ממפיס - נאגטס
הפסד מבאס לקראת מפגש חוזר באותו האולם.
מאף קבוצה/הרכב לא ראיתי דקות חלשות מאלו של הספסל שלנו העונה. פשוט לא יאומן, והם רק משתכללים, במקום לשחק פיקאנדפופ עם ג'מייקל&ג'ף לסירוגין, עברנו לבידודים בפוסט של השניים וטורנארונד ג'אמפרס לתפארת (במקרה נכנסו הפעם). לא ברור איך הם הפכו מפינישרים לאכבר שחקני מטרה.
[נתון שנתקלתי בו לדוגמא:
Jeff Green has ZERO steals in 7 games and 1 block with insane 1.7 rebounds per game (12 rebounds in 7 games as a backup center), with 18% 3 pts.
JaMychal has 16% 3 pts and 15 rebounds for 7 games.]
פאקו מאבד מהאפקטיביות שלו ללא רול מן, דוזייר לא תוקף מספיק את הסל לפתע וריברס כבר יצא מהרוטציה. בונס היילנד אשכרה נראה כמו השחקן הכי חיוני מהספסל שלנו, גם הפעם העניק ניצוץ והתברג בחמישייה הסוגרת. הוא עושה שטויות מן הסתם, אבל בגדול אנחנו מנצחים את הדקות איתו בדומה לאפקט שפורטר הביא כרוקי.
ממפיס רצו בדקות היחידה שנייה כאמור, בעיקר בזכות טיוס ג'ונס (17-8-4, 5-7 לשלוש) ואקסבייר טילמן (12-5) שפירקו אותנו. ניצחו בריבאונד ובאחוזי הקליעה לשלוש (אנחנו עם 9-38 עלוב), חיכינו לריצה שלא הגיעה. ברטון היה די חושך, מונטה לא הופיע למחצית הראשונה. אגב, אם יש משהו שמעיד על הערך האדיר של מונטה, זה איך הספסל נראה בלעדיו...
יוק לא היה מספיק אגרסיבי ו-MPJ פשוט לא מועיל לסייע לו בתחום הסקורינג עד כה, אם כי הוא לומד להרים את הראש לאט לאט.
ממפיס קיבלו הופעה סולידית ממורנט (שקינח בטראש טוק), כמה שלשות מטריפל J (שממשיך להסתבך בבעיית עבירות למרות שהוא כבר בחוזה השני שלו) ויכולת משופרת מקייל אנדרסון שפתח לא משהו.
נקבל משחק חוזר מחרתיים, אם נפסיד אותו ולאחר מכן ליוסטון אפשר להתחיל להזיע ולהגיב בהגזמה. הגריזליס עם מאזן חיובי למרות לו"ז לא פשוט בהעדרו של דילון ברוקס.
שארלוט - קאבס
בדומה לכך שממפיס ושארלוט חזרו לרלוונטיות מהרגע בוא הנחיתו את ג'ה ולאמלו בהתאמה, כך גם אפשר לומר על קליבלנד מהרגע בו מובלי דרך שם.
הגבוהים של קליבלנד פשוט רמסו אותם בצבע ברבע הראשון, בעיקר ג'רט אלן עם 5 דאנקים מהדהדים וריבאונד התקפה. בצד השני כדורסל מסורבל של שארלוט ואחוזי קליעה נמוכים הובילו לתוצאה 40-21 בסיומו.
בשני הרבעים הבאים הקבוצות החליפו סלים, כאשר ההפרש מצטמצם אט אט, לא מעט בגלל שבגזרת הריבאונד היוצרות התהפכו לחלוטין (בקטע הזוי), קליבנלד לא מצליחים לתרגם עצירות לכדורים חוזרים, מה שהאט את קצב המשחק שלהם והעמיק את ה-scoring droughts. להוציא את צ'די אוסמן (4-5), אף אחד לא פגע מחוץ לקשת.
החטאות מהעונשין ועייפות קירבו את שארלוט עד למרחק פוזשן-שניים עמוק ברבע הרביעי, המשיכו לנצל את הסקנד צ'אנס בקרשים וקיבלו דלק ממלו ורוזייר שקלעו שלשות לא פשוטות, על הדרך ממש הרימו את הקהל הביתי. אמנם שם כוח האש אזל להם, רוזייר פספס הזדמנות להשוות עם 30 שניות לסיום ודווקא ג'רט אלן (56% קריירה) שם שתיים מהקו בקלאץ על מנת לסגור עניין מעשית.
