על עצמי
שכחתי לענות לך טלינגיט, לריקודי בטן הגעתי לפני שנים, אחרי הפעם הראשונה שראיתי רקדנית בהופעה. התרגשתי מאוד. זה נראה לי פלא או נס - איך אפשר להזיז כך את הגוף. היא היתה רזה (גם אני) וזה עשה לי להבין ולקוות שגם אני אוכל יומחד. באותו לילה לא נרדמתי מרוב התרגשות... ואז התחלתי ללמוד. עברתי דרך 2 או 3 מורות, ההתחלה היתה קשה, הפרדות וכו' אבל היה משהו מורכב יותר - לא היתה לי כימיה עם המורות, הן היו מקצועיות ונחמדות וכו'- אבל היה חסר לי עומק, או משהו שמעבר לזה שקצת קשה לי להסביר. עבורי, ללמוד ריקוד בחיקוי (לעומת שיעורי אימפרוביזציה למשל) זה להיפתח לאנרגיה של המורה, לרצות לרקוד כמוה - וזה לא יכול להסתכם רק בתנועה, כי בתנועה מצויה כל ההויה שלנו. אז אני בוררת בקפידה ת'מורים שלי. מקווה שזה לא נשמע פלצני... ואז הפסקתי לכמה שנים ונשארו החלום ותחושת הפספוס, ובאורח נס, כשכבר ויתרתי - מצאתי, בלי לחפש ובלי להתכוון את המורה שלי, במקום הכי לא צפוי בעולם. אצלה היה כל מה שחיפשתי ואפילו לא היו לי אז מילים לומר מה זה המשהו הנוסף, המעבר שכ"כ חסר לי. אז מאז אני לומדת, קרוב לשנתיים, משתדלת לא להחמיץ שום שיעור וזה כיף עצום ואושר גדול. יש הרבה פעמים שאני מרגישה שזה הדבר הכי חשוב שאני עושה בשבילי. יו, כמה כתבתי. אמרו לי שהקלדה עוזרת לפתוח ת'שימי
אני לומדת המון מהפורום יש בו כ"כ הרבה מה"מעבר" שכ"כ חשוב לי - אז, תודה רבה גליה- תודה על המידע על פטמה סרחו, נראה שאין לי ברירה חוץ מלחכות לפברואר עם הדיסקים שיהיו לך.את יודעת משהו עליה,היא מצרייה? תמי
שכחתי לענות לך טלינגיט, לריקודי בטן הגעתי לפני שנים, אחרי הפעם הראשונה שראיתי רקדנית בהופעה. התרגשתי מאוד. זה נראה לי פלא או נס - איך אפשר להזיז כך את הגוף. היא היתה רזה (גם אני) וזה עשה לי להבין ולקוות שגם אני אוכל יומחד. באותו לילה לא נרדמתי מרוב התרגשות... ואז התחלתי ללמוד. עברתי דרך 2 או 3 מורות, ההתחלה היתה קשה, הפרדות וכו' אבל היה משהו מורכב יותר - לא היתה לי כימיה עם המורות, הן היו מקצועיות ונחמדות וכו'- אבל היה חסר לי עומק, או משהו שמעבר לזה שקצת קשה לי להסביר. עבורי, ללמוד ריקוד בחיקוי (לעומת שיעורי אימפרוביזציה למשל) זה להיפתח לאנרגיה של המורה, לרצות לרקוד כמוה - וזה לא יכול להסתכם רק בתנועה, כי בתנועה מצויה כל ההויה שלנו. אז אני בוררת בקפידה ת'מורים שלי. מקווה שזה לא נשמע פלצני... ואז הפסקתי לכמה שנים ונשארו החלום ותחושת הפספוס, ובאורח נס, כשכבר ויתרתי - מצאתי, בלי לחפש ובלי להתכוון את המורה שלי, במקום הכי לא צפוי בעולם. אצלה היה כל מה שחיפשתי ואפילו לא היו לי אז מילים לומר מה זה המשהו הנוסף, המעבר שכ"כ חסר לי. אז מאז אני לומדת, קרוב לשנתיים, משתדלת לא להחמיץ שום שיעור וזה כיף עצום ואושר גדול. יש הרבה פעמים שאני מרגישה שזה הדבר הכי חשוב שאני עושה בשבילי. יו, כמה כתבתי. אמרו לי שהקלדה עוזרת לפתוח ת'שימי