על רצון. מה משפיע עליו?

[WhiteBear]

על רצון. מה משפיע עליו?

(יש לי רצון?) מה לדעתכם משפיע על הרצון שלנו לעשות משהו

מה משפיע עלינו להחליט לעסוק באומנויות לחימה. ומה משפיע עלינו להתמיד בהם שבוע שבוע, יום יום ? אנחנו נהנים מזה, אבל ממש לא תמיד. היו לי תקופות ארוכות שממש לא נהנתי, ועדיין המשכתי הלאה. מה איתכם? כשאני שוכב בלילה וחושב, אני מקבל רצון עז לסדר את כל מה שאני צריך לסדר. אני יודע עם מי לדבר בבוקר, ואיזה שיעורי בית לעשות, ואיזה ספרים לקרוא. אבל איכשהו, בבוקר, אני בד"כ שוכח את כל זה. ומה שמשפיע עלי לעשות דברים משתנה לחלוטין. משהו פה מזדהה עם זה

איך אתם מתמודדים ? אני מעלה את השאלות האלה מכיוון שעכשיו יש שביתות באוניברסיטת תל אביב. ואני מוצא את עצמי יושב בבית, חסר כל עניין בלפתוח ספר לימוד או לסדר את החדר. ואני שואל את עצמי למה. כי הרי אין לי הרבה זמן ללמוד, אז מה יכול להשפיע עלי לא לפעול כפי שהמחשבה ההגיונית שלי מורה לי. אתם מוזמנים לתת דיאגנוזה כאוות נפשכם, אבל מטרתי היא לפתוח דיון ולא להושיב אותי על ספת הפסכיאטר, אז אנא קחו לתשומת ליבכם

. טל.

 

[Yin]

תגמול

אנחנו רוצים לעשות משהו שבסוםו יש תגמול. לכל אינדוידואל נקודת השקפה משלו, האחד יראה בהשקעה רבה בלימודים אקדמיים דרך שבסופה תגמול, אחר חושב שהשקעה פחותה תביע לתגמול דומה ולכן מוכן להשקיע פחות. ויש כאלו שהתגמול מחכה להם בסוף של דרך שאינה כוללת ביקור באוניברסיטה. כנ"ל לגבי נושאים אחרים. חוצמיזה שלא צריך לשכוח את יצר העצלנות המפותח ברובינו. לעוסקים, באופן רציני, באומנויות לחימה ברור מהו התגמול המחכה אחרי כל אימון וגם ברור הנזק שנגרם מחוסר אימון ולכן יש יותר רצון ופחות עצלנות. לא צריך להיות קשר בין מידת ההנאה הרגעית, לתגמול בסופו של המסלול.

 

[WhiteBear]

איך זה ברור להם ? ../images/Emo10.gif

 

[Yin]

אם אתה מתכוון לתגמול מהאימונים

אזי ההרגשה ברורה לי ולאחרים שאני מכיר, הן ישירות אחרי האימון והן באיזון של הגוף והנפש בטווח היותר ארוך. למה לא ברור לך, אתה לא מתאמן כל יום?

 

[WhiteBear]

נו נו, אני לא מספר על "חבר שלי"...

איכשהו, נידמה פה לאנשים שיש לי תלונות על האימון היומי שלי. אין לי

. אני מרוצה מהטאי צ´י שלי. ולמרות שהתגובות של אנשים פה יהיו זכורות לעיון מחודש בפעם הבאה שתהיה לי בעיה באימון...לא על זה אני מדבר. אני דיברתי על איך להתמודד עם המטלות הלימודיות האקדמיות שלי. ואני מנסה לחשוב איך לקחת הסקת מסקנות של ניתוח השיטה של לימוד שיטת הלחימה (טאי צ´י, במקרה שלי) ולהטיל ממנה, אולי, במטרה לשנות את הצורה שבה אני לומד באוניברסיטה. אז אני אחזור על השאלה שלי שוב: איך אני דואג להתמודד עם חוסר הנכונות שלי ללמוד חומר אוניברסיטאי. איזה הקבלות שוני ודמיון אפשר לתת בין זה לבין לימודי אומנויות הלחימה שלכם

אני שואל פה אותכם בגלל שיש פה אוסף של אמני לחימה שבאמת משקיעים את עצמם בעיסוק. ואני רוצה לשמוע איך אתם תופסים את הבחירה הזאת שלכם. ואולי ללמוד ממנה משהו על עצמי בתחומים (דומים וגם) אחרים בחיי. בברכה, ותקווה לתשובות א ר ו כ ו ת, טל.

