על פיסגת החרמון

על פיסגת החרמון

שוב קיבלתי צו מילואים, אבל הפעם למקום שאני מאוד אוהב, המקום הכי יפה בארץ לדעתי, לחרמון! חלק נכבד משירותי כקצין בסדיר העברתי בין ההרים ובין המוצבים. בחורף המושלג ובקיץ המדהים. אז אירגנתי את הציוד, נפרדתי מהאישה והילדים ועליתי לצפון הרחוק. הגעתי לחרמון בצהריים, התחיילתי, חתמתי על נשק באפסנאות ונגד צעיר וחביב דאג לי לחדר. לא גדול במיוחד, אבל לבד. התחלתי לעבור בשעות אחה"צ על החומר המקצועי, על התדרוכים והמפות, ולפנות ערב פסעתי לי בתעלות המוצב לכיוון חדר האוכל. אין כמו האוכל בחרמון, אז זה תמיד ידעתי. אוכל משובח וביתי שבמקומות אחרים בצבא אין סיכוי למצוא. העמסתי על הצלחת מכל טוב, והתיישבתי לי ליד אחד השולחנות הריקים. אחרי כמה דקות התיישבה מישהי לידי, אפילו לא טרחתי להרים את הראש, הלאו הכי אני לא מכיר אף אחד מהחבר`ה הצעירים. שמעתי כיחכוח גרון קליל והרמתי את הראש. עיניי ננעצו בקצינה חמודה למראה שהושיטה לי יד לשלום. נעים מאוד, אני מיכל, ואתה? הושטתי לי יד, אני ארז. לחצתי לה את היד בחמימות והרגשתי משהו שונה, משהו חם. בחנתי אותה טוב, הדבר הכי מדהים אצלה, היו העיניים. עיניים מדהימות עם מבט חודר ועמוק מחד, וחם ואוהב מאידך. אני המפקדת של מחלקת המודיעין במוצב, ואתה? אני עושה מילואים באג"מ של המוצב, עניתי. נשמע מעניין, מיכל אמרה וציחקקה קלות. סיימתי לאכול, חייכתי למיכל בנימוס ואמרתי לילה טוב. פרשתי לחדרי וניסיתי להירדם אחרי היום המתיש שעברתי בנסיעות ממרכז הארץ לחרמון. אני לא יודע כמה זמן לקח לי להירדם אבל לפתע התעוררתי לקול דפיקה חרישית על הדלת. מי זה? שאלתי. זאת אני מיכל הקצינה מהמודיעין, אני יכולה להפריע רגע?. קמתי, סידרתי את הטרנינג שלי ופתחתי את הדלת. אותה מיכל עמדה בפתח לבושה בטרנינג וגופיה ועל פניה נסוך חיוך מתוק. היי ארז, אני מקווה שלא הערתי אותך, אבל רציתי לשאול אותך שאלה מקצועית. כנראה שבמשך השנים שעברו מאז שהשתחחרתי, שכחתי שאצל קצינים בסדיר, לפחות אלה המורעלים, אין יום ואין לילה.... בבקשה, כנסי. אמרתי לה וחייכתי מתוך שינה. היא נכנסה והתיישבה על הכיסא הבודד שעמד בחדר. אני התיישבתי על המיטה בחזרה. ארז, אם יש עכשיו התקפת מוצב, ומחבלים מגיעים מכיוון X האם זה נכון להפעיל את המחלקה שלי בצד Y של המוצב? וואלה, התקילה אותי הקצינה הצעירה, נראה שהיא ותיקה כאן ויש לה הרבה ידע. לקחתי את תרשים המוצב וביקשתי ממנה לסמן לי איפה המחלקה של יושבת וכו`. היא קמה מהכיסא, התקרבה אלי ורכנה לעבר המפה. לא יכולתי שלא לבהות בשדיה שנחשפו מהגופיה בזמן שהתכופפה. התאמצתי שלא תשים לב, אבל עינייה ננעצו בשלי. היא חייכה ואני השפלתי מבטי במבוכה. מה יש? תהנה! אני לא מתביישת במה שיש לי. התפלאתי על האמירה הישירה, הסמקתי קימעה וחזרתי למפה. התחלתי לסמן באצבעי את הדרך מהחדרים לעמדות, והיא תיקנה אותי, אחזה באצבעי ושינתה את המסלול. החום שעבר מידה אלי העביר בי רטט. במשך כל שנות הקבע שלי התרחקתי מחיילות כמו מאש, לא בגלל שלא רציתי, אלא בגלל שהיחס בצבא לנושא ההטרדות. אבל כאן במוצב, אני במילואים, ועומדת מולי קצינה, שאין לי שום סמכות פיקודית כלפיה ומשדרת לי משהו... תגידי לי, מיכל, בואי נעזוב רגע את