מצוות פרו ורבו
בס"ד נכון הדבר שבסיס המצווה היא מינימום בן ובת המסוגלים להוליד. כלומר אם חלילה אחד מהם עקר או עקרה המצווה לא קוימה. כמו כן שלא נפטרו לפני שהולידו בעצמם. מקור ההלכה בגמרא מסכת יבמות דף סא, ב: במשנה: "לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא א"כ יש לו בנים ב"ש אומרים שני זכרים וב"ה אומרים זכר ונקבה שנאמר (בראשית ה) זכר ונקבה בראם" וההלכה כידוע לפי בית הלל. וכך נפסק ברמב"ם(פרק ט"ו הלכות ד' וה' מהלכות אישות): ד כמה בנים יהיו לאיש, ותתקיים מצוה זו בידו--זכר ונקבה, שנאמר "זכר ונקבה, בראם" (בראשית ה,ב); היה הבן סריס, או שהייתה הבת איילונית- -לא קיים מצוה. [ה] נולדו לו ומתו, והניחו בנים--הרי זה קיים מצות פרייה ורבייה: בני בנים, הרי הם כבנים. ה במה דברים אמורים, בשהיו בני הבנים זכר ונקבה, והיו באים מזכר ונקבה, אף על פי שהזכר בן בתו, והנקבה בת בנו--הואיל והם משני בניו, הרי קיים מצות פרייה ורבייה; אבל אם היה לו בן או בת ומתו, והניח אחד מהן זכר ונקבה--עדיין לא קיים מצוה. עם זאת ריבוי ילדים נובע מפסוקים נוספים: 1) (יבמות סב ב): דתניא רבי יהושע אומר נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו שנא' (קוהלת יא) בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים 2) גיטין מא ב: והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר (ישעיהו מה) לא תוהו בראה לשבת יצרה ועוד סיבות: 1) ככל מצווה מהתורה ואף מדברי חז"ל אנו היהודים מהדרים בייחוד בגלל שכל נשמה שיורדת לעולם מייצגת את צלם אלוקים בייחוד אם היא עובדת את ה'. 2) השכינה שורה בעם ישראל על מספר מסויים של יהודים ואפילו אם אחד חסר- לא תשרה שכינה. 3)המשיח יבוא רק אם כל הנשמות שגנוזות תחת כסא הכבוד ירדו לעולם הזה. 4)על הצורך הדימוגראפי בייחוד לאחר אלפי שנות גלות עם השואות, האינקויזיציות והפוגרומים ומה לא -אין צורך להרחיב. בברכה