הקאבס סוגרים מסע של 5 משחקי חוץ ב-8 ימים במאזן 3-2 (כולן מול קבוצות פלייאוף בפוטנציה). משום מה ביקרסטף בוחר לעלות עם רוטציה קצרה כדרך קבע, מיותר לטעמי. נכון שלאב ואוקורו היו בחוץ, בכל זאת, יש מקום לשתף אחרים. אם היה מדובר במזרח שקדם לטורניר הפלייאין, אפשר היה להמר עליהם כקבוצה שמסוגלת לסיים בשמינייה.
בכל משחק שיצא לי לראות, הם הובילו והשיגו שליטה מסוימת, עד שנתקלו בדקות שחונות. אפשר לתאר שמובלי יהיה שם לחלץ אותם ממצבים דומים בעתיד, נכון לעכשיו הגארדים שלהם הם לא מודל ליציבות, וכקבוצה הם מנגרים מחוץ לקשת.
ניקס - טורונטו
ראיתי חלקים, במחצית השנייה קואץ' נורס החליף את אצ'יווה בקאם בירץ' שנתן לו דקות מצוינות ב-5, טורונטו הפעילו לחץ מטורף על הכדור ולפרקים הראו סוג של אזורית, הוציאו את הניקס מהגרוב ההתקפי ומנעו הזדמנויות שניות. אני לא יודע כמה שחקנים בליגה לוקחים את גארי טרנט ג'וניור בהאסל, הבנאדם רודף אחרי הכדור כאילו הוא חייב לו כסף.
בניו יורק התקררו לאחר פתיחה לוהטת משלוש, הראפטורס חטפו כדורים אותם תרגמו לנקודות קלות, והתחממו מחוץ לקשת ברגע הנכון. אננובי עם שיא קריירה של 36, טרנט J עם 26 ועוד 32 משותפות בין ואן פליט למיכאליוק תרמו למאמץ.
ניצחון מרשים במגרש קשה לטורונטו, ללא בארנס, סיאקם ואפילו דראגיץ' שכנראה יצא מהרוטציה, מתאר לעצמי שהחלטה יזומה ומשותפת של שני הצדדים. אני בכלל חשבתי שהוא בדרך לדאלאס, לא יודע מה קרה שם.
הפסד מבאס לקראת מפגש חוזר באותו האולם.
מאף קבוצה/הרכב לא ראיתי דקות חלשות מאלו של הספסל שלנו העונה. פשוט לא יאומן, והם רק משתכללים, במקום לשחק פיקאנדפופ עם ג'מייקל&ג'ף לסירוגין, עברנו לבידודים בפוסט של השניים וטורנארונד ג'אמפרס לתפארת (במקרה נכנסו הפעם). לא ברור איך הם הפכו מפינישרים לאכבר שחקני מטרה.
[נתון שנתקלתי בו לדוגמא:
Jeff Green has ZERO steals in 7 games and 1 block with insane 1.7 rebounds per game (12 rebounds in 7 games as a backup center), with 18% 3 pts.
JaMychal has 16% 3 pts and 15 rebounds for 7 games.]
פאקו מאבד מהאפקטיביות שלו ללא רול מן, דוזייר לא תוקף מספיק את הסל לפתע וריברס כבר יצא מהרוטציה. בונס היילנד אשכרה נראה כמו השחקן הכי חיוני מהספסל שלנו, גם הפעם העניק ניצוץ והתברג בחמישייה הסוגרת. הוא עושה שטויות מן הסתם, אבל בגדול אנחנו מנצחים את הדקות איתו בדומה לאפקט שפורטר הביא כרוקי.
ממפיס רצו בדקות היחידה שנייה כאמור, בעיקר בזכות טיוס ג'ונס (17-8-4, 5-7 לשלוש) ואקסבייר טילמן (12-5) שפירקו אותנו. ניצחו בריבאונד ובאחוזי הקליעה לשלוש (אנחנו עם 9-38 עלוב), חיכינו לריצה שלא הגיעה. ברטון היה די חושך, מונטה לא הופיע למחצית הראשונה. אגב, אם יש משהו שמעיד על הערך האדיר של מונטה, זה איך הספסל נראה בלעדיו...
יוק לא היה מספיק אגרסיבי ו-MPJ פשוט לא מועיל לסייע לו בתחום הסקורינג עד כה, אם כי הוא לומד להרים את הראש לאט לאט.