 

[דלית - delete]

אולי למ"ש, אבל בתחום האקדמי

עוזר לפעמים ללמוד בקבוצה. כמו כן, מצא את התרומה מהלימוד לעצמך - מדוע אתה לומד את התחום אותו אתה לומד? אם בחרת מקצוע שמעניין אותך, אז רוב הקורסים אמורים למשוך אותך מעצם התכנים בהם מדובר. את קורסי החובה הלא מעניינים צריך פשוט לעבור. לשבת על התחת וללמוד, אין מתכון פלאי. אם אתה לומד מסיבה אחרת (כלומר המקצוע אותו אתה לומד אינו מעניין אותך כלל) אולי כדאי לשקול החלפת מקצוע. גם אם תסיים את התואר בהצלחה אתה עלול להתקע בעיסוק שיהיה עונש עבורך למשך 30 השנים הבאות.

 

[Yin]

על זה בדיוק אני מדבר

אתה מרגיש מרוצה מהתגמול לו אתה זוכה בטאי צ´י. אני לא יודע מהו ממוצע ציונך ולהיכן אתה מבקש להתקדם. אשאל שאלה או שתיים: האם חשוב לך ממוצע הציונים? האם משנה לך לקבל בקורס 70 או 90? אם תשובותיך הן לא, אזי אתה מוכן להשקיע רק ל 70, ולא ללמוד עוד ולנסות לכוון ל 90. ולכן אין לך רצון ללמוד. אם חשוב לך הממוצע, הרצון מגיע.

 

[ארנבים]

הקבלות בין אומנויות לחימה לשאר

צהריים טובים. לפי מה שראיתי עד עכשיו בחיי הקצרים, הרבה פעמים אתה לומד מערך מושגי ממסגרת שאתה נמצא בה ואז מצליח להחיל את המערך המושגי הזה על כמעט כל נושא שאתה מתנסה בו בחיי היום-יום. יצא לי לעשת השוואה מעניינת של הנושא הזה ששירתתי בצבא ובאותו זמן גם התאמנתי באינטנסיביות יחסית, וראיתי שאפשר, נניח, להקביל את השירות הצבאי למדרגיות בשאולין: רק הנזירים שסיימו את לימודיהם ונשארו ללמוד עוד (=> החיילים שסיימו מסלול ויצאו לפיקוד) לומדים את השיטות המתקדמות (=> מתקדמים ברמת הרובאי שלהם). הקבלה פשטנית, אבל דוגמא טובה לאפשרות הקבלה של מערכות מושגיות מקבילות, ועד כאן ההקדמה. לעניין מה ששאלת: אומנות לחימה והאימון בה, כמו דברים רבים אחרים, מורכב מנושאים רבים. כאשר אני לומד, לשיטתי, גמל שלמה דרומי, אני לא לומד רק פורומים או תרגילי זוגות, אני גם עושה כושר מתפרץ וסיבולת לב ריאה כדי לעמוד בכושר לתחרויות ולקרב אינטנסיבי, אני עושה תרגילי כוח ועובד עם שק, מבצע תרגול "Iron Palm" וכן הלאה וכן הלאה. לצורך העניין, את לב השיטה, את הקאטות והתרגילים הזוגיים, אני מבצע כל יום בערך שלוש שעות ביום, לפני האימונים ההקפיים. למדתי כי גם כאשר לפני שאני מבצע את האימון אין לי "חשק" להתחיל עכשיו לעבוד אלא אני מעדיף לנוח או לעשות משהו אחר, ההרגל שלי להתאמן והאהבה שלי לאימון מושכים אותי להתמשיך אחרי שעשיתי את התנועה הראשונה. טוב, אז רק בקאטה הזו, אז רק השלב הזה, טוב, נו, נעשה את כל הצד הטכני שאני מכיר, וכן הלאה. על סמך מה אני ממשיך ומתאמן? ראשית, הרגל. כך שאם עדיין הלימודים לא הפכו לך להרגל מספק, אתה עדיין בבעייה. שאל את עצמך האם אתה לומד משהו שאתה אוהב. שנית, הרגשת מסוגלות. שנאתי לרוץ עד שהצבא הכריח אותי, ומרגע שיכולתי לרוץ קילומטרים אני כבר אוהב את זה יותר. אני אוהב להרגיש ש"יש לי את זה", שיש לי יכולת להשתמש בצ´י, שאני יודע איפה לשים את הרגל במהלך הנכון כדי להפיק את התפקוד האופטימלי. בהקבלה, אם אתה לא שוחה בחומר והוא מהווה לך קושי, מן הסתם אתה פחות תרצה לגשת אליו (מבחינה זו). שלישית, הרצון להשתפר. אם אתרגל את הקאטה המרכזית יום-יום לפחות פעמיים ביון, אחרי שבוע אצליח לשפר פרט קטן בקאטה. פרט קטן, כמו איפה נמצא המרפק שלי בתנועה השלישית. אבל הרגשת השיפור מביאה לקתרזיס ברמה כזו שאני רוצה לחזור על זה! ולכן, אם אתה מתעניין במה שאתה עושה בחיים ובכלל, אם הלימודים מעניינים אותך ואתה רוצה להבין יותר ולהתקדם, יש לך עוד גורם מוטיבציה. רביעית ואחרונה (מבטיח): תועלת. למרות שאני שונא להכיר במניעים תועלתנים בפעולות שלי, אם אני נתקע בפעולות ה"הקפיות" לעיקר האימון (כושר, כוח וכו´) אני פשוט מזכיר לעצמי את התועלת שעולה מהאימון שלי, וזה הדבר היחיד שעוזר לי. ככה אני מקווה לצלוח קורסים במתימטיקה באוניברסיטה . אהמ. עוד משהו?

