מטייל בפרדס
New member
על פרשת השבוע...
"...הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם?" (שמות י, ז). שעבדי פרעה ניסו לעוררו ולפקוח את עיניו, שישחרר את ישראל, וילכו לעבוד את ה' ית'. וכמו שפרעה הקשיח את לבו, כך גם כל אדם יכול להקשיח את לבו, ולהמשיך ללכת אחר היצר-הרע, עד שכבר לא ניתן עוד... אך לפני-כן, היצר-הטוב מנסה לשכנע את האדם לשוב מדרכו הרעה. וכך נפרש את הפסוק: "הטרם תדע כי אבדה מצרים?" – שהקול הטוב מרמז לאדם – עוד לא ידעת, שהדרך הקשה, שמיצרה לך לא מובילה לשום מקום? כלומר, עוד לא הבנת, שכל זמן שאתה הולך אחר יצרך, זה מוביל לאבדון?... "וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ עַל-הַשָּׁמָיִם; וַיְהִי חֹשֶׁךְ-אֲפֵלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם... וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם." (פס' כב-כג). היינו שכשמתעורר כח משיח, כלומר, שכשהצדיק בא כבר לגאול את ישראל, אזי חוזרים ישראל להיות צדיקים, ומתבהר הפער שבין ישראל, שהם אור לגויים, לבין שאר העמים. וגם הדבר מרמז, שבכל 'ארץ מצרים', כלומר שבכל מקום ובכל דבר שיש בו משהו מצד היצר-הרע – יש שם 'חושך', כלומר, תהומות נפשיים. אך כל זמן שיהודי נמצא 'במושבותם', כלומר שהוא נוהג מנהג ישראל ולא מנהגי הגויים – אזי יש לו הרבה אור בנשמה וכו'... "ויט משה את ידו על השמים" – מרמז לנשיאת-כפים כלפי השמים, דהיינו מרמז לתפילה. כי הכל תלוי בכח התפילה... "...וַאֲנַחְנוּ לֹא-נֵדַע מַה-נַּעֲבֹד אֶת-ה', עַד-בֹּאֵנוּ שָׁמָּה." (פס' כו). היינו שמשה רבנו מרמז לכך שאפילו הוא אינו יודע במדויק כיצד יעבדו את ה' על הר האלקים, ואיך תראה התגלות ה', אלא רק כשהדברים באמת יתרחשו כבר... כלומר, שלא תמיד האדם יודע מה צופן לו עתידו, וכיצד עליו להתנהג בעתיד כזה או אחר, אך לא צריך לנחש ולדאוג למה שיקרה בעתיד. כי, כרגע, צריך לבטוח ב-ה' ית', ולהאמין שלקב"ה יש תוכנית, ושהכל יבוא על מקומו בשלום... שבת-שלום ומבורך!
"...הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם?" (שמות י, ז). שעבדי פרעה ניסו לעוררו ולפקוח את עיניו, שישחרר את ישראל, וילכו לעבוד את ה' ית'. וכמו שפרעה הקשיח את לבו, כך גם כל אדם יכול להקשיח את לבו, ולהמשיך ללכת אחר היצר-הרע, עד שכבר לא ניתן עוד... אך לפני-כן, היצר-הטוב מנסה לשכנע את האדם לשוב מדרכו הרעה. וכך נפרש את הפסוק: "הטרם תדע כי אבדה מצרים?" – שהקול הטוב מרמז לאדם – עוד לא ידעת, שהדרך הקשה, שמיצרה לך לא מובילה לשום מקום? כלומר, עוד לא הבנת, שכל זמן שאתה הולך אחר יצרך, זה מוביל לאבדון?... "וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ עַל-הַשָּׁמָיִם; וַיְהִי חֹשֶׁךְ-אֲפֵלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם... וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם." (פס' כב-כג). היינו שכשמתעורר כח משיח, כלומר, שכשהצדיק בא כבר לגאול את ישראל, אזי חוזרים ישראל להיות צדיקים, ומתבהר הפער שבין ישראל, שהם אור לגויים, לבין שאר העמים. וגם הדבר מרמז, שבכל 'ארץ מצרים', כלומר שבכל מקום ובכל דבר שיש בו משהו מצד היצר-הרע – יש שם 'חושך', כלומר, תהומות נפשיים. אך כל זמן שיהודי נמצא 'במושבותם', כלומר שהוא נוהג מנהג ישראל ולא מנהגי הגויים – אזי יש לו הרבה אור בנשמה וכו'... "ויט משה את ידו על השמים" – מרמז לנשיאת-כפים כלפי השמים, דהיינו מרמז לתפילה. כי הכל תלוי בכח התפילה... "...וַאֲנַחְנוּ לֹא-נֵדַע מַה-נַּעֲבֹד אֶת-ה', עַד-בֹּאֵנוּ שָׁמָּה." (פס' כו). היינו שמשה רבנו מרמז לכך שאפילו הוא אינו יודע במדויק כיצד יעבדו את ה' על הר האלקים, ואיך תראה התגלות ה', אלא רק כשהדברים באמת יתרחשו כבר... כלומר, שלא תמיד האדם יודע מה צופן לו עתידו, וכיצד עליו להתנהג בעתיד כזה או אחר, אך לא צריך לנחש ולדאוג למה שיקרה בעתיד. כי, כרגע, צריך לבטוח ב-ה' ית', ולהאמין שלקב"ה יש תוכנית, ושהכל יבוא על מקומו בשלום... שבת-שלום ומבורך!