התרשים בצד. כמה זמן את משרתת כאן? את אוהבת את המקום? יצא לך לטייל קצת באזור? היא ענתה במרץ שהיא כאן כבר שנה, ומתה על המקום ומנצלת כל רגע פנוי בטיולים בגיזרה. טוב, אז מחר תעלי על מדים, ותיהי ליד הג`יפ שלי בשמונה וחצי בבוקר, אני נוסע למצפה שלגים ואת מצטרפת אלי! שמונה וחצי בבוקר, אחרי שאכלתי ארוחת בוקר טובה, אני יוצא לרחבה ומגלה ליד הג`יפ את מיכל, עומדת לה במדי ב` ונשענת על הג`יפ. היא מביטה אלי בעיניה היפות ומבטה חודר לתוך נישמתי. אני נכנס לג`יפ , פותח לה את הדלת שליד הנהג והיא נכנסת. אני מתניע ויוצאים לדרך. מיכל בחופשיות מניחה את רגליה על עדן החלון ואני קצת מופתע...לטובה. אז מה מיכל? יש לך חבר. אני שואל בנימוס. לא! אין לי ואני גם לא רוצה. מי צריך חבר כשאני גם ככה לא בבית! קצת נבהלתי מהתשובה שלה והתנצלתי ששאלתי. היא צחקה, אין לך מה להתנצל! בסה"כ אני בחורה צעירה ולא צריכה להתחייב לאף אחד לבלעדיות. מתי שבא לי, אני מוצאת לעצמי איזה בחור שווה ומזדיינת איתו כמה שבא לי. נדהמתי מהישירות שלה, ומהתעוזה שלה, אבל אהבתי את מה ששמעתי. ומה איתך? היא שאלה. אתה נשוי אני מבינה לפי הטבעת, אבל אל תגיד לי שמעולם לא בגדת....הי כולם בוגדים בסוף. הסתכלתי לתוך עיניה - נכון בגדתי, לא פעם ולא פעמיים, אבל את אישתי אני אוהב יותר מכל. מיכל חייכה אלי, וראיתי שהעיניים שלה מביעות תשוקה. תגיד לי, בא לך לעשות הפסקה בדרך ולבוא איתי למקום מיוחד? חייכתי ואמרתי שמתאים לי. היא כיוונה אותי לרושה קטנה ומתוקה שבמרכזה מעיין קטן. היא אמרה לי לעצור וירדנו מהג`יפ. בלי שהספקתי למצמץ, מיכל הורידה את הבגדים, נשארה עם חוטיני וחזייה והתיישבה בתוך המעיין. אתה מצטרף אלי? אל תיהיה כזה כבד! הסתכלתי ימינה ושמאלה, ראיתי שהמקום לרשותנו, הורדתי המדים, נשארתי בתחתונים ונכנסתי גם. להפתעתי המים היו חמימים ונעימים והרגשתי כאילו אני נמצא באיזה ספא. לא חשבת שזה מה שתעשה במילואים....אמרה מיכל. ממש לא. עניתי. הרגשתי נעים, אבל עדיין לא חשבתי ליצור מגע פיזי עם מיכל. לשמחתי היא עשתה את זה בשבילי. היא התקרבה אלי, מרחק של מילימטרים, הרגשתי את נשימתה למולי. ראיתי לה את הלבן בעיניים, וראיתי שהיא משתוקקת למגע. שלחתי ידיי והצמדתי אותה אלי. בלי לחכות היא הצמידה שפתיה אלי והתחילה לנשק אותי בכזאת חושניות שכמעט החלקתי לתוך המים. מהר מאוד התעשתתי והתחלתי לנשק אותה, לחבק, לגשש וללטף את גופה החלק והחושני. היא שלחה יד אל תוך המים ותפסה לי את הזין שעמד לו בתוך התחתונים. לא חיכיתי הרבה שיחררתי את התחתונים שלה והושבתי אותה אלי. עיניי היו מול עיניה והרגשתי איך הכוס שלה עוטף את הזין שלי בחמימות. היא התחילה לעלות ולרדת, נישקה אותי בפנים, בצואר. הורדתי את החזיה שלה וחשפתי זוג שדיים מדהימים, התחלתי לנשק וללטף אותם, לשחק בפיטמות הזקורות.היא תפסה בעורפי ונצמדה אלי.הרגשתי שהחיכוך שלנו גובר והולך והיא התחילה לגנוח ולהשתולל. תפסתי בישבנה והצמדתי אותה אלי. היא פקחה לרגע את עינייה הסתכלה לתוכי חייכה וגמרה כשהיא צונחת עלי. הייתי חייב עוד קצת מהחיכוך הזה בשביל לגמור בעצמי, אחזתי במותניה והתחלתי שוב להקפיץ אותה עלי. אחרי דקה אחת ארוכה כמו הנצח השתחררתי לתוכה ונשענתי אחורה....
 
למעלה