 

[WhiteBear]

תשובה נהדרת ../images/Emo45.gif - תימצות ושאלה

אני אקדים ואומר, זה כיוון השיחה שרציתי כשפתחתי את העץ

אם אני אתמצת כמה רעיונות... אתה מצליח לשמור על עקביות וסדירות בתירגול שלך כי: 1) אתה הכתבת לעצמך הרגל בתוך החיים, לפנות מקום בסדר יום שלך לעיסוק הנ"ל. 2) יש לך כבוד (הייתי מגזים ואומר קדושה), שאם התחלת סקציית אימון אתה רוצה לעשות אותה כמו שלדעתך "ראוי" לעשות אותה. 3) אתה מפיק הנאה מהפגנת היכולת שפיתחת בענף הזה. ובכך, יש לך מוטיבציה להמשיך בעשייה, כי אתה נהנה לעשות דבר שאתה עושה טוב. (יש פה אלמנט מעניין של אגו, לא?) 4) יש לך אמונה במגמת השיפור שהאימונים שאתה מבצע מספקים לך. דבר שמתחזק כל פעם שאתה מבחין במגמת שיפור או חש...(מספר 5) 5) קטרזיס של הבנת דבר מה חדש. ההנאה מלגלות שאתה מבין משהו שלא הבנת קודם. 6) שיקול כדאיות קר. שלפיו אתה מצליח לחשב מנטלית (לא תחושתית, שאלו נסקרו בסעיפים הקודמים) שהעיסוק שלך עתיד להניב לך פירות בשלל תחומים. בתוך זה נכנס גם לראות אנשים שלא עוסקים, ולהעדיף לא להגיע למצב הגופני שלהם. וואו, ההודעה שלך נתנה לי רעיונות והשראה להצליח לבטא את מה שעכשיו כתבתי. אז עשיו אני יכול לבטא את הקושי שאני חש בדיוק מחודש. אין לי בעיה עם הטאי צ´י שלי. אני מקבל את כל הסיפוקים שתוארו. יש לי אמונה חזקה מאד באפקטיביות האימון של השיטה שאני מתרגל ולומד. וברור לי שללא התרגול שאני מצבע, אני הגיע למצב גופני מאד כואב ולקוי. (כמו שלל החברים שלי שלא מתרגלים טאי צ´י). אבל בתחום האקדמי, יש לי את הבעיות הבאות: אני לא נמצא בשיגרת לימוד יומיומית. אני לא בניתי שיגרת "אימון" של האופן שבו אני מנהל את הלימוד שלי. אני חש סיפוק של ידיעה, הבנה והכרת דברים חדשים. אבל, בתחום השיקול הקר, אני מפחד שאני מפספס לעשות משהו יותר טוב. אז בתחום של אומנויות לחימה, פשוט אין לי את הפחד הזה. אולי זה בגלל שאני מספיק בוטח בהבנתי בתחום על מנת לסמוך על שיקול הדעת שלי ש-" What i have is as good as it gets !!I" אבל כנראה באוניברסיטה אני קצת מפחד שללמוד מדעי המחשב בעצם עלול להתגלות כבזבוז זמן... בקיצור, אני חושב שכל אחד מהדברים שתיארתי אני יוכל למצוא דרך לשכלל. ואם עדיין יש לכם הערות רעיונות או תגובות למה שכתבתי (בעיקר לך ארנבות), אני מאד אשמח לשמוע

