ואלו לא חלומות, אלו מחשבות (שלא לומר חרדות) על מה יהיה אם... כדי להרגע אני פועלת כדי להיות מוכנה במידת האפשר לכל מיני מרעין בישין, למשל אני דואגת שתמיד ובכל מקום יהיה בקבוק מלא מים (גדול, 330 CC) בהשג ידה של הכפתור.
וגם מחשבות רעות על הסיוטים אני לא אספר - זה יותר מדי נורא אבל על המחשבות וההדרכה התכליתית לנעה כן בשנה שעברה היו פעילויות בגן שההורים הסיעו לרוב דאגתי להיות שם בעצמי אבל היו כמה פעמים שלא יכולתי ואחד הפחדים הכי היסטריים שלי - זה שישכחו אותה באוטו בהתאם לזה נעה קיבלה הדרכה - מה עושים אם שוכחים אותך באוטו ~ עברים למושק הקדמי וצופרים עד שמישהו בא ~ ואני כמוך מנסה תמיד לחשוב איך להדריך את נעה איך לפעול בסיטואציה שמפחידה אותי - כך שאולי גם אם קורה משהו נורא - הוא יהיה קצת פחות נורא
דווקא מאז ענבר אין לי מי יודע מה חלומות אבל בהריון...שלא נדע איזה חלומות היו לי. החרדות מובנות - זה חלק מההורות. דווקא אהבתי את אמצעי הזהירות שנקטת - כמו הפירות למעלה והמחשבה על ללמד אותה להתקשר. ככה אם חלילה (טפו טפו חתול שחור! חמסה) קורה משהו את יודעת שהיא תדע לתפקד.
