על סף שבירה
חייבת לשתף, להתייעץ, להיתמך... לא יודעת כבר מה.
כל החיים שלי גידלתי וגדלתי עם חתולים.
אני לא זוכרת מצב שבו לא הייתי סביב חתול כזה או אחר.
בשנה וחצי האחרונות אני ובן זוגי אימצנו שני חתולים ג'ינג'ים. הם אצלנו מגיל שלושה שבועות, נמצאים רק בבית ולא יוצאים
מתוקים מקסימים ויפים בצורה בלתי רגילה
אבל... עושים לנו את המוות.
זה נשמע קצת כמו פינוק אבל בשנה וחצי האחרונות, שנינו יכולים לספור על כף יד אחת לילה שלם שישנו ברצף.
איך שהלילה יורד ואנחנו נכנסים למיטה הם מתעוררים לחיים והופכים למפלצות.
הופכים את הבית, שוברים דברים, משתוללים ומתרוצצים וכשהם מגיעים לחדר השינה שלנו הם עושים את הדבר הכי נורא שיש: הם תוקפים לנו את אצבעות כף הרגל. רק מי שחווה נעיצת ציפורן מתוך שינה יודע עד כמה זה נורא.
חשבנו שאחרי גיל שנה זה יעבור להם אבל המצב לא משתפר בכלל.
מעולם לא נתקלתי בחתולים פעלתניים שכאלה...
רמות העייפות והתסכול כל כך גדולות, בעיקר בהתחשב בעובדה שאני חיה עם בן זוג שזו הפעם הראשונה עבורו בה הוא חי עם חתולים.
היום בארבע לפנות בוקר, התעוררנו שנינו טרוטי עיניים ומתוסכלים והבנו שאנחנו לא יכולים יותר ככה.
ומכאן - אני לא יודעת מה לעשות. אני לא "אפטר" מהם סתם כך וברור לי שיהיה לי מאוד קשה להיפרד מהם ולמצוא להם בית מאמץ.
אולי עדיף להתחיל לשחרר אותם קצת החוצה כדי שיוציאו אנרגיות?
אשמח לקבל מכם עצות כי רגע אנחנו שבורים לגמרי.
חייבת לשתף, להתייעץ, להיתמך... לא יודעת כבר מה.
כל החיים שלי גידלתי וגדלתי עם חתולים.
אני לא זוכרת מצב שבו לא הייתי סביב חתול כזה או אחר.
בשנה וחצי האחרונות אני ובן זוגי אימצנו שני חתולים ג'ינג'ים. הם אצלנו מגיל שלושה שבועות, נמצאים רק בבית ולא יוצאים
מתוקים מקסימים ויפים בצורה בלתי רגילה
אבל... עושים לנו את המוות.
זה נשמע קצת כמו פינוק אבל בשנה וחצי האחרונות, שנינו יכולים לספור על כף יד אחת לילה שלם שישנו ברצף.
איך שהלילה יורד ואנחנו נכנסים למיטה הם מתעוררים לחיים והופכים למפלצות.
הופכים את הבית, שוברים דברים, משתוללים ומתרוצצים וכשהם מגיעים לחדר השינה שלנו הם עושים את הדבר הכי נורא שיש: הם תוקפים לנו את אצבעות כף הרגל. רק מי שחווה נעיצת ציפורן מתוך שינה יודע עד כמה זה נורא.
חשבנו שאחרי גיל שנה זה יעבור להם אבל המצב לא משתפר בכלל.
מעולם לא נתקלתי בחתולים פעלתניים שכאלה...
רמות העייפות והתסכול כל כך גדולות, בעיקר בהתחשב בעובדה שאני חיה עם בן זוג שזו הפעם הראשונה עבורו בה הוא חי עם חתולים.
היום בארבע לפנות בוקר, התעוררנו שנינו טרוטי עיניים ומתוסכלים והבנו שאנחנו לא יכולים יותר ככה.
ומכאן - אני לא יודעת מה לעשות. אני לא "אפטר" מהם סתם כך וברור לי שיהיה לי מאוד קשה להיפרד מהם ולמצוא להם בית מאמץ.
אולי עדיף להתחיל לשחרר אותם קצת החוצה כדי שיוציאו אנרגיות?
אשמח לקבל מכם עצות כי רגע אנחנו שבורים לגמרי.
) -
