לפעמים (לאו דווקא במקרה הזה)
הם פשוט רואים את הדברים אחרת. ויש דברים שמובנים מאליהם, ולא צריך להסביר אותם למבוגרים... כבר סיפרתי פעם, נדמה לי, על פעם שבתי אמרה בצורה ברורה ומפורשת שהיא לא רוצה קינוח (בחדר האוכל) ורק במקרה קלטתי שהיא מתכוונת שהיא רוצה את הקינוח בבית (כמו שהצענו, באופן חריג, ערב קודם) - אופציה שלא היתה קיימת באותו יום. אם לא הייתי מבינה את כוונתה - אני מתארת לעצמי שהיינו נכנסים ל"אירוע" כשהיה מתברר לה שאין בבית קינוח, וזו היתה סתם אי הבנה (שאני פשוט נורא גאה בעצמי שהצלחתי לקלוט ולמנוע...). הבן שלי אומר הרבה פעמים שהוא לא יכול, כשהוא מתכוון להגיד שהוא לא רוצה. אם מסתדר לעזור לו, אני עושה את זה, תוך ציון העובדה שאני יודעת שהוא יכול, אבל הוא רוצה להתפנק (וזה בסדר מבחינתי! ההתייחסות לפינוק היא לא כדבר שלילי!). יש בכך משהו "מניפולטיבי", אבל הם לומדים גם את זה לשני הכיוונים (אם הוא לא יכול, אני בטוח אעזור לו. אם הוא רוצה להתפנק, אז אולי כן ואולי לא, לפי המצב באותו רגע. מצד שני, כבר קרה שמצאנו את אחותו (התאומה...) נועלת לו נעליים ואומרת שהיום היא מפנקת אותו). הרבה פעמים הם מתלוננים על כל מיני כאבים, ולעיתים קרובות ברור לנו שזו המצאה. נכון שלפעמים יש לכך מטרה, אבל הרבה פעמים זה פשוט סוג של משחק (אפילו אם הם טוענים שזה אמיתי. לפעמים קשה לדעת, אבל לפעמים ברור שזה לא כאב אמיתי). שמתי לב, שבעלי מייחס להם הרבה יותר תכונות מניפולטיביות ממני. לצערי הרב, הוא גם לימד את הילדה להגיד "אני מניפולטיבית" (והיא עושה זאת בשמחה מחליאה
). זה לא שהוא רואה תחכום שאני לא, אלא שהיחס שלי לדברים הוא שונה. כמו שלאה אמרה פעם (משפט מקסים!): אם הבן שלי בוחר שתכאב לו הבטן כשהוא צריך ללכת לבית הספר, זה סימן שיש לו בעיה, וזה לא ממש משנה אם הבטן באמת כואבת, או שזה נסיון לקבל אישור לא ללכת לבית הספר (לאה, סליחה על עיוות המשפט, אני זוכרת שכתבת אותו יותר מוצלח! אבל זה הרעיון).
) על ילדים ומניפולציות. אתמול נגה רצתה לראות קלטת. אמרתי לה שתכניס לוידאו איזה קלטת שהיא רוצה. זה הנוהל הרגיל. ואז היא אמרה "תלכי את, יש שם רוח" בקול מתפנק שכזה. רק שתבינו - ישבנו במרחק של מטר וחצי מהטלויזיה, לא היתה שום רוח ושום דבר. ואני הייתי שם, זה לא ששלחתי אותה לחדר אחר וחשוך. כמו שג'ודי אומרת "אין מצב שהיא פחדה". אז מה זה אם לא נסיון למניפולציה?
