מטייל בפרדס
New member
על פרשת-השבוע...
"וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן ל-ה', מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ אֶת-קָרְבַּנְכֶם." (ויקרא א, א-ב). מרמז לכך, שאם אדם רוצה להטהר ולהתנקות מחטאיו, עליו להקריב את עצמו ("אדם כי יקריב מכם" – מתוכחם...), כביכול, היינו שצריך להתמסר ל-ה' ית', ולדרך התשובה. וצריך לעשות זאת ע"י כך שזובח את יצרו, ומקריב את הנפש הבהמית ("מן הבהמה"...) לטובת נפש האלקית. כמו שאמרו רז"ל על הפסוק – "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אלקיך בְּכָל-לְבָבְךָ, וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ." (דברים ו, ה) – בכל לבבך – בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע. ([משנה] ברכות ט, ה). היינו שאם אדם רוצה לעשות תשובה, אך מרגיש שאינו יכול, כי יש לו יצר-רע גדול, ומרגיש שהוא מפתה אותו לעבור עבירות, שלא יאמר כן, אלא שיכיר בכך שעשה משהו רע, ושהיצר-הרע הוא חלק ממנו, ואז יוכל באמת להצטער על כך, ולשוב אל ה' ית' בכל לבו. כי אם לא היה יצר-רע, ולא היתה נפש הבהמית, לא היה על מה לעשות תשובה... אלא דווקא מתוך כך שיש לאדם ייצרים ותאוות, הוא יכול, לאחר מכן, להכיר בטעויותיו, ולרצות להטהר ולהזדכך, ולשוב ולהיות לאדם מוסרי ורוחני. וזה – "אדם כי יקריב... מן הבהמה... תקריבו...", היינו שאם אתם רוצים להקריב את עצמכם, ולהתמסר לעבודת-ה', עליכם להכיר תחילה בכך שיש לכם נטיות בהמיות, שגורמות לכם לחטוא, ולשוב עליהן בתשובה, ולזנוח אותן לגמרי וכו'... שבת-שלום ומבורך!
"וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן ל-ה', מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ אֶת-קָרְבַּנְכֶם." (ויקרא א, א-ב). מרמז לכך, שאם אדם רוצה להטהר ולהתנקות מחטאיו, עליו להקריב את עצמו ("אדם כי יקריב מכם" – מתוכחם...), כביכול, היינו שצריך להתמסר ל-ה' ית', ולדרך התשובה. וצריך לעשות זאת ע"י כך שזובח את יצרו, ומקריב את הנפש הבהמית ("מן הבהמה"...) לטובת נפש האלקית. כמו שאמרו רז"ל על הפסוק – "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אלקיך בְּכָל-לְבָבְךָ, וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ." (דברים ו, ה) – בכל לבבך – בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע. ([משנה] ברכות ט, ה). היינו שאם אדם רוצה לעשות תשובה, אך מרגיש שאינו יכול, כי יש לו יצר-רע גדול, ומרגיש שהוא מפתה אותו לעבור עבירות, שלא יאמר כן, אלא שיכיר בכך שעשה משהו רע, ושהיצר-הרע הוא חלק ממנו, ואז יוכל באמת להצטער על כך, ולשוב אל ה' ית' בכל לבו. כי אם לא היה יצר-רע, ולא היתה נפש הבהמית, לא היה על מה לעשות תשובה... אלא דווקא מתוך כך שיש לאדם ייצרים ותאוות, הוא יכול, לאחר מכן, להכיר בטעויותיו, ולרצות להטהר ולהזדכך, ולשוב ולהיות לאדם מוסרי ורוחני. וזה – "אדם כי יקריב... מן הבהמה... תקריבו...", היינו שאם אתם רוצים להקריב את עצמכם, ולהתמסר לעבודת-ה', עליכם להכיר תחילה בכך שיש לכם נטיות בהמיות, שגורמות לכם לחטוא, ולשוב עליהן בתשובה, ולזנוח אותן לגמרי וכו'... שבת-שלום ומבורך!