טל

.

 

[אבשלום כן מהבית]

בוא נבודד את השאלה

בסופו של דבר תואר הוא דרך של הכשרת מקצועית (הוא גם לפעמים משהו אחר אבל לא בזה כפי שברור משאלתך אתה עוסק. האם אתה מרגיש שההכשרה המיקצועית הזאת כדאית עבורך? מבחינת שיקולים קרים אין לך דרך לדעת מה יהיה עוד שנתיים בתחום השוק שלך אחרי שתסיים ללמוד אף כי סביר להניח שהוא לא יחזור למצב בו הוא היה לפני כמה שנים האם זה הדבר היחיד שמניע את הפחד שלך או ששיש סיבות נוספות? האם השיקול הכספי היה היחיד שהניע אותך ללמוד מדעי המחשב או שהיו גם שיקולים אחרים? יש לי מה לומר אחרי שארראה את התשובה שלך

 

[WhiteBear]

תודה על התגובה - ותשובה

אני לומד מדעי המחשב ומדעי הרוח. מדעי הרוח הוא תחום שמעשיר אותי. הוא יתרום לי כבן אדם מפותח שמציג חזות, ומבחינת קרירה יכול לסייע רק בהוראה או עתיד אקדמי. אבל הלימודים הללו ממש מעניינים, אז אני לא מרגיש פה שום בעיות. בהקשר ללימודי המחשבים שלי. אני מפחד שהתחום יאבד מחוזקו מבחינת קריירה, אבל זה עוד בתחום הפחות מדאיג (כי תמיד יצטרכו מתכנתים), אבל אתה מוזמן להגיב... בלי קשר, אני דואג שהאקדמיה לא תכשיר אותי מספיק. ויותר מזה, שאני לא בנוי לזה. שייתכן ותעסוקה כאיש מחשבים לא תספק את הצרכים שלי מקריירה מקצועית. מכיוון שאני רואה אנשים עניים סביבי, סביר שלא בזה מדובר. אבל הכי מפחיד אותי להשקיע בתחום ולהרגיש שהוא עקר ויבש. וחסר אפשרויות תעסוקה בשבילי. בנוסף, מבחינה אקדמית, אני מרגיש שאין לי הרבה חופש בחירה ללמוד תחומים שמעניינים אותי בתוך העולם של מחשבים. (כי המסלול של דו חוגי הוא מאד קבוע מראש) הייתרונות של התואר הם גם בהמשך לתואר שני. בסיוע בקבלת עבודה. בהכשרה מקצועית חלקית. אבל יהיה בתהליך הרבה שטויות (כמו ללמוד את סקים בשביל הקורס הבא שאני לוקח). אני מניח שאין לי הרבה אלטרנטיבות עדיפות. ואולי צריך להגיע להשלמה ולוותר, אבל זה תחום שהייתי מעדיף להרגיש שלם בו. נו, אז מה דעתך ?

 

[אבשלום כן מהבית]

