על סליחות וכל השאר...

כ א ב

New member
על סליחות וכל השאר...

עוד מעט יום כיפור. אני אישית מסתכלת על היום הזה פחות מחינה דתית, ויותר מבחינה מוסרית. נפלא בעיני שאנו מקדישים יום בשנה לחשבון נפש שכזה, למחשבות והירהורים שצצים לנו במוח רק ביום הזה. ולסליחות. חשבתם פעם, האם הם שומעים אותנו? ממרומי השמיים? כי יש לי כל כך הרבה להגיד. זה עוזר לכם לדבר לאבן הזו? האבן הגדולה הזו שמסמלת את כל חייו? כי אני לא יודעת. אז אני חושבת שאת הסליחה שלי אני אגיד פה- אני מצטערת אהובי, על כל הזמן שבזבזנו, בלהיות בנפרד. הזמן הזה שלא קלטנו מה יש לנו מתחת לאף, הזמן הזה שיכלנו להיות, ולא היינו. ואני מצטערת על כך הפעמים שלא אמרתי לך שאני אוהבת אותך, כשזה היה בדיוק מה שהרגשתי. ואני מצטערת על אותו היום, שנבצר ממני להיות לידך בשעותייך האחרונות, ואני מצטערת על זה שאתה לא פה. ובפעם הראשונה מאז אני אגיד את זה- אני מרגישה אשמה, כאילו היה לי חלק במוות שלך. ואני מסתובבת עם ההרגשה הזו כבר המון זמן. אתם חושבים שהוא שמע?
 
כן

אני חושבת שהוא שמע אני מאמינה שהוא שמע אולי אני טועה אבל זה מה שאנימאמינה מצטערת שאין לי משהו חכם וטוב שיכול לעזור להגיד אז פשוט קחי
 

Star_Dust

New member
אני מאמינה שהם שומעים

מאמינה שהם עדיין איתנו. משגיחים, שומרים. את האהבה הזו שחיברה בינינו קשה להעלים. גם אם אנחנו פה והם שם ישנו חוט כזה של אהבה שמחבר את הלב שלנו ללב שלהם לנצח. בלי להכיר אותו, מאמינה שהוא לא היה רוצה שתרגישי אשמה. אז אם את לא יכולה לעשות את זה בשבילך, עשי זאת בשבילו... תפנימי, לא היה לך חלק במותו.
אני.
 
ועל החיים........

לי זו תזכורת לעצמי ואולי לעוד להגיד שאני אוהבת לראות מה יש לי מתחת לאף לא לבזבז זמן על מחשבות מיותרות לא לבזבז זמן שלא אבכה אחכ שלא הייתי מספיק שלא אצטער שלא אמרתי מה שהרגשתי ובא לי לפעמים לנער ולאמר--איך לפעמים מקדישים למתים את הזמן שלא הקדשנו להם כשהיו איתנו ואז רגשות אשם , הלקאות עצמיות והתנתקות ממה שקורה בחיים וזה אני כותבת כי כבר 24 שעות לא אמרתי מה שאני מרגישה 24 שעות שהרגשתי לא רצויה ולא אמרו לי כלום 24 שעות של דמעות בגרון שפרצו בדרך הביתה ועכשיו, אחרי 24 שעות כותבת פה כי לא יכולה להגיד שרוצה מבט אחד או מילה שאפילו תגיד לי-"לא מתאים לי עכשיו" הרי אני אתקפל באלגנטיות מסורבלת........ וסליחה אם פגעתי בלי לדעת או אולי אמרתי או אולי.... כמה קל להסגר וכמה קשה להפתח.....
 
את יודעת..

עשרים וארבע שעות זה כל כך הרבה זמן. ואני מצטערת שאת עוברת ימים כאלה. אלגנטיות מסורבלת.. אוי.. אוי. כמעט הצלחתי לצחוק. שולחת חיבוק חם לנשמה הרגישה והאוהבת שיש בך. שנשמעת חבוטה. אף אחד לא אמר שקל לבוא מאהבה.
 
אוי ואני דווקא

התכוונתי שתצחקי ממש....... ונכון שלא קל לבוא מאהבה....... אבל אני לא יכולה אחרת...... כי זה או זה או לא לבוא בכלל (כמו החומוס...) וחיבוק ענק גם לך ותודה
............24 שעות?קטן עלי אחותי
 

BooBee

New member
גם אני חושבת שהם שומעים

או יותר נכון, רוצה להאמין שהם שומעים. כשאני נוסעת להורים שלי לסופי שבוע, תמיד יש את חלק הזה של היום שאני יוצאת למרפסת עם סיגריה ואנחנו מעשנות ביחד סיגריה, ואני מדברת אילה, לאויר מדבר, אבל אומרת, נו, אם היא שומעת, שיהיה, לפחות ניסיתי. ובערב חג של ראש השנה יצאתי, כהרגלי ובת דודה שלי יצאה כמה דקות אחריי ושאלה מה אני עושה, אז אמרתי לה "אני מדברת עם לילך" והיא הסתכלה עליי במבט כזה של תהיה, ואז הבינה והתחלנו לדבר על איך מדברים עם מלאכים בכלל. ואת האשמה שלי אני מפרקת לאט לאט. בטיפול הפסיכולוגי שלי. כל סשן עוד משהו מתפורר. רויטל.
 

nypx

New member
ואולי רק אולי קטן....

שהבת דודה שלך יצאה בשליחות כדי שאחותך תדע מה את מבינה ואיך את מרגישה, הלוואי שאני צודק אני
 

BooBee

New member
באמת הלוואי

ואם היא שומעת או רואה, היא בטח שמחה, שאני ממשיכה הלאה. לא נכנעת לעצבונות האלה כמו פעם, כמו לפני שנתיים, כשלא רציתי לצאת מהמיטה והדכאונות היו קשים מנשוא. והבכי. אוף הבכי. היום הבכי שלי הוא רק געגועים. ואוי, כמה געגועים. עוד חודש יש אזכרה של שנתיים. הזמן טס.
 
למעלה