על פרשת דרכים
שלום רב,
אני פונה אליכם לעצה. אני בת 34 נמצאת בקשר זוגי עם בחור בגילי כשנה וקצת. לפני חצי שני עברנו לגור ביחד בדירה שכורה וגם חתמנו חוזה שכירות ביחד. שנינו עובדים בעבודות מסודרות ואני גם לומדת תואר שני.
במשך כל התקופה נהננו להיות ביחד, נסענו לחו"ל לא מזמן. מבלים עם ההורים ביחד. אם כי יש ריבים ואי הבנות לפעמים אבל איכשהו משלימים וממשיכים הלאה.
אף פעם לא דיברנו על להתמסד בצורה רצינית אלא ע"י רמזים והומור של שנינו. למרות שלא פעם אחת תיארנו לעצמנו סיטואציות עם ילדים ואיך היינו מתנהלים לו היינו משפחה וזאת בצורה פתוחה ביותר.
מבחינתי אני מוכנה להתחתן ולהקים משפחה איתו והוא גם יודע זאת אבל הוא לא מוכן. אציין שבמשך כל התקופה הזאת לא העלתי את הנושא הזה לשיחה רצינית כדי לא ללחוץ עליו אלא נתתי ליחסים שלנו להתפתח אך היום אני מרגישה צורך להתקדם ביחסים שלנו והחלטתי להעלות זאת לשיחה.
בשיחה הוא הבהיר לי שהוא עדיין לא מוכן להתחתן איתי ושהוא מבין את הצורך שלי אבל הוא לא רוצה לעשות טעות ולכן לא מוכן לצעד זה כרגע. הסיבות כפי שהוא ציין שיש דברים שמפריעים לו בי והוא רוצה לראות איך הדברים מתגלגלים. עמדתו היא להמשיך את הקשר כמו שהוא בלי שום התחייבות והוא לא יודע מתי יהיה מוכן להתחייב ואם בכלל.
אני קיבלתי את זה מאוד קשה כי למרות שקשר זה לא אידיאלי אני מוכנה לקבל אותו כמו שהוא (וגם לי יש דברים בו שמפריעים לי). קשה לי לקבל את העובדה שאחרי שנה וקצת הוא לא הכיר אותי מספיק ולא יודע אם רוצה אותי או לא. הוא אף פעם לא אמר שהוא אוהב אותי וכשאני שואלת אותו הוא אומר דברים שונים כגון: אהבה זה משהו שצריך להתפתח עם הזמן, אני לא יודע אם אני אוהב אותך, לא אוהבים סתם בן אדם, באהבה צריך לזכות.
אני במבוי סתום, אני מרגישה שהגענו לנקודה שצריך להחליט אם ממשיכים או לא ואני רוצה להמשיך ולבנות משפחה אך הוא רוצה להשאיר את הכל כמו שהוא עד למועד לא ידוע. הייתי רוצה לתת לזה צ'אנס אבל החוסר וודאות הזה הורג אותי וגם אני מרגישה פגועה מזה שהוא לא רוצה אותי. בנוסף אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שאני כבר לא בת 20 וכן השעון הביולוגי מתקתק אז כמה אני יכולה לחכות?? ואם בסוף זה לא יצליח?
נורא קשה לי בימים אלו אחרי השיחה. קשה לי להתקרב אליו, אני בוכה המון. אשמח לעצה מה לעשות.
תודה מראש,
יעל
שלום רב,
אני פונה אליכם לעצה. אני בת 34 נמצאת בקשר זוגי עם בחור בגילי כשנה וקצת. לפני חצי שני עברנו לגור ביחד בדירה שכורה וגם חתמנו חוזה שכירות ביחד. שנינו עובדים בעבודות מסודרות ואני גם לומדת תואר שני.
במשך כל התקופה נהננו להיות ביחד, נסענו לחו"ל לא מזמן. מבלים עם ההורים ביחד. אם כי יש ריבים ואי הבנות לפעמים אבל איכשהו משלימים וממשיכים הלאה.
אף פעם לא דיברנו על להתמסד בצורה רצינית אלא ע"י רמזים והומור של שנינו. למרות שלא פעם אחת תיארנו לעצמנו סיטואציות עם ילדים ואיך היינו מתנהלים לו היינו משפחה וזאת בצורה פתוחה ביותר.
מבחינתי אני מוכנה להתחתן ולהקים משפחה איתו והוא גם יודע זאת אבל הוא לא מוכן. אציין שבמשך כל התקופה הזאת לא העלתי את הנושא הזה לשיחה רצינית כדי לא ללחוץ עליו אלא נתתי ליחסים שלנו להתפתח אך היום אני מרגישה צורך להתקדם ביחסים שלנו והחלטתי להעלות זאת לשיחה.
בשיחה הוא הבהיר לי שהוא עדיין לא מוכן להתחתן איתי ושהוא מבין את הצורך שלי אבל הוא לא רוצה לעשות טעות ולכן לא מוכן לצעד זה כרגע. הסיבות כפי שהוא ציין שיש דברים שמפריעים לו בי והוא רוצה לראות איך הדברים מתגלגלים. עמדתו היא להמשיך את הקשר כמו שהוא בלי שום התחייבות והוא לא יודע מתי יהיה מוכן להתחייב ואם בכלל.
אני קיבלתי את זה מאוד קשה כי למרות שקשר זה לא אידיאלי אני מוכנה לקבל אותו כמו שהוא (וגם לי יש דברים בו שמפריעים לי). קשה לי לקבל את העובדה שאחרי שנה וקצת הוא לא הכיר אותי מספיק ולא יודע אם רוצה אותי או לא. הוא אף פעם לא אמר שהוא אוהב אותי וכשאני שואלת אותו הוא אומר דברים שונים כגון: אהבה זה משהו שצריך להתפתח עם הזמן, אני לא יודע אם אני אוהב אותך, לא אוהבים סתם בן אדם, באהבה צריך לזכות.
אני במבוי סתום, אני מרגישה שהגענו לנקודה שצריך להחליט אם ממשיכים או לא ואני רוצה להמשיך ולבנות משפחה אך הוא רוצה להשאיר את הכל כמו שהוא עד למועד לא ידוע. הייתי רוצה לתת לזה צ'אנס אבל החוסר וודאות הזה הורג אותי וגם אני מרגישה פגועה מזה שהוא לא רוצה אותי. בנוסף אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שאני כבר לא בת 20 וכן השעון הביולוגי מתקתק אז כמה אני יכולה לחכות?? ואם בסוף זה לא יצליח?
נורא קשה לי בימים אלו אחרי השיחה. קשה לי להתקרב אליו, אני בוכה המון. אשמח לעצה מה לעשות.
תודה מראש,
יעל
