על פרשת דכים

[לחלוק באושר]

עוזר

בס''ד תודה על החיבוק בתקופה כל כך קשה כל חיבוק מחמם את הלב במיוחד אם זה בא מתוך עולמך ממישהו שבאמת מבין לליבך, מחזירה חיבוק, כן הוא OCD +טוארט +הפרעות קשב ועוד סלט עם כל המרכיבים הכי מגוונים, לפעמים נדמה לי שהוא סוחב את כל העולם על כתפיו הצעירות ושאין לו רגע שלווה אחד אפילו לא בשינה, ובכל זאת כל כך חכם ורגיש, ונדמה כאילו ניסנו הכול כולל טיפול קוגניטיבי התנהגותי אבל בגלל גילו הצעיר זה לא ממש עבד, וגם בגלל טוב ליבו, כי באיזה שלב הוא פתאום הבין שאולי הוא הולך להפטר מהאיש הרע שמתעלל בו בפנים, והתחיל לשאול שאלות כמו " לאן הוא ילך האם ימות או ילך להתעלל בילד אחר שיסבול כמו שהוא סבל,? ואולי הוא יהיה ילד אחר ואני יתגעגע לילד הקודם מין חוויה של אובדן" בקיצור כנראה הוא לא היה בשל לטיפול ,צריך גם להיות מאוד מוכן לקראת הטיפול ולשכנע את עצמך שאתה ממש רוצה להתפטר מהמצב הקשה אבל מצב יחיד שאותו אני מכיר, והוא מטופל בתרופות שאני לא תמיד בטוחה כמה הם עוזרות, מקווה לא לדכא אף אחד אבל אחרי כל הניסיונות וכל מה שאני עוברת סביב עולמו כולל חוסר עבודה שמוביל למצב כלכלי לא קל, וגם התרופות לא זולות, נדמה כאילו אין פיתרון אבל זה כנראה רק תקופה כזאת, חיבוקים

 

[לחלוק באושר]

כוכב מתוקה

קודם כל אני רוצה לשלוח לך חיבוק גדול חזרה, גם אני חשבתי כמוך ולכן העברתי אותו למקום מאוד מומלץ ועם טיפולים מגוונים, הבעיה שלא חשבתי עליה זה החברה הקשה האלימה אפשר להגיד (בלי לפגוע)חברה עבריינית, והבן שלי בא מרקע אחר שאמא לא מרשה להרביץ אפילו לא למישהו שהיכה אותו,והוא גם שמנמן שמושך צומת לב שלילית, בנוסף לזה הוא נכנס בסוף שנה שכבר החבורות שם מגובשות ויאלה הם מצאו שק חבטות,הוא עבר שם חוויות משפילות, ולא אדבר על המדריכים שגם הם לפעמים אוחזים חזק מידי, יכול להיות שזה היה מתאים לך אים היית בעלת חוסן נפשי, ואולי לא יכול להיות שהיית עוברת שם חוויות שליליות שהיו משאירות בך משקעים קשים יותר, כי מה שהבנתי מהפורום הזה (אני לא מכירה אף OCD אחר) שכולכם בעליי נפש עדינה כל כך כמו הבן שלי, חיבוקים חמים והצלחה בכל

 

[לחלוק באושר]

