נו, למה אתם קיצוניים...
אני מסכימה עם שני הצדדים - של בועז, עמרי, והאדם המנוסה (טוב אז בעצם שלושה). לדעתי, כדאי שיהיה איזה קשר בין הקטעים, לא מחייב שיהיה משהו אובייקטיבי מסוים אלא משהו שבאמת גורם לך לרצות לשים אותך ביחד. לעבוד עם קונספט כמסגרת זה בסדר אם הקונספט גורם לך לפרוח ולהתפתח ולא מקבע אותך. הקיבוע לדעתי יכול לפעמים להפוך את הקונספט למשהו פחות פרודוקטיבי, ועל כן ה"פחד" מרעיון הקונספט. (טאוטו?) יכולים להיות מעברים שונים במהותם - מעברים מוזיקלים, מעברים תוכניים, מעברים עם "קשר מוזיקלי", אבל צריכה להיות מחשבה כלשהי מאחוריהם (השדרן, כמובן, אחראי גם להציג אותם לא פחות מהעורך). לדעתי, ויצוין שלא קראתי את הכתבה כל מילה לגופה, אותם קווים מנחים ניתנים כדוגמא, נקודות למחשבה, לאדם שרק מתחיל לערוך מוזיקלית. אח"כ אפשר ללכת לפי הבטן וה"מוזיקליות". אבל מה לעשות, דברים שנעשים בלי מחשבה הרבה פעמים לא נשמעים טוב. ואני מניחה שחלק מהביקורת של בועז (ולא בעז) היא על "תחנות מסוימות" שעורכות לפי מה שבא להם - כלומר לפי הפלייליסט של אותו שבוע? ומשמיעות את אותו שיר שוב ושוב?