ממפיס קיבלו הופעה סולידית ממורנט (שקינח בטראש טוק), כמה שלשות מטריפל J (שממשיך להסתבך בבעיית עבירות למרות שהוא כבר בחוזה השני שלו) ויכולת משופרת מקייל אנדרסון שפתח לא משהו.
נקבל משחק חוזר מחרתיים, אם נפסיד אותו ולאחר מכן ליוסטון אפשר להתחיל להזיע ולהגיב בהגזמה. הגריזליס עם מאזן חיובי למרות לו"ז לא פשוט בהעדרו של דילון ברוקס.
שארלוט - קאבס
בדומה לכך שממפיס ושארלוט חזרו לרלוונטיות מהרגע בוא הנחיתו את ג'ה ולאמלו בהתאמה, כך גם אפשר לומר על קליבלנד מהרגע בו מובלי דרך שם.
הגבוהים של קליבלנד פשוט רמסו אותם בצבע ברבע הראשון, בעיקר ג'רט אלן עם 5 דאנקים מהדהדים וריבאונד התקפה. בצד השני כדורסל מסורבל של שארלוט ואחוזי קליעה נמוכים הובילו לתוצאה 40-21 בסיומו.
בשני הרבעים הבאים הקבוצות החליפו סלים, כאשר ההפרש מצטמצם אט אט, לא מעט בגלל שבגזרת הריבאונד היוצרות התהפכו לחלוטין (בקטע הזוי), קליבנלד לא מצליחים לתרגם עצירות לכדורים חוזרים, מה שהאט את קצב המשחק שלהם והעמיק את ה-scoring droughts. להוציא את צ'די אוסמן (4-5), אף אחד לא פגע מחוץ לקשת.
החטאות מהעונשין ועייפות קירבו את שארלוט עד למרחק פוזשן-שניים עמוק ברבע הרביעי, המשיכו לנצל את הסקנד צ'אנס בקרשים וקיבלו דלק ממלו ורוזייר שקלעו שלשות לא פשוטות, על הדרך ממש הרימו את הקהל הביתי. אמנם שם כוח האש אזל להם, רוזייר פספס הזדמנות להשוות עם 30 שניות לסיום ודווקא ג'רט אלן (56% קריירה) שם שתיים מהקו בקלאץ על מנת לסגור עניין מעשית.
הקאבס סוגרים מסע של 5 משחקי חוץ ב-8 ימים במאזן 3-2 (כולן מול קבוצות פלייאוף בפוטנציה). משום מה ביקרסטף בוחר לעלות עם רוטציה קצרה כדרך קבע, מיותר לטעמי. נכון שלאב ואוקורו היו בחוץ, בכל זאת, יש מקום לשתף אחרים. אם היה מדובר במזרח שקדם לטורניר הפלייאין, אפשר היה להמר עליהם כקבוצה שמסוגלת לסיים בשמינייה.
בכל משחק שיצא לי לראות, הם הובילו והשיגו שליטה מסוימת, עד שנתקלו בדקות שחונות. אפשר לתאר שמובלי יהיה שם לחלץ אותם ממצבים דומים בעתיד, נכון לעכשיו הגארדים שלהם הם לא מודל ליציבות, וכקבוצה הם מנגרים מחוץ לקשת.
ניקס - טורונטו
ראיתי חלקים, במחצית השנייה קואץ' נורס החליף את אצ'יווה בקאם בירץ' שנתן לו דקות מצוינות ב-5, טורונטו הפעילו לחץ מטורף על הכדור ולפרקים הראו סוג של אזורית, הוציאו את הניקס מהגרוב ההתקפי ומנעו הזדמנויות שניות. אני לא יודע כמה שחקנים בליגה לוקחים את גארי טרנט ג'וניור בהאסל, הבנאדם רודף אחרי הכדור כאילו הוא חייב לו כסף.
בניו יורק התקררו לאחר פתיחה לוהטת משלוש, הראפטורס חטפו כדורים אותם תרגמו לנקודות קלות, והתחממו מחוץ לקשת ברגע הנכון. אננובי עם שיא קריירה של 36, טרנט J עם 26 ועוד 32 משותפות בין ואן פליט למיכאליוק תרמו למאמץ.
ניצחון מרשים במגרש קשה לטורונטו, ללא בארנס, סיאקם ואפילו דראגיץ' שכנראה יצא מהרוטציה, מתאר לעצמי שהחלטה יזומה ומשותפת של שני הצדדים. אני בכלל חשבתי שהוא בדרך לדאלאס, לא יודע מה קרה שם.