על עכברים ואנשים
שמתי לב שכשמתגוררים איתך בבית עכברים או חולדות, לא משנה כמה חזק אתה, כמה גדול. לא משנה אם אתה מזל אריה, טלה, גדי, סרטן, עקרב או אפילו שור כמוני אתה הופך עכברי. עיניך מתרוצצות בחוריהן בפחד, שיניך רוטטות מכל רחש, אתה מחפש חור להמלט לתוכו במקרה ותפגש עם העכבר ותראה לו את הלבן בעין. אז מסתתרים בחדר כמה שאפשר, בסלון יושבים עם שכפץ, ומגב ( המקל של משה רבינו כמו שאמרתי לאמא שהתפלאה מה אני לוקחת את המגב לכל מקום ) כל רחש בחוץ ויש אזעקת צבע אדום בנשמה, אתה קופץ ומחפש לרוץ לממ"ד. אבל החיים דורשים את שלהם, בעיקר אם אתה מטפל במישהו, ואז אתה בחשאי, כמגשש בחשכה מתגנב למטבח שהפך זירת קרב. אין זכר לאוכל, הכל במקרר, הגז סגור ומכונת הכביסה מוקפת לבנים למנוע יציאת החולדות מהצינור המוביל לביוב. אתה נכנס, מזיז את האף בחשש, מביט בדאגה לכל מקום ואז אוזר אומץ, שאגב מתנדף מהר מאוד, לוקח משהו ובורח, סוגר אחריך את הדלת כדי שלא ייצא לכבוש עוד אחוזות מהבית שלך. כי בקרב על המטבח ברור שהחולדה ניצחה....רק חסר לי שבבוקר אתעורר ואגלה שצמח לי זנב ארוך מאחוריי. אמא עדין על הפנים. הרופא שהיה חושב שיש לה דלקת שתן ונתן אנטיביוטיקה. בשלוש היא שוב הקיאה את הנשמה, לפחות השלשול פסק. היום כלה מאוד. אז חוץ מתה, וטיפות לנורדת החום עשיתי לה טיפול עם מגבת רטובה. אני זוכרת כששכבתי בבית חולים אחרי הסיבוך בקולונוסקופיה, גיסי טיפל בי עם המגבת וכמה זה הקל. גם לאמא זה היה טוב. לקראת כניסת השבת אמא התעוררה והסכימה לבוא להדליק נרות ( התגנבתי למטבח והוצאתי פמוטים ונרות ) אומנם מחוגי השעון מיהרו לקדם פני שבת המלכה אבל לאמא שלי היה הקצב שלה. ואני רגע התלבטתי אם ללכת להדליק לבד נרות ולחזור להלביש את אמא או להמשיך. החלטתי שלא אפעל לפי הלו"ז של אלוהים, אלא לפי זה של אמא. הגענו להדלקת נרות ממש בדקה ה-90 של כניסת השבת. שבת שלום.
שמתי לב שכשמתגוררים איתך בבית עכברים או חולדות, לא משנה כמה חזק אתה, כמה גדול. לא משנה אם אתה מזל אריה, טלה, גדי, סרטן, עקרב או אפילו שור כמוני אתה הופך עכברי. עיניך מתרוצצות בחוריהן בפחד, שיניך רוטטות מכל רחש, אתה מחפש חור להמלט לתוכו במקרה ותפגש עם העכבר ותראה לו את הלבן בעין. אז מסתתרים בחדר כמה שאפשר, בסלון יושבים עם שכפץ, ומגב ( המקל של משה רבינו כמו שאמרתי לאמא שהתפלאה מה אני לוקחת את המגב לכל מקום ) כל רחש בחוץ ויש אזעקת צבע אדום בנשמה, אתה קופץ ומחפש לרוץ לממ"ד. אבל החיים דורשים את שלהם, בעיקר אם אתה מטפל במישהו, ואז אתה בחשאי, כמגשש בחשכה מתגנב למטבח שהפך זירת קרב. אין זכר לאוכל, הכל במקרר, הגז סגור ומכונת הכביסה מוקפת לבנים למנוע יציאת החולדות מהצינור המוביל לביוב. אתה נכנס, מזיז את האף בחשש, מביט בדאגה לכל מקום ואז אוזר אומץ, שאגב מתנדף מהר מאוד, לוקח משהו ובורח, סוגר אחריך את הדלת כדי שלא ייצא לכבוש עוד אחוזות מהבית שלך. כי בקרב על המטבח ברור שהחולדה ניצחה....רק חסר לי שבבוקר אתעורר ואגלה שצמח לי זנב ארוך מאחוריי. אמא עדין על הפנים. הרופא שהיה חושב שיש לה דלקת שתן ונתן אנטיביוטיקה. בשלוש היא שוב הקיאה את הנשמה, לפחות השלשול פסק. היום כלה מאוד. אז חוץ מתה, וטיפות לנורדת החום עשיתי לה טיפול עם מגבת רטובה. אני זוכרת כששכבתי בבית חולים אחרי הסיבוך בקולונוסקופיה, גיסי טיפל בי עם המגבת וכמה זה הקל. גם לאמא זה היה טוב. לקראת כניסת השבת אמא התעוררה והסכימה לבוא להדליק נרות ( התגנבתי למטבח והוצאתי פמוטים ונרות ) אומנם מחוגי השעון מיהרו לקדם פני שבת המלכה אבל לאמא שלי היה הקצב שלה. ואני רגע התלבטתי אם ללכת להדליק לבד נרות ולחזור להלביש את אמא או להמשיך. החלטתי שלא אפעל לפי הלו"ז של אלוהים, אלא לפי זה של אמא. הגענו להדלקת נרות ממש בדקה ה-90 של כניסת השבת. שבת שלום.
