על קונטרסי "דעת אמת" 1

[דוד1000]

בכל הצופים רק אתה

בכל הצופים רק אתה סובר שצריך לדון על אנזימים ולא על כך שהצוף לא הופך להיות חלק מגוף הדבורה.

 

[Governor]

הענין הנדון הוא האם הבינו חז"ל את

תהליך יצור הדבש מצוף. הם _לא_ הבינו. הם סברו שהדבש הוא הצוף. זה _לא_ נכון. דבש הנו חמר _שונה_ לחלוטין מצוף. החמרים ההופכים את הצוף לדבש הם אנזימים הנפרשים מבלוטות בגוף הדבורה. אנזימים אלה נותרים בדבש גם לאחר גמר היצור, ונאכלים ע"י הצרכן. גם בעניני טבע אחרים לא הבדילו חז"ל בין ישבנם למרפקם...

 

[דוד1000]

בינתיים מצאתי עוד דוגמה

את התשובה הרי עד כמה שזכור לי כבר שלחתי לך והיא עונה באופן מלא לטענה. היינו אכן יש חומרים פיזיולוגיים מגוף הדבורה והם אינם אסורים בינתיים מצאתי עוד דוגמה כזאת במסכת עבודה זרה לד: בענין קיבת עגלי נבילה שהחומר שבהם המגבן את החלב(פפסין) אינו אוסר את הגבינה למרות שהוא חלק מנבלה ונשאר בחלב. דב

 

[Governor]

סופסוף ספקת לי את ההוכחה המוחצת

שאין אחריה תקומה. מנסיוני - ההוכחות הטובות ביותר הן אלה אשר אויביך מגישים לך במו ידיהם על גבי מגש כסף בטמטומם, על מנת שתוכל למותתם במכת-חסד נקיה. במקרה עגלי נבילה שציינת, אנו רואים שחז"ל _הכירו_ את תהליך הגבון ולכן ציינו זאת בהנמקותיהם. נשווה זאת מול המקרה שלנו וניווכח שאינם מדברים כלל על האנזימים ועל הפיכת הצוף לדבש. משמע - הם חשבו שהצוף הוא הדבש, לא הבינו את תהליך יצורו, ומובן שלא הכירו אנזימים. גם בעניני טבע אחרים לא הבדילו חז"ל בין ישבנם למרפקם. תודה רבה מאד לך...

 

[דוד1000]

תזכה למצוות ותזכה שיהיו לך צאצאים

תלמידי חכמים גדולים בתורה שיפיצו את התורה ברבים. חז"ל לא היו יכולים להסביר (אפילו אם הם היו יודעים) על האנזימים לאנשים שלא היו יודעים על כך.

 

[Governor]

סופסוף ספקת את ההוכחה

שחז"ל לא הבינו את תהליך יצור הדבש...

 

[דוד1000]

במקום כאשר צריך להיות כשר.

 

[דוד1000]

הרב דב. לא אמר כך.

כך הוא אמר:"אנו שלומי אמוני ישראל סבורים שאחרי קדושת שמו יתברך ויתעלה באה קדושת ישראל ורק אחר כך קדושת התורה. היינו הטקסט המקראי התורתי שבידינו הוא הטקסט המחייב משום שכך עם ישראל סבור שהוא צריך להיות." מכאן צריך להבין שמקור התורה מהמשמים לאחר שעם ישראל החליט כך. הדבש: מתוצריהן הגופניים של בהמות לא כשרות. מה שנלקח מגוף טמא נחשב לטמא על פי ההלכה היהודית, אך הדבורה אינה מעכלת את הדבש, אלא רק מעבירה אותו ממקום למקום. אמנם הדבורה יונקת את הדבש במעין מקור, אך בפליטתה היא מוציאה חומר בעל אותו הרכב כימי. והרבנים מסכמים זאת כך: "מי יתן טהור מטמא". נא לראות אחרי שליש העמוד של הקישור להלהן. http://www.google.co.il/search?q=cache:slZhWF6wLD4C:www.golan.org.il/erzgolan/9doc2.htm++%D7%93%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%94+%D7%93%D7%91%D7%A9++%D7%98%D7%9E%D7%90&hl=iw&ie=UTF-8 נא לראות בקישור הבא עוד הסבר אם עדיין לא הבנת. ד. דבש דבורים. דבש דבורים, אף על פי שהוא בא מעוף טמא, מותר באכילה, ואין בו משום כל היוצא מן הטמא טמא, מפני שהדבורים מכניסות אותו לגופן ואין ממצות אותו מגופן, שאוכלות מפרחי האילן ומהם נעשה הדבש במעיהן, ואין ממצות את הדבש מגופן, אלא מקיאות אותו בכוורת כדי שימצאו אותו לאכול ממנו בימות הגשמים. http://www.yadherzog.org.il/newvolumes/dvash.htm האינזימים כשרים לאכילה מכיוון דבר שטעמם פגום:

 

[9999999999999999999]

בדקתי ונוכחתי לדעת

שהוא דווקא כן אמר כך... 28439221