על סף משבר בזוגיות
שלום רב, אשמח לעצות המומחים כיצד עלי לנהוג:
נשואה כ- 20 שנה, בעלי החבר הכי טוב שלי.
ב- 3 שנים האחרונות בגלל ירידה בהורמון הטסטוסטרון הוא איבד עיניין בסקס, זה התחיל עם תדירות של אחת לחודש חודשיים
ובשנה האחרונה ללא מגע בכלל, אני חייבת לציין שמעבר לכך אין כל בעיה או מתיחות ביחסים שלנו
התקשורת מצויינת והאהבה אמיתית ועמוקה.
הבעיה העיקרית היא שנבצר ממנו לקבל טיפול בגלל בעיות בריאות אחרות.
כמובן ששוחחנו על כך מספר פעמים רב, הוא מכיר אותי ויודע שסקס ומיניות הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלי
(לא רוצה להישמע ולשדר משהו שהוא לא.... אבל ללא מגע ופורקן אני נעשית עצבנית ומרירה)
אני מוצאת את עצמי לאחרונה כועסת עליו יותר ויותר, הבהרתי לו שאני יכולה לחיות בלי חדירה אבל לא יכולה לחיות ללא מגע.
אולם ללא הואיל הוא לא מוכן לשום סוג של קרבה - לטענתו זה מתסכל אותו עוד יותר.
אני מרגישה שאני דועכת, משהו מת בי מבפנים ולאחרונה יותר ויותר אני מתחילה לחשוב על יחסים עם גברים אחרים
מצד אחד לא רוצה לפגוע בו ומצד שני חייבת להרגיש שוב נחשקת.
שלום רב, אשמח לעצות המומחים כיצד עלי לנהוג:
נשואה כ- 20 שנה, בעלי החבר הכי טוב שלי.
ב- 3 שנים האחרונות בגלל ירידה בהורמון הטסטוסטרון הוא איבד עיניין בסקס, זה התחיל עם תדירות של אחת לחודש חודשיים
ובשנה האחרונה ללא מגע בכלל, אני חייבת לציין שמעבר לכך אין כל בעיה או מתיחות ביחסים שלנו
התקשורת מצויינת והאהבה אמיתית ועמוקה.
הבעיה העיקרית היא שנבצר ממנו לקבל טיפול בגלל בעיות בריאות אחרות.
כמובן ששוחחנו על כך מספר פעמים רב, הוא מכיר אותי ויודע שסקס ומיניות הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלי
(לא רוצה להישמע ולשדר משהו שהוא לא.... אבל ללא מגע ופורקן אני נעשית עצבנית ומרירה)
אני מוצאת את עצמי לאחרונה כועסת עליו יותר ויותר, הבהרתי לו שאני יכולה לחיות בלי חדירה אבל לא יכולה לחיות ללא מגע.
אולם ללא הואיל הוא לא מוכן לשום סוג של קרבה - לטענתו זה מתסכל אותו עוד יותר.
אני מרגישה שאני דועכת, משהו מת בי מבפנים ולאחרונה יותר ויותר אני מתחילה לחשוב על יחסים עם גברים אחרים
מצד אחד לא רוצה לפגוע בו ומצד שני חייבת להרגיש שוב נחשקת.
