תקשיב יוסף
(אני יודע שאתה לא יוסף, אבל גם אני לא מאיר... אז אנחנו עכשיו תיקו...)
בדרך כלל במצבים כאלה הבעיה היא מתחים בין בני הזוג שהצטברו עם הזמן, החלו כריבים, אחר כך כשלא נמצא פתרון הם הפכו לכעסים, אחר כך גם הכעסים הודחקו ונותרים טינה, אדישות או חוסר עניין, לפעמים ייאוש ולפעמים רצון להעניש ו/או נקמה. יש הרבה וריאנטים.
שורש העניין הוא קונפליקטים לא פתורים, בעיקר במישור הרגשי העמוק (אי קבלה הדדית, ביקורת, חסך רגשי או צורך מופרז ולא ריאלי - יש גם כאן מגוון גדול של אי התאמות). הקונפליקטים הללו מתבטאים על פני השטח סביב נושאים חומריים - מגורים, סדרי בית, כסף, מטלות וכולי - אבל מה שמסתתר מאחורי זה, לרוב, הוא הנושא הרגשי - שקשה לרוב האנשים לבטא בצורה ישירה. ולכן הנושאים הללו לרוב אכן נשארים לא פתורים ומאוד מאוד מתסכלים לשני הצדדים.
זה מה שהנדריקס קורא לו "המאבק הזוגי". והמאבק הזה, אחרי שנים רבות, מקבל ציביון פאסיב-אגרסיב לסוגיו (כל אדם בהתאם לאישיותו), וכמובן שיחסי מין במצב הזה נופלים שדודים, מכיוון שביחסי מין יותר קשה לשקר, מאשר, נניח, בארוחת חג משפחתית - כי גם הגוף וגם הנפש מעורבים בזה.
הפתרון הנורמלי הוא טיפול זוגי. לא תמיד זה מצליח, נכון. לדעתי מותר לנסות גם פעמיים וגם שלוש, אם זה ממש חשוב. אתם ניסיתם פעם אחת ולא הצליח. אני כן הייתי מנסה פעם שניה, עם מטפל/ת אחר.
בדרך כלל, אם טיפול לא מצליח פעם ופעמיים, זה או גירושין, או חיים עם התיסכול. אפשר לתבל את החים בבגידות סתמיות, או ברומנים מרגשים יותר או פחות, או אפילו באהבה גדולה ואסורה. המהדרין יעשו חילופי זוגות, שלשות, פולי אמוריה, ושאר המצאות כיד הדמיון הטובה. הכל בכיף ולפי טעמו של האדם. אין לי פה שום אמירה מוסרית בעד או נגד. יעשה כל אדם לפי הבנתו.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי