על נבצרות ושביזות

[א י ת י ו ש]

TMI...

 

[yosef 30]

SRH....

אל תשאלו אותי מה זה אומר.....

 

[Electron Blue]

על נבצרות ושביזות

בעלי היקר נלקח ממני. לחצי שנה, לא פחות. כולי שבוז ונבוב, לא יודע מה לעשות עם עצמי. הדברים החומריים הקטנים שאני מעסיק את עצמי איתם לא ממלאים את החלל. הכל נראה מטופש וריק ממשמעות. לא מספיק. אני בודד וחסר חיים. יש לי עוד חמישה חודשים לשרוד. אין לי מושג איך אעבור את זה תוך שמירה על שפיותי. טוב על מי אני עובד אני ושפיות זה שני קווים מקבילים שלעולם לא נפגשים. מי צריך בכלל קורס קצינים? (חבל שההודעה הראשונה שלי בפורום היא הודעת בכי ונהי

)

 

[זקנת השבט1]

ברוך הבא לפורום, אלקטרון כחול ../images/Emo24.gif

נלקח? למה נלקח? מי לקח? זה קשה להפרד ממישהו שאתה אוהב שהתרגלת להיות איתו מתי שאתה רוצה וכמה שאתה רוצה. אבל..... אם אני מבינה נכון הוא יצא לקורס קצינים. אם אני זוכרת נכון, בצבא יוצאים שבת, לפעמים אפילו חמשוש. שלא לדבר על טלפונים, SMS ושאר ירקות. אלקטרון יקר, עם כל זה שקשה לך, תצא, תעבוד, תבלה, תפגש עם חברים, תעסוק בתחביבים, התנדבות, משהו. החיים אינם מורכבים רק מזוגיות, והאושר שלנו אינו תלוי רק בה. מה גם שסוג כזה של פרידה וגעגועים יכול לפעמים גם להיטיב עם הזוגיות. דבר אחרון, הפורום הזה הוא בית, ובבית הזה אפשר להגיד (לכתוב הכל). הודעות שמחות ועצובות, הודעות כואבות כמלאות התרגשות ואושר. זה המקום לספר, לשתף להתייעץ. המקום שבו יש אוזן קשבת וחיבוק. פעם גם היה כיבוד והיו מתכונים, היום נראה לי כולם בדיאטה לקראת הקיץ

שב, תרגיש בנוח, ברוך הבא

איריס

 

[בופיק]

היי blue...

ברוכים הבאים לפורום המקסים הזה, אל תצטערת שזאת ההודעה הראשונה שאתה כותב, זה בסדר בשביל זה אנחנו כאן

בשביל הרגעים הקשים, השמחים, העצובים, הטובים, הרעים, המשוגעים והסתם רגעים שחולפים לנו ואנחנו מרגישים צורף לשתף בהם

אני מרגישה מההודעה שלך שמאוד קשה לך, מאוד קשה למלא את החלל שלא אדם אהוב, כל הדברים שעושים למען מילואי חלל זה אולי נותן תחושה רגעית של אושר, או עשיה, אבל מהר מאוד זה עובר ואז שוב נזכרים שהוא איננו.... אני מאוד מבינה אותך, אפילו לא יותר ממה שאתה חושב... גם אני בימים האחרונים מרגישה ככה, כאילו אין חשק לעשות כלום וכל דבר שעושים נראה חסר תועלת וחסר משמעות.. ולחיוך לוקח המון זמן עד שהוא מופיע... אבל לאט לאט הזמן והחברים שתומכים עוזרים ומרגיעים את הכאב... אפילו אם זה במעט... אל תחמיר עם עצמך כל כך

י בטוחה שאתה והשפיות נפגשים פעמיים רבות ועוד תפגשו במהלך החמישה חודשים האלו... ואם תרגיש שאתה עומד לאבד אותה, אנחנו פה בשביל זה

אני מניחה שבעלך עזב לקורס כי הוא הרגיש שבעזרת הקורס הוא יגשים חלום, ירגיש שהוא מבצע שליחות חשובה

יש משהו בתחושת הנציגות כקצין משהו שאי אפשר לתאר

תחושה נהדרת.... אין לי ספק שאתה תומך בו למרות הקושי.... אז תמשיך לכתוב פה, להוציא ולשפוך את כל אשר על ליבך... חיבוק ענק בופיק

 

[yosef 30]

היי אלקרטרון כחול ../images/Emo140.gif

ראשית ברוך הבא למשפחת זוגיות גאה. אני רואה שהבנות פה קיבלו אותך בחום ובאהבה שרק הן יודעות לתת

. אני יכול להבין את הקושי שלך שבןהזוג שלך עכשיו יוצא לקרוס ארוך מאוד וכנראה שאתם רגילים להיות יותר ביחד מאוד קשה להתרגל פתאום לא להיות כלכך הרבה ביחד. זה בהחלט קשה. בהתחלה זה נראה שנפער חלל מאוד גדול שכמו שאתה כותב, קשה מאוד למלא אותו. אני מסכים עם חברותיי מלאות האור והאהבה - שזה יכול לחזק עוד יותר את הקשר שלכם בכל המובנים. דבר נוסף זה פתח עבורך מקום חדש למען עצמך, יהיה לך זמן לגלות הרבה דברים על עצמך וסביבתך. זה לא פחות מרגש וטוב לחיים. זה בסדר לרשום את ההודעה הראשונה שלך עם כאב. אתה רואה גם כאב יכול לעשות הרבה טוב. הנה אתה כאן במקום טוב מלא אהבה. תוכל לספר לנו קצת על הזוגיות שלך ושל בן זוגך. כמה זמן אתם ביחד? מה אתם אוהבים לעשות ביחד? בני כמה אתם? היכן נפגשתם? מצטער שאין לנו מה להציע, הקיץ הגיע והחום משפיע על התאבון של כולם. מבטיח שבעתיד הקרוב יהיו מתכונים שאיריס עוד תצרח "יוסף תפסיק"

ידידי הייקר. אנחנו כאן. צוחקים, בוכים, כואבים, מעודדים, צוחקים ואפילו נעלמים לכמה ימים

ברוך הבא

יוסף.

 

[Electron Blue]

תודה על קבלת הפנים המכובדת

אתם באמת נפלאים! הכל נכון - זה באמת יכול לעשות גם טוב לזוגיות שלנו, יש לי יותר זמן לעצמי וכו'. ובאמת זה בא כבר לידי ביטוי במידה מסוימת: כשאנחנו נפגשים אחת לשבועיים או שלושה מאד טוב לנו ביחד, החייתי תחביבים ישנים וגיליתי מחדש את החברים שלי. אבל אני לא רגיל ולא מעוניין לחיות לבד. אחרי יותר מדי שנים של בדידות גדולה פגשתי אותו ועכשיו אני לא יכול בלעדיו. אני אדם שעובד מעל ל-12 שעות בעבודה שאני אוהב, כאמור יש לי את התחביבים שלי ואת החברים שלי אבל עדיין, ואפילו שזה לא בריא, כל הדברים האלה לא מספיקים וחשובים לי פחות מהזוגיות הזו שאני צריך אותה כמו חמצן. הורג אותי שאין לי למי לחזור. הורג אותי לישון לבד. הורג אותי שאין לי עם מי לחלוק דברים. אני לא בנוי לזה יותר. בלי חמצן אני נחנק. כמובן שאני תומך בו ומבין שהוא די צריך את זה כדי להתקדם איפה שהוא נמצא. לגבי חמשושים וכו'... הלוואי. היציאות משם די נוראיות וטלפונים אסור חוץ מלאיזה רבע שעה לקראת חצות שגם אז הם ממהרים להספיק להסתדר ולישון או משהו כזה או אחר ותמיד יש מלא אנשים שצועקים מסביב גם לא מאפשרים לשמוע כל כך וגם לא מאפשרים לדבר ממש. זהו, אז אני מסתכל קדימה ורואה שיש לי עוד חודשים ארוכים לחיות ככה ואני לא יודע איך אחזיק את נשימתי כל כך הרבה זמן.

 

[א י ת י ו ש]

כרגיל איתי בדיליי

פשוט מהדיאטה אין לי כוחות... יהיה פסדר איש יקר, תעבור עליך תקופה אולי לא הכי סמפטית, אבל בזכות פלאי הטכנולוגיה לא תיהיה לבד זה בטוח!