רגע לא הבנתי את

"שייתכן ותעסוקה כאיש מחשבים לא תספק את הצרכים שלי מקריירה מקצועית. מכיוון שאני רואה אנשים עניים סביבי, סביר שלא בזה מדובר" למה התכוונת שהצרכים שלך מקריירה מקצועית הם הרבה כסף? אם הבנתי נכון אז אני לא בטוח שאכן אתה בכיוון הנכון כי לדעתי קריירה מקצועית לטווח ארוך יכולה לנבוע "מאני רוצה הרבה כסף" דמיין את הסיטאוציה הבאה אתה עובד לפחות 9 שעות ביום חמישה ימים בשבוע למשך חלק ניכר מהחיים שלך, יש לחצים בתפקיד יש דרישות שלפעמים מתאימות ולפעמים לא, ועוד אלף ואחד דברים שנכללים בעבודה שבסופו של דבר נכללים לכדי דבר אחד. ברוב העבודות אתה נימצא חלק גדול מהיום בעבודה מסויימת האם לדעתך אתה יכול להתפתח (גם מבחינת קריירה וכסף ) במשהו שאתה לא אוהב לעשות? זוהי שאלת מפתח, אחרי שתענה עליה ניתן לעבור על שאר החלקים של ששאלת

 

[ארנבים]

לעניות דעתי

התשובה נמצאת, בעצם, בגוף השאלה: פירטת ותמצת את ההודעה שלי לשישה סעיפים. נקרא להם, קריטריונים להשתתפות בתהליך בחיי היום יום (או הקטגוריות של ביקורת ההשקעה הטהורה, אה-לה-קאנט ). כרגע אתה בוחן את עצמך בקריטריונים להשתתפות בתהליך: מה אני רוצה, מה אני מחפש, מה זה נותן לי. יש פה, בלי ספק, סוג של שיקול תועלתי בין היתר, כי הלימודים מוכוונים לאנשהו. יכול להיות שאתה לא לומד את הדבר הנכון והטוב לך. האם מדעי המחשב הוא דבר שאתה מתעניין בו ורוצה אותו או שמא משהו שאתה חושב שייבנה לך עתיד? לשמחתנו, אנחנו עדיין לא בגיל שבו התשובה לדיסוננס קוגניטיבי תהיה אוטומטית הדחקה של אחד הערכים המקשים עלינו: לפעמים אנחנו מסוגלים לצאת מהמקום בו אנחנו נמצאים בעצם בשבירת המסגרת. אולי אתה צריך להחליף נושא לימוד? ולשאלה אחרת, אולי מישהו אחר צריך להחליף את הסגנון שלו כי הוא לא מקבל ממנו את מה שהוא רוצה? אם כבר השקענו ובנינו, מבחינתנו, את "ביקורת ההשקעה הטהורה" הזו, או מכלול הסיבות שיגרמו לנו להשתתף בתהליך מסוים, מדוע לא נכליל אותן על החיים שלנו בכל תחום בו מתנהל תהליך (זה מזכיר לי הרצאה של חנן שוורץ, אל"מ במיל´, על עקרונות הטקטיקה בבה"ד 1, בה הוא טען שאת עקרונות המחתמ"א, ר"ת לבניית רעיון מבצעי, אפשר להחיל על כמעט כל אינטראקציה בחיי היום-יום. ויודע מה? הוא צודק, ברגע שמערכת המושגים הופכת לך לטבע שני). אני אתן לך דוגמא: הייתה לי חברה בשנה האחרונה לשירותי בצבא. היתה מערכת יחסים טובה שהיתה הרגל (1), היה לי רצון להמשיך במערכת יחסים קיימת וזה היה חשוב לי מאוד (2), היה אלמנט ברור של הנאה (3), אבל לא הרגשתי אמונה במגמת השיפור (4) וכבר לא היה קיים קתרזים של דבר חדש (5). יותר מזה, שיקול התועלתיות הקר (6) הראה לי שאני רואה אותה פעם בשבועיים כי אנחנו גרים רחוק וזה יימשך גם באזרחות. ולכן (ברמת העקרון) נפרדתי ממנה. בחן את עצמך. אולי אתה צריך ללכת למקום אחר? אה, ומצטער על "ניפוח השכל" היומרני. אני מתיר רסן לפעמים .

 

[WhiteBear]

