריך לבוא עונש. אנו אשמים >אז> אנו שופטים >אז> אנו מענישים. מתוך חוסר מודעות לקחנו על עצמנו את כל הסמכויות ב"מעגל הצדק", אנו המאשימים, אנו השופטים, אנו המענישים - ואנו עושים זאת בצורה "יצירתית ונפלאה", כי הרי אנו יצירתיים ונפלאים בבסיסנו. אנו כל כך יצירתיים בעונשים שאנו מענישים את עצמנו ובאופן שאנו עושים זאת, עד כי במרבית הפעמים שאנו עושים זאת, אנו בכלל לא מודעים לכך: לא מודעים לאשמה. לא מודעים לשיפוט. לא מודעים לכך שהתוצאות הן למעשה עונשים שגזרנו על עצמנו. האשמה שלנו עזרה לנו ליצור אמונות שקריות, אמונה ש"לא מגיע לנו לקבל ולהצליח בכל תחומי החיים", אמונה ש"אחרי משהו טוב מגיע משהו רע", אמונה ש"אחרי הצלחה מגיע כישלון" וכו'. לכן, אנו נשאף תמיד "לאזן" את המצב, למשל: אם הרווחנו הרבה כסף – ניצור בעיית בריאות. אם קיבלנו עבודה אידיאלית – ניצור בעיה בזוגיות. התת מודע שלנו משדר לנו ש"לא מגיע לנו", אנו יוצרים עונש מתאים לאיזון ואז "זה בסדר". מתוך האשמה למדנו להתכחש לאינטואיציה שלנו, לעשות דברים על מנת לרצות אחרים, בכדי שיאהבו אותנו. יצרנו התנגדויות וכעסים, האשמנו אחרים שהביאו אותנו לידי כך.. ותוך כדי - הרחבנו את מעגל האשמה, יצרנו עוד ועוד חסימות בתת המודע שלנו, חסימות שמקורם באשמה. ישנם סוגי אשמה שונים כמו אשמה חברתית ("יש כל כך הרבה ילדים רעבים ואתה זורק אוכל"), או אשמה דתית ("בגלל שאתם לא שומרים שבת אז..."), או אשמה לאומית ("היהודים צלבו את ישו") ועוד ועוד. האשמה היא זו שמביאה אנשים לחשוב ש"זה רע להצליח בחיים", ש"ככל שלי יהיה יותר כך לאחרים יהיה פחות", ש"זה לא צודק". השיפוטים באים מאשמה, כל מה ש"לא בסדר" בא תמיד מאשמה. האשמה אינה רלוונטית לחיינו – היא אינה משרתת אותנו.

 

[רבקית2]

לא הבנתי כלום../images/Emo10.gif

ואולי גם בגלל שכל 4 שורות את קופצת לשלורה חדשה

וקצת ברצינות אשמח להסבר בגוף הסרט

תודה

 

[orli997]

רבקית היי ברוכה הבאה פה../images/Emo140.gif

כמו שבטח שמת לב הקטע לא שלי העתקתי, הקטע מדבר על מצב של רגע לפני שינוי והתמרה אנרגטי, ומתאר את התהליך בעצם ואת העובדה של השיפוט שלנו המפיל אותנו מפחד לשפוט, שזה בעצם כמו פחד מהפחד בעצם ולא ממשהו, אז אני שמחה שבאת והשארי מעט וחוי דעה בכיף , שאלי התפלמסי מה שבא לך באהבה אור-לי

 

[רבקית2]

אצטרף אליכם בשמחה../images/Emo13.gif../images/Emo13.gif../images/Emo13.gif

ותודה על קבלת הפנים החמה

 

[orli997]

../images/Emo24.gifאחלה, יאללה לשרשר../images/Emo140.gif