על פרשת דכים

בס''ד ושוב על פרשת דרכים, ושוב אותו פחד נורא שלא לעשות טעות בשיקול ולהרוס את החיים שלו שלנו, עשיתי טעיות אבל אם לא הייתי מנסה לעולם לא הייתי יודעת אם פספסתי את הדרך הנכונה או שעשיתי את הדבר המושלם, אבל אוף הינה אני פה שוב בין לבין ממתינה לועדות להשמות לישיבות לבלבולי מוח, נמאסססססססססס לי כי הפעם אני כבר לא רואה את האור הקטן הזה הפצפון הזה שבקצה המנהרה שלוחש לי " תנסי שווה" ונדמה שניסיתי הכול ונדמה שאין מקום בחברה שלנו לאנשים שונים יודעים משהו? הפסד שלהם. מה הם כבר יודעים מה הם מבינים? מי שלא היה פה ממש בפנים בתוך הבית הקשה הזה לא יבין לעולם. וגם אני שגרה ממש ליד לא בטוחה שאני ממש מבינה אבל אני מנסה מנסה מנסה בכל כוחי ובדרך כלל גם מצליחה אבל גם לי יש שבירות בדרך גם אני אמא של.... לפעמים מרגישה כאילו הוא עושה את עצמו כאילו הוא יכול יותר כאילו הוא מתעלל בי בכוונה ואז אחרי נקודות השבירה מגיעה ההתפקחות " אם הוא היה יכול אחרת הוא לא היה נשאר שם" הוא ילד עם לב זהב אין יותר טוהר וטוב לב מזה, מספיק שתעשי פרצוף טיפה אחר מהפרצוף שלך מיד הוא מחבק מיד מבטיח שהכול יסתדר (מה הוא יודע? והוא רק בן 9 ) תארי לך את הסבל שלך פי מיליון כי את יכולה לברוח לפעמים לפינה חשוכה או מוארת ולבכות או לצחוק והוא לא הוא כלו בתוך הסבל הזה הוא כלו ולא יכול לברוח ואת שילדת אותו ואולי גם הורשת לו את זה כמתנת חיים מזופתת את מושיטה לו יד ומושכת חזק חזק גם כשנגמרים הכוחות ובכל זאת לא יכולה להושיעה לא יכולה לשחרר אותו מתוך התופת האיום.למה למה לממממה?????????? ואז רוצים לעזור לך האנשים החכמים האלה שלמדו המון שנים ויושבים מולך 45 דקות ומנסים ללמד אותך איך יהיה בסדר, מה הם לא מבינים שלא יכול להיות בסדר? זה מאסר עולם, הם מעולם לא ביקרו בתוך הכלא הזה וגם לא היו ליד אז נכון שהם מאוד רוצים אבל הם לעולם לא יבינו גם אם תמשיכי להיפגש איתם עוד 1000 פגישות ותסבירי להם ותבכי ותצאי משם מרוקנת, לא, לא מרוקנת מהכאב, מרוקנת מכוחות. אבל הם לפחות רוצים להבין לעזור, אבל מה עם השאר? אלה הגזע האציל , כמעט שלוש שנים נלחמתי עצרתי את חיי כדי לתת לו חיים "רגילים" בבית ספר רגיל, אבל הבורות ולהסביר שוב ושוב ולהתווכח , ובעיקר הילדים האחרים שמעולם לא קיבלו אותו למרות שניסה בכל הכוח , ביותר מידי כוח התחנן השתטח ובכל זאת מעולם לא פרסו את זרועותיהם כלפיו, איפה הם התחנכו? להם אין שום בעיות? שום חיסרון? מה הם ירוויחו שהחינוך בבית הספר מה הם לוקחים איתם צידה לחיים? ואז בנקודת אפיסת כוחות מול מחנכת חדשה (שלא הרחיב אבל) לא ראויה לחנך אף אחד, נשברתי ועשתי טעות העברתי אותו לחינוך המיוחד, כי יום אחד התעוררתי בעקבות משפט של אישה נהדרת שמושיטה לי יד כשאפשר, היא אמרה לי מגעה לו יותר , למה את גוזלת את זה ממנו? ואז חשבתי אוף מעולם לא חשבתי על זה שאני מוסיפה לו התמודדויות קשות בחיים, והרי יש לו מספיק, תני לו את החופש להיות הוא ולא לנסות כל בוקר מחדש להיות הם, לרצות אותם , אותי, שלחי אותו למקום שם כולם כמותו עם צוות מקצועי שאת לא צריכה להסביר להם כל הזמן כי הם יודעים, וכך עשיתי לקראת סוף שנה שעברה, אבל טעיתי כי אין מקום כזה לילדים כמותו , שם הוא נתקל האלימות מאוד קשה נגדו בהשפלות בחוויות שלדעתי ילוו אותו כל החיים, שם הכתימו לי את נשמתו הטהורה ולימדו אותו את רזי החיים,,,, לאחר פחות מחודשיים הילד התחנן בפניי שלא ללכת לבית הספר, כי איזה אמא שולחת את הילד שלה לסכנת חיים הוא אמר, בהתחלה עוד התעקשתי כי חשבתי קשה לו עם המשמעת הקשה שם ואת זה הוא צריך, אבל בסוף ראיתי איך הילד מתרסק לי נפשית, ומלפני החגים הוא בבית בניסיונות קשים להחזיר אותו לחינוך הרגיל עם סייעת צמודה שמגיעה לו, השבוע יש לנו שוב ישיבה, נראה מה יוליד ההר ? מה כבר אפשר לצפות לא נשאר למה לצפות. סליחה על ההתפרצות

 

[אמא11]

לחלוק באושר יקרה../images/Emo23.gif

פעם ראשונה שבכיתי כאשר קראתי הודעה בפורום. אני מעריצה את האומץ וההתמדה שלך בחיפוש הדרך , ואת הפתיחות שאת מגלה. אחזיק לך אצבעות שיאשרו את ההשתלבות בחינוך הרגיל עם הסייעת, ואחזיק לך אצבעות שהסייעת תהיה נחמדה, טובה ומבינה, ואחזיק לך אצבעות שזה אכן פתרון הולם. הלואי שיהיה לבנך טוב יותר. הלואי שיהיה לך טוב יותר. חיבוק ענקי תמי

 

[לחלוק באושר]

תמי יקרה

הייתי פה בעבר ואפילו עזרת לי בכמה דברים, עברתי תקופות מטורפות (והמטורפת ביותר עכשיו) לכן לא כתבתי מאז, נראה לי שיתאים לי הרעיון שהצעת לפרחיה, זה בדיוק מה שאני צריכה, תודה חיבוקים