על סף יאוש ../images/Emo7.gif
אתמול סגרתי שבועיים מאז הפגישה האחרונה עפ הפסיכולוגית...שבועיים עברו מאז אותו יום נורא. אותו יום שכשאני אמרתי שאני מרגישה יותר טוב ויותר חזקה כל מה שלה היה להגיד " אני לא כל כך בטוחה" היא פשוט הרסה אותי באותו רגע... הרגשתי שהיא פשוט שואבת ממני את כל טיפת הבטחון שאני יכולה להצליח... שבועיים עברו ואני לא מצליחה לחזור לעצמי... המצב רק מדרדר... הרחקתי את כולם... את כל מי שאכפת לו חברים, הורים , משפחה את כולם... לא מאפשרת לאף אחד להיכנס לבועה שחזרה לעטוף אותי כששואלים מה נשמע אני עונה שהכל בסיידר... אני אוכלת כל מה שאני צרכה לאכול (ועוד יותר) אבל מבפנים אני נשברת.. לא יכולה יותר אני ממש קרובה להרים ידיים.. עשיתי כל מיני החלטות לשנה החדשה...החלטות שאני יודעות שרק ימשכו אותי למעטה... אוףףףףףף מצטערת שאני כותבת את זה... באמת...מצטערת שאני תופסת מקום וסתם מזבלת לכולם ת´שכל לי
אתמול סגרתי שבועיים מאז הפגישה האחרונה עפ הפסיכולוגית...שבועיים עברו מאז אותו יום נורא. אותו יום שכשאני אמרתי שאני מרגישה יותר טוב ויותר חזקה כל מה שלה היה להגיד " אני לא כל כך בטוחה" היא פשוט הרסה אותי באותו רגע... הרגשתי שהיא פשוט שואבת ממני את כל טיפת הבטחון שאני יכולה להצליח... שבועיים עברו ואני לא מצליחה לחזור לעצמי... המצב רק מדרדר... הרחקתי את כולם... את כל מי שאכפת לו חברים, הורים , משפחה את כולם... לא מאפשרת לאף אחד להיכנס לבועה שחזרה לעטוף אותי כששואלים מה נשמע אני עונה שהכל בסיידר... אני אוכלת כל מה שאני צרכה לאכול (ועוד יותר) אבל מבפנים אני נשברת.. לא יכולה יותר אני ממש קרובה להרים ידיים.. עשיתי כל מיני החלטות לשנה החדשה...החלטות שאני יודעות שרק ימשכו אותי למעטה... אוףףףףףף מצטערת שאני כותבת את זה... באמת...מצטערת שאני תופסת מקום וסתם מזבלת לכולם ת´שכל לי