אני אבקש ממך תרגום בגוף הסרט

כי השירות הצבאי שלי היה קבוצה ריקה. אבל בנוגע ללהחיל את העקרונות הללו על הכול, זו הייתה כוונתי המקורית. ולגבי להחיל אותם על הבת זוג שלך, מאד מעניין, כי בת זוגתי הנוכחית גרה רחוק... מצד שני, היא עומדת לעבור לאיזור המגורים שלי, ואז מהות הקשר תשתנה בין כה. לכן, ניתן לומר בבטחה שביצוע שיקול כנה לגבי כדאיות הקשר לטווח ארוך יהיה תמים ולא רציני. מה שחשוב הוא שניתן להנות עכשיו. ויותר מכך, שאני סקרן לגלות מה יקרה כשהיא תעבור לתל אביב. ובנוגע ל"האם אני אוהב מחשבים ?" מטריד אותי שאני לא יכול לומר כן אוטומאטי. התשובה היא שהמדע מכיל יכולות שמאד מעניינות אותי, אבל לצערי אני לא מכיר הרבה שאוהבים את הענף (למרות שאני מכיר המון שעוסקים בו). וייתכן וזה מה שהיה עוזר לי... שויין, נחכה ונראה. ולגבי ניפוח שכל, אני אתיימר להיות אינטלקטואל נאור, ולומר שאין לי צורך בהסברים. (מצד שני כבר ביקשתי כמה, אז לא משנה

) טל.

 

[דוד כפרי]

יש נושאים במחשבים שאתה לא אוהב?

מתי התחלת לאהוב צאן צ´ואן? מתי התחלת לאהוב לצחצח שיניים? זה דומה בכלל? מה כבר אני מבין במחשבים, מה אתה מתייחס להודעות שלי...

 

[דלית - delete]

למה לא מכיר הרבה?

אתה מכיר אותי, לא מספיק?

 

[atcbl]

-------------------->

אני למדתי הכול מאומניות הלחימה ,וכאשר אני אומר הכול אני מתכוון ללמידה, משפחה ועצמי. אומנויות הלחימה גורמות לי להרגיש כנה עם עצמי בלי לשקר לעצמי,ורק שם אני יכול להביע את היכולת שלי באמת....(ואני בטוח שעוד הרבה אנשים מסכימים איתי)

 

[סלבו לוי]

מיומנו של פסיכולוג...

יש שני סוגי רצונות עיקריים: רצון לטווח ארוך - נובע בעיקר מתוך רצון לשפר את איכות חיינו, או בגלל חלום ילדות, כגון: "אני רוצה ללמוד אומנות לחימה". רצון לטווח קצר - חלק מהיותנו (כאנשים) חמדנים, ורצון לעשות משהו כרגע, לדוגמא: "אני רוצה לאכול את העוגה הזו" או "אני רוצה להשמיך לישון, ולא לקום לעבודה..." בד"כ, הרצונות שעיקרם הוא "טווח הזמן המידי" יחלפו אחרי זמן קצר, גם אם לא יהיה להם מימוש כלשהו. רצונות מהסוג הזה, נובעים גם מתוך רצון להגיע להתפרקות מסוימת, משהו שאני רוצה לעשות (או לא לעשות) עכשיו. אם הרצון יבוא או לא יבוא לידי ביטוי, אז סביר להניח שהוא יחלוף ולא יחזור (עד הפעם הבאה...). ---------------------------------------------------------------------- הכותב אינו פסיכולוג. כל שימוש במידע הנ"ל יעשה על אחריותו של הקורא (אלא אם כן, מישהו יחליט לתבוע אותי...

)

 

[WhiteBear]

לא דיברתי על טווחי רצונות:

קודם כל, בוא נניח שקיימת אומנות לחימה כלשהי שבא האימון מזיק לבריאות. ומשהו מתאמן בא ומרגיש כאבים לא בריאים, האם הרצון שלו להפסיק זה סיפוק צורך לטווח קצר או ארוך

באותה מידה, איך אני יודע אם חוסר הרצון שלי משרת הבנה כנה של ניהול הזמן שלי, או הסטה של תשומת הלב שלי מהעיקר (העיקר של מה חשוב בחיים)

ואני בכלל מדבר על משהו אחר. אני שואל מה יכול לעזור להתמודד עם חוסר רצון

להגיד הרי לאנשים "תתגברו" לא עובד. יש כל מיני דברים שמעוררים השראה. אז מה לדעתך מעורר השראה לחוסר עצלנות וקיום האימון ?

 

[orii]

ואחרי הכל אנחנו בני אדם...

טל, לפעמים הדבר הכי טוב לעשות זה לא לעשות כלום. אם מה שאתה לומד זה הכי נכון לך וגם אם לא, לא תמיד זה יתאים לך. הלחץ לדעת לפעמים יותר הורס. אם זה ימשיך לא להתאים הרבה זמן זה משהו אחר. תהנה